לכבוד יום הולדת 80: שולה רצה לראשונה במרתון
אף על פי שלא רצה מעולם, החליטה שולה לרר בת ה-80 לפני חודש בלבד שעדיין לא מאוחר להתחיל - ונרשמה למרתון ת"א. ביום שישי היא רצה עם בנה ונכדתה, וסיימה את המקצה. "קיבלתי מחמאות כאילו טיפסתי על האוורסט", היא אומרת
מתנה לא-שגרתית ליום הולדת עגול: עד לפני חודש רצה שולה לרר בת ה-80 מתל אביב "רק אחרי אוטובוסים בעיר", אבל ביום שישי האחרון היא סיימה את מקצה ה-10% במרתון תל אביב וגמאה 4.2 קילומטר בתוך פחות משעה.
מתכוננים למרתון 2013:
- רוצים לרוץ מרתון? 10 צעדים שיקחו אתכם לשם
הכל התחיל כשנכדתה בת ה-14, המשתתפת בטריאתלונים, מתחה שריר ברגל. לרר לקחה אותה לבדיקות במרכז הספורט הלאומי בתל אביב, וכשהגיעה לשם החליטה שגם לה מגיע לרוץ. "ראיתי שם את המודעות שמפרסמות את המרתון", היא מספרת בראיון ל-ynet, "והחלטתי שאתן לעצמי מתנה לכבוד יום ההולדת".
הסוד: גישה חיובית
לרר התקשרה למארגני המרתון, כדי לוודא שאין הגבלת גיל, ושמחה לשמוע שהגבלה כזו מוטלת רק כלפי מטה - על צעירים - ולא כלפי מעלה. באותו רגע היא החלה לחפש מאמן באינטרנט, ופגשה את יונתן מלכא מ-"reaction", טריאתלט וחבר נבחרת ישראל.
"יונתן בחור מקסים", אומרת לרר, "והוא הודיע שהוא לוקח אותי כפרויקט אישי. אני אמנם מתעמלת חמישה ימים בשבוע, אבל אף פעם לא רצתי".
לאחר שעברה את הבדיקות הרפואיות בהצלחה, הצטרפה לרר לקבוצה של מלכא, שם קיבלו אותה בהתלהבות.
"אני עובד עם הרבה אנשים שרוצים להתחיל ללמוד לרוץ", הוא מספר, "אבל כזאת פנייה עוד לא הייתה לי. בשיחת הטלפון הראשונה עם שולה הבנתי שהיא מאוד רוצה את זה, כך שזה היה אתגר ברמה האישית.
"הגישה שלה הייתה מאוד חיובית והיא נכנסה לעניין עם המון מוטיבציה. בעוד שאנשים אחרים מביאים איתם הרבה חששות לתהליך, כאן היה ברור לה שהיא עושה את זה ויהי מה".
"היה שווה לראות את החיוך בסוף"
כיוון שהיה רק חודש להכין את לרר למירוץ, תכנון האימונים היה צריך להיות מדויק במיוחד. מלכא ולרר התחילו באימוני הליכה שכללו מקטעים של 20 שניות ריצה, והאריכו אותם בהדרגה.
"היה צריך לבנות את האימונים בצורה מאוד סולידית והדרגתית", מסביר מלכא, "כדי להיות בטוחים שאנחנו מתקדמים נכון ופוגעים במטרה. היה ברור לנו שמדובר בתהליך ולא משהו שיקרה מהיום למחר.
"צריך להיות זהירים עם מתאמנים שמתחילים לרוץ, ובמיוחד כשנכנס לעניין פקטור של גיל".
את המקצה במרתון השלימה לרר בתוך 56 דקות, עם בנה ונכדתה, ובמהלך הריצה לדבריה היא לא חשה בשום קושי. "יונתן אמר לי לא לרוץ מהר", היא אומרת, "כדי לא לאבד נשימה. אני הולכת מהר יותר משאני רצה, אבל שמעתי בקולו". ומלכא מסכם את הפרויקט שהתגלה כהצלחה - "היה שווה לראות את החיוך שלה בסוף".
ביום חמישי שקדם למרתון ויתרה לרר על שיעור ההתעמלות הקבוע שלה, והחברים כבר התקשרו לברר לאן נעלמה, אבל לאחר שסיימה את הריצה קיבלה מכולם "מחמאות כאילו טיפסתי על האוורסט", היא מספרת, "ויש כבר מי שהודיע שיצטרף איתי לריצה בשנה הבאה".
עכשיו מתכננת לרר להמשיך באימונים לקראת המרתון של שנה הבאה, "ולרוץ בשכונה כל הזמן", כדבריה. ואם היא מחליטה - אין ספק שגם תבצע: "אני רגילה שמה שאני מחליטה, אחרי רגע אני כבר עושה אותו".
לפנייה לכתב/ת 
