ביטול הסכם הגז עם מצרים - מוות ידוע מראש

האפשרות שהגז יפסיק לזרום ממצרים, כתוצאה מסיבות גיאופוליטיות, היתה מונחת על השולחן עוד בתקופה בה נחתמו ההסכמים הללו בין חברת החשמל למצרים בשנת 2005. הגופים המוסדיים בישראל, אשר השקיעו באג"ח של אמפל, החברה הישראלית ששותפה ל-EMG המצרית בעלת הזיכיון, לקחו זאת בחשבון בהסתברות כלשהי. בחוגי מודיעין בישראל ראו זאת במובנים מסוימים כמוות ידוע מראש, כאשר הסתברות ההתממשות נצפתה וגדלה מאד עם נפילתו של מובארק.

מהצד המצרי נראה שהחישוב הכלכלי השתלב הפעם עם החישוב הפוליטי. מבחינת המצרים הרווחיות בשנה האחרונה מהזרמת הגז לא היתה דרמטית בלשון המעטה. מצרים נאלצה לתקן פעם אחר פעם את הצינור על העלויות הכרוכות בכך וכן נאלצה לאבטח את הצינור וגם לכך יש עלויות.

העובדה שלאחר 14 פיצוצים בצינור, נמשכת הפסקת הגז במשך שבועות וחודשים, וישראל לא משלמת על גז שלא מוזרם, מחזקת את חוסר הכדאיות הכלכלית. כלומר, גם ניתוח כלכלי קר היה מוצא שיתכן והעסק לא כדאי מבחינת מצרים.

נוסיף לכך את גילוי מאגרי הגז בהיקפים אדירים לחופי ישראל, ההסכם שנחתם בין חברת החשמל לשותפות תמר והעובדה שגז זה אמור להתחיל לזרום לישראל תוך פחות משנה, והתוצאה הינה בעיניים מצריות קיטון דרמטי גם בפוטנציאל הכלכלי העתידי הטמון במאגרי הגז שלהם. הרי ברור למצרים כיום שגם אם הם יתקנו את הצינור ויצליחו לאבטח אותו, המשחק מבחינתם נגמר - כי לישראל יהיו מקורות גז אמינים הרבה יותר בטווח זמן קרוב. אם משלבים זאת עם טענות במצרים שההסכם היה לא כלכלי מתחילתו, ושישראל קיבלה את הגז בזול, ההחלטה הפוליטית משתלבת כמו כפפה ליד עם חוסר הכדאיות הכלכלית.

למי בדיוק המצרים ימכרו את הגז?

חשוב להדגיש, כי הטענות המצריות על כך שהסכם הגז היה במחירים זולים הן טענות מופרכות. עלות ההסכם -  4 דולר למיליון BTU - אינה שונה באופן מהותי מהסכמים אחרים בתחום הגז שנעשו בשנים האחרונות באזור. כך למשל, בהסכם עם שותפות תמר, חברת החשמל תשלם לפי פרסומים בעיתונות 5.3 דולר למיליון BTU אך מדובר גם בעלות ההובלה ממעמקי הים שמשפיעה על התייקרות המחיר הזו. בהסכם המוקדם עם שותפות ים תטיס המחיר עמד על 2.75 דולר, נמוך מההסכם הנוכחי עם המצרים.

העובדה שישראל הינה אולי קונה יחידה לגז המצרי, מלבד מכירות בהיקף נמוך לירדן, מחזקת את חוסר ההיגיון בטענה המצרית. למי בדיוק הם ימכרו את הגז כעת?