אחרי 65 שנה: מגן דוד על קבר הנשים, לצד הצלב
הן היו תשע נשים יהודיות שנרצחו בצעדת המוות מאושוויץ ונקברו תחת צלב. המספרים שעל ידיהן נחרתו על לוחית מתכת, וזו התגלתה לפני כמה שנים בידי מדריך ישראלי. בתום תחקיר, זוהו כמה מהנשים והלוחית הישנה הוחלפה בכזו עם מגני דוד
אלנה פצ'יפיצ'י, בתו של ממלא מקום הרב בגנואה שמואל פולקו, נתפסה בפירנצה בימי מלחמת העולם השנייה והועברה לאושוויץ. ב-1945 היא אולצה לצאת ל"צעדת המוות", שאותה לא שרדה. עד לפני שנתיים - ולמעשה במשך יותר מ-60 שנה - התנוסס צלב נוצרי מעל קברה, ואיש לא ידע כי היא ונשים יהודיות נוספות קבורות שם, יחד עם אשה נוספת שאינה יהודיה.
יום השואה בערוץ היהדות - קראו:
- הכל אודות אמא שלי/ טור בלתי נשכח של אריאנה מלמד עדות מרגשת בווידאו: הרב לאו - "ניצחתי את הנאצים"
- תזכרו את סבתא הניה גם אחרי יום השואה/ חיים אקשטיין
ב-25 באפריל 2010, "צעדת המוות" הזו, שיצאה לדרכה בינואר 1945 והסתיימה סמוך לעיירה שווירקלנה דולני, זכתה לסוף מעט מכובד יותר: כומר מקומי ורב יהודי מקרקוב בשם בועז פז, עמדו ונשאו תפילות מול המצבה בבית קברות קתולי, כשמולם לוחית מתכת חדשה, שהוצמדה למצבה הישנה, ועליה מספרי אסירות - וגם מגני דוד.
לכל איש יש מספר
מי שהוביל לזיהוין של הנשים היהודיות הקבורות במקום הוא יקי גנץ, מדריך סיורים בעקבות השואה בפולין. הוא מספר כי איתר את קבר הנרצחות לאחר שב-2004 התגלתה בבית העלמין בעיירה קשוז'ניצה מצבה שעליה רשומים 45 מספרים של נרצחים שניספו בצעדות המוות.
"לכל מי שמתמצה במחקר בתי העלמין בפולין ידוע כי מסלול הצעדות ממשיך דרומה מבית עלמין זה", מסביר גנץ. "גם העובדה שבבתי עלמין בהמשך הדרך ישנן
מצבות עם מספרים של נרצחים ידועה. בבית הקברות הקתולי שבשווירקלנה דולני מצאתי את המצבה עם הצלב שעליה עשרה מספרי אסירים וכן כיתוב שמלמד כי מדובר בנרצחים מתאריך 18 בינואר 1945.
"המספרים ידועים לנו הודות לתושייתו של הקברן המקומי, קונסטנטין דולניק, שטרח והעתיק אותם מהכתובות על ידיהם של הנרצחים לפתק נייר. כשנתיים לאחר מכן, כאשר הוקמה המצבה, נחקקו המספרים בלוחית המתכת... אנחנו רגילים לדבר על המעורבות השלילית, או האדישות, של הנוצרים בשואה, אך כאן ישנה דוגמה יפה לרגישות".
לוצ'יה קוצ'רי, תושבת האזור שהייתה עדה לצעדה בגיל 16, סיפרה: "האסירות התנדנדו מרוב תשישות, הן תמכו אחת בשנייה תוך כדי הצעדה. אחת כמעט וגררה את השנייה אחריה. חלקן צעדו יחפות. המראה היה דומה לעדר בקר, זו הייתה התחושה שלי. אנשי הס.ס דירבנו את הכלבים להתנפל על אותן אסירות שכבר היו חסרות כוח להמשיך הלאה בצעידה, אך מפחד הכלבים חלקן ניסו להמשיך".
לכל איש יש שם?
גנץ פנה עם המספרים לנעמה גליל, העובדת במחלקת ההדרכה במוזיאון "יד ושם", בניסיון להתחקות אחר האנשים שמאחוריהם. יחד עם מנהל ארכיון אושוויץ, וויצי'ץ פלוסה, צלח זיהוין של חמש נשים מתוך עשרת המספרים. על-פי ההערכה, גם חמשת המספרים האחרים היו של נשים, שכן הנאצים הפרידו בין גברים לנשים בצעדות המוות. את סיווגה של אחת האסירות כלא-יהודיה ניתן לדעת באמצעות המספר שניתן לה.
גליל המשיכה בדליית פרטים על הנרצחות, באמצעות דפי עדות המצויים ב"יד ושם". ממסמך שהעביר גנץ ל-ynet ניתן ללמוד כי פצ'יפיצ'י (מספר 76832), שהוזכרה לעיל, הצטיינה בלימודיה, התמחתה בהנהלת חשבונות ולאחר מכן עבדה בבנק. היא התארסה עם בחור צעיר, שהיה חבר במפלגה הסוציאליסטית והיה פעיל אנטי-פאשיסטי. היא לא סיפרה על כך להוריה מתוך רצון להגן על משפחתה, באם ייתפס ארוסהּ. במהלך המלחמה, הארוס החליט להגר לצרפת כדי לחבור לשורות מפלגת המאק"י (המפלגה הקומוניסטית הצרפתית) והיא בחרה להישאר עם הוריה באיטליה - שם נחרץ גורלה.
גם מספרה של רוזה קובלינסקי (47564) הופיע על המצבה. קובלינסקי נולדה ב-1897 ונישאה למרטין. השניים היו חשוכי ילדים. ב-28 ביוני 1943 נשלחה קובלינסקי לאושוויץ בטרנספורט שיצא מברלין. פרופ' קלאוברג, שהיה גניקולוג בהכשרתו, החליט שהאסירה תשמש לצורך ניסויים ב"עיקור".
"תחושה של שליחות"
למרות שהצבת מגן דוד בבית עלמין קתולי היא פרוצדורה לא פשוטה, הדורשת
אישורים של הרשויות השונות והכנסייה הנוצרית המקומית, המהלך יצא לפועל. מי שעמד מאחורי מימון לוח השמות החדש ונרתם לסייע בכל הקשור לעניין היה "ועד האקדמאים של רשות שדות התעופה בישראל".
לאה גנות, החברה בוועד, השתתפה בטקס גילוי המצבה המחודשת, והיא מתארת את ההתרגשות שאחזה בה: "למצוא קבר אחים שעליו רק מספרים, ואז לגלות שמאחוריהם עומדים אנשים עם שמות ומשפחות זו חוויה מרגשת בצורה יוצאת דופן. הטקס במקום העצים את התחושה - הרב אמר קדיש, הכומר נשא תפילה ואז שירת 'אלי אלי' נישאה ברוח ומילאה את בית הקברות הקר. זו הייתה פשוט תחושה של שליחות".
לפנייה לכתב/ת 
