ישראל כבר לא טאבו? "גראס יצא נגד הצביעות"

ישראל רגילה לספוג ביקורת מכיוון אנשי רוח ואמנים בעולם - מהסופר ז'וזה סאראמאגו ועד המוזיקאי רוג'ר ווטרס - אבל עוצמת התגובה בארץ לשיר שפרסם הסופר הגרמני גינטר גראס חרגה בימים האחרונים מהגינוי הרפה המקובל במקרים מסוג זה. האם בדבריו שבר גראס בן ה-84 טאבו בלתי רשמי באופן שבו הרשו לעצמם גרמנים לבטא בפומבי דברי ביקורת כלפי ישראל? האם 67 שנים אחרי מלחמת העולם השנייה השתחררה גרמניה סופית מתחושת המחויבות כלפי מדינת העם היהודי, שעד כה הגבילה את דברי הביקורת למינימום מנומס? או שמא טאבו זה לא קיים כבר שנים רבות? שניים שכיהנו בעבר כשגרירי ישראל בגרמניה חלוקים בסוגיה.

סערת גינטר גראס - כתבות אחרונות:

• גינטר גראס: "ישראל מסכנת את השלום העולמי"
• ישי וליברמן נגד גינטר גראס: אין כניסה לישראל
• נתניהו: שירו של גראס על איראן וישראל - מביש
• גינטר גראס נגד נתניהו: גורם נזק רב לישראל
  

"לא נשבר כאן טאבו", אומר ל-ynet שמעון שטיין, שכיהן כשגריר בגרמניה בשנים 2007-2001. "ביקורת על התנהלותה של ישראל בשנים האחרונות בנושאים המדיניים נשמעת מדי פעם, מהקנצלרית ומפוליטיקאים גרמנים אחרים. בשנתיים האחרונות יש פוליטיקאים רבים שמביעים את אי שביעות רצונם ממדיניות ישראל, הן בנושא המדיני, הן בסוגיית הבנייה בירושלים והן בסוגיה של התגובה לאביב הערבי. ביקורת הפכה חלק בלתי נפרד מהשיח הפוליטי בין המדינות".

השיר פורסם ביומון Sueddeutsche Zeitung ובו יוצא גינטר גראס נגד תוכנית העברת צוללות הדולפין מגרמניה לישראל. מדובר בצוללות שביכולתן לשאת טילים בעלי ראש נפץ גרעיני. הוא קורא לפיקוח קבוע על יכולותיה הגרעיניות של ישראל ומוסיף כי "אני לא שותק יותר כי עייפתי מהצביעות של המערב".

לדברי שטיין, השיר של גראס הוא "תגובה אופיינית לכאלה שרוצים לומר 'גיליתי את העולם'. הוא רוצה להראות שהוא מעז, אבל אחרים מעזים כבר הרבה מאוד שנים. אפילו הקנצלרית עשתה את זה בשנה האחרונה יותר מפעם אחת. רק לפני שלושה שבועות, בעקבות הביקור של אהוד ברק בגרמניה, התבטא שר ההגנה הגרמני ואמר שהוא מאוד מודאג בנושא תקיפה ישראלית באיראן. בכלל, הגרמנים מתנגדים לכל פעולה צבאית לפתרון בעיות מדיניות, והם אומרים זאת שוב ושוב בהקשר של ישראל".

גינטר גראס. ביקורת פומבית גוברת על ישראל(צילום: MCT)

שטיין משוכנע שתשומת הלב התעוררה בשל זהותו של מחבר השיר, שהיה חבר בנוער ההיטלראי. "הוא איבד מזמן את הלגיטימיות שלו עם אמירות שונות", ממשיך שטיין. "יש בשיר אמירה אנטישמית בחלקה, בעיקר הטענה שישראל בהתנהלותה מסכנת את שלום העולם, שהיא דומה לאמירה הנאצית שהיהודים מסכנים את שלום העולם. אם הוא היה מתבטא לגופו של עניין, ללא שיבוש המציאות תוך שימוש בביטוי נאצי לחיסול היהודים, הנושא לא היה הופך ל'אישיו' גם בגרמניה".

פרימור: "אל תיתפסו לעבר הנאצי שלו"

אבי פרימור, לשעבר שגריר ישראל בגרמניה ובאיחוד האירופי, סבור אחרת. לדבריו, מדובר בשבירת טאבו באמירה ציבורית בגרמניה.

לדברי פרימור, בגרמניה מותחים ביקורת על תוכן השיר, שלפיו ישראל מסוכנת לשלום העולמי, אבל רבים מזדהים עם שם השיר, "דברים שצריכים להיאמר".

פרימור: "בגרמניה יש כעס פנימי על הפחד לבקר את ישראל. יש כעס על הטאבו בנושא הזה, שנבע מהתגובה הישראלית לביקורת. כמו אריק שרון, שכל ביקורת הגדיר 'אנטישמית'. גראס הוא לא הראשון ולא היחיד שאומר דברים כאלה, היו קודמים שתקפו את זה, אבל קולו נשמע יותר. האמירה שלו יוצאת נגד הצביעות שבמדיניות הגרמנית, שמעבירה על ישראל ביקורת מאחורי דלתיים סגורות, אבל נוקטת איפוק בפומבי".

פרימור מבקש להסיר מהדיון את הקישור האוטומטי בין עברו של גראס בוואפן אס-אס לבין השיר. "זאת טעות להיתפס לעבר הנאצי שלו", הוא אומר. "הוא הלך כמו המוני אחרים לתנועת הנוער ההיטלראי, אבל הוא לא מאלה שנשארו נאמנים לאידיאולוגיה אחרי המלחמה. להפך, כל הספרים שלו אנטי נאצים ועד שנות ה-90 רוב הספרים שלו עסקו בנושא הזה. לא תמצא בשום נאום שלו רמז - ולו הדק ביותר - לאנטישמיות. האיש לא אנטישמי. הוא אפילו אינו שונא מדינת ישראל. יש על זה תלי תלים של הוכחות. כדאי לשים לב לאמירה שבשם השיר".