"הלורקס": דוקטור, תציל אותנו
הלורקס, אחד מיציריו האהובים של סופר הילדים דוקטור סוס, זכה לעיבוד קולנועי בנאלי, רועש ומזויף, שאורז את המסר החינוכי של המקור בצביעות ממוסחרת
"הלורקס" הוא אחד מיציריו האהובים ביותר של סופר הילדים תיאודור גייזל, המוכר כ"דוקטור סוס". גיבורו של משל אקולוגי מחורז, שמשפטו הקבוע - "I am the Lorax, I speak for the trees" - נחקק על לוח לבם של ילדי ארצות הברית. סיפור צנוע זה מ-1971 עובד לסרט אנימציה קצר וחביב כבר ב-1972 (בהפקה של גייזל עצמו), ולמרות ש-24 הדקות של סרט זה חייבו עיבוי של העלילה - הרוח נשמרה. אך מכאן ועד הצלחה בעיבוד הסיפור לסרט באורך מלא, הדרך ארוכה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
גייזל מת לפני יותר מ-20 שנה, ויורשיו מועלים בעקביות באוצר התרבותי שהופקד בידיהם. לאחר הזוועות של עיבודים עם שחקנים - "הגרינץ'" עם ג'ים קארי ו"חתול תעלול" עם מייק מאיירס - החלו להופיע עיבודי אנימציה, מדיום שבו הצליחו בעבר לתת ביטוי לרוח הספרים.
"הורטון שומע מישהו" (2008) היה פיתוח סביר של המקור, אך העיבוד הנוכחי של "הלורקס" ("Dr. Seuss' The Lorax") נראה כמו ניסיון שיטתי לעקר כל ערך שהיה במקור. עבודה רועשת, מייגעת ובנאלית, שקוברת את החן ואת המסרים של הספר.
לא ברור אם ההצלחה יוצאת הדופן של הסרט בארצות הברית נובעת מכך שהורים רבים טעו לחשוב שזהו עיבוד המכבד את המקור, או מכך שיוצרי הסרט מבינים שקהל הילדים סובל מהפרעת קשב קולקטיבית, ולכן דורש סרט עם תזזיתיות בלתי פוסקת.
ולאן נעלם הסיפור עצמו?
עלילת הספר התבססה בעיקרה על מפגש בין שתי דמויות: אדם הכורת עצים בכדי ליצור מהם חפצי צריכה חסרי ערך והלורקס, מעין יצורון זקן, כתום, קטן ומשופם, שמנסה ללא הצלחה למנוע ממנו להחריב את הטבע. במקור יש גם ילד הנחשף לסיפור על החרבת הטבע בשם תאוות הבצע, והוא משמש כשליחם של הקוראים. בסוף הסיפור, דמות הילד/הקורא מקבלת את הזרע האחרון שנותר, כדי שתנסה להביא לפריחת היער מחדש.
בסרט המצויר הופכת דמות ריקה זו לראשית. טד בן ה-12 מאוהב בשכנתו הצעירה אודרי. שניהם חיים בעיירה שבה אין יותר עצים (כפי שהיה במקור), ובה איש עסקים שולט על החמצן אותו נושמים התושבים מבקבוקים (עוד תוספת מיותרת של העיבוד). כיוון שאודרי לוקה במודעות אקולוגית מפותחת, היא חולמת על חזרתם של העצים. ואם בנות חולמות, הרי שבנים צריכים לעשות. האין זה כך?
כשליש מהסרט שייך לסיפור המסגרת, החורג באופן מוחלט מרוח הסיפור המקורי ומתכניו. שליש זה מציג את האירועים המובילים אל האקט שבו נחשף הילד לסיפור, ופעולותיו להצלת היער לאחר קבלת הזרע. אקט זה, שהיה במקור שליחות שאותה הציע ד"ר סוס לכל ילד ליטול על עצמו, הופכת לפעולה של גיבור דל תכונות בניסיונו להשיג נשיקה.
גם בשאר העלילה לא נשאר הרבה מהסיפור המקורי: בין הסטיות החוזרות לסיפורו של טד (הרבה סצינות מיותרות של נסיעה מהירה על הטוסטוס, באנימציית תלת ממד), דמויות המשנה החדשות והלא מעוצבות היטב והתוספות הוולגאריות לסיפור המקורי - לא נשאר הרבה מקום.
צביעות מונפשת
יש סתירה כמעט בלתי נמנעת בין הניסיון ליצור פיצ'ר אנימציה בתקציב גדול, והשאיפה להחדיר לתוכו מוסר השכל אקולוגי או צרכני. סרטים אלו הם מוצרים שהפקתם דורשת משאבים רבים, ושיווקם כרוך בשיתופי פעולה עם תאגידי ענק. גם "וול-אי" של פיקסאר, סרט שעסק בנושאים אקולוגיים דומים, לא היה חף משיתופי פעולה בעייתיים בשיווק הסרט. אבל אנשי השיווק של אולפני יוניברסל עושים זאת מהמקפצה.
שיווק הלורקס נעשה באמצעות מרצ'נדייזינג של כ-70 מוצרים שונים. נקודה כאובה במיוחד, בהתחשב בכך שזהו משל על הייצור ההרסני של עוד ועוד מוצרי
צריכה מיותרים. בשיא חדש של אטימות וחוצפה, אחד משיתופי הפעולה הללו גייס את דמותו של הלורקס לפרסומת למכונית.
גם אם נניח לטרוניות אודות אסטרטגיית השיווק סרת הטעם ונתמקד בסרט עצמו, ההבדל בגישה ניכר בין "הלורקס" ל"וול-אי". השני היה סרט של דימויים, המכניס את הצופים לתוך החורבן האקולוגי. השעשוע היה שם, אך המסר אודות החורבן והסאטירה על עצלות האדם היו חדים. "הלורקס" מטביע את מילותיו של ד"ר סוס בהמולה רעשנית שבה הלפני והאחרי, הטבע והעולם המלאכותי, אינם נבדלים באופן משמעותי. הכל רועש ומהיר. הכל מזויף.