ראיון ראשון: משה רבנו מדבר על הכל

הוא התחיל כפליט שהוסתר בתיבה קטנה, גדל בארמון המלך, גלה לארץ זרה, וחזר להנהיג את העם העברי - עד ליציאת מצרים ולניצחון הגדול, בעזרת השם כמובן. 570 מילה עם המנהיג הגדול ביותר שקם לבני ישראל (ואף מילה על פרת משה רבנו). 

עוד כתבות בעמוד פסח - יציאת מצרים החגיגי:

• מחזה מדהים: ים סוף נקרע לשניים
• מומחים: מכת בכורות שברה את המצרים
• מסתמן: חג - זכר ליציאת מצרים
  

יאור

מיד כשנולדתי אמא שלי הניחה אותי בתיבת גומא, והחביאה אותי במימי היאור. שם מצאה אותי בת פרעה שאספה אותי אל ארמון אביה. אני חב את חיי לבתיה שגדלה אותי כאמא, וכמובן לנהר היאור שאני אסיר תודה לו. בכל מכה שנדרש היה להכות על היאור, ביקשתי מאהרן שיעשה זאת. יש קשר בין הטבע לרוח, ובבוא היום העולם עוד יבין את זה.

ארמון

זה לא סוד שלא גדלתי כעבד. חייתי עם כפית זהב בפה, אבל הקדוש ברוך-הוא סובב את זה ככה, כדי שעם ישראל ייגאל ממצרים. כדי שזה יקרה, נדרש היה מישהו שיגדל בבית של מנהיג. קטונתי מלהסביר מדוע ה' בחר דווקא בי, אך אחרי הבחירה איני יכול לסרב, ובאמת שניסיתי.

גלות

גדלתי אל תוך תרבות העבדים, והיא תמיד הייתה זרה ולא מובנת לי. מעולם לא קיבלתי תשובות מספקות על ההצדקה המוסרית של ההתעללות בעבדים. אך פעם אחת הייתה מבחינתי פעם אחת יותר מדי, ולא יכולתי להתאפק עוד. מדובר היה בחייל מצרי חסר לב שחזר והתעלל בעבדים מבוגרים וקשישים. נכנסתי איתו לעימות והוא נהרג. חשבתי שאיש לא ראה וקברתי אותו, אך כשראיתי שהדבר נודע, והבנתי שיהיה קשה להבליג על זה - ברחתי למדיין.

רועה צאן

התקופה היפה בחיי. כשהגעתי למדיין התחברתי למשפחתו של המנהיג הרוחני המקומי, יתרו. רעיתי את צאנו, ואני חייב להגיד שקל בהרבה לרעות צאן, מאשר לרעות את כל העם הזה. אך תחושת השליחות כאן היא לאין ערוך יותר גדולה.

מטֶה

המטה שאני מחזיק מלווה אותי עוד מימיי כרועה צאן, וביצעתי איתו מופתים רבים. עם זאת, חשוב לזכור שהכוח לא במטה ואפילו לא במי שמחזיק אותו, אלא בקב"ה שבוחר להתגלות גם דרך המטה הזה. למטה שלי אין כוחות שונים מהמטה שאתה מחזיק ביד.

אמונה

למרות שגדלתי בבית עובד אלילים, תמיד ידעתי שאני לא שייך לזה, ושיש מנהיג לעולם. השיא מבחינתי היה כשראיתי את הסנה בוער אך לא נשרף, והקב"ה דיבר אלי מתוכו. אין לי ספק שהאל החליט להוציא את עם ישראל לעולם, ולהביא אותם לארץ ישראל - כדי לבסס מציאות חיים ערכית ומוסרית שתהווה אור לגויים. אני בטוח שעוד נחווה דם, יזע ודמעות, אך אם עברנו את פרעה - ונעבור גם את זה.

עם נולד

אנחנו יוצאים ממצרים - אוסף של עבדים קשי יום, שלא מסוגלים להרים את ראשיהם ולראות מעל לגובה הפירמידה. לכן אני לא מתפלא על התעקשותו של חלק מהעם להישאר במצרים. אין לי ספק שיותר משצריך לשחרר עם ישראל מהעבדות, צריך לשחרר את העבדות מעם ישראל. בסופו של דבר, כולנו בניו של יעקב אבינו שקיבל את השם ישראל. לכן אני מעדיף את השם עם ישראל.

גמגום

כשהייתי בבית פרעה היה להם משחק מאוד לא בטיחותי: מניחים את הילד בפני יהלומים ובפני גחלים, ורוצים להראות שהוא

בוחר בטוב (יהלומים). אך כבר אז שברתי מסגרות, ובחרתי בגחל לוהט שהכנסתי אל פי. מאז נשארה לי מזכרת בצורת גמגום.

מרים

אחותי הצדיקה. לא רבים מכירים את הסיפור הזה, ואולי יש לך כאן סקופ, אבל בלי מרים לא הייתי מגיע לעולם. אבא שלי, מבחינתו, סגר את הבסטה אחרי גזירת פרעה להשליך את הזכרים ליאור. מרים שהייתה אז ילדה קטנה, אבל דעתנית כמו שהיא היום, אמרה לו שפרעה גזר על הבנים - והוא גוזר גם על הבנות. זה שכנע אותו, והשאר היסטוריה.