מחקר: למה אין מים? כי יש בחירות כל הזמן

הבחירות שוב בפתח - וישראל ממשיכה להתייבש: רגע לאחר פרסום הדו"ח החמור של מבקר המדינה על העיכוב המתמשך בהקמת מתקני ההתפלה - דו"ח שהוכן במרכז להעצמת האזרח, מעלה את החשד כי גם המסקנות הללו לא ייושמו בעתיד הקרוב, בדומה למסקנותיו הקודמות בנושא. הדו"ח מצייר תמונה מדאיגה לפיה משק המים בישראל סובל מכשל ניהולי חריף, הנמשך למעלה מ-20 שנה.

• היינו כחולמים? חקלאות בלי מים, שמש ואדמה
• התפלת מים מסוכנת לביטחון מדינת ישראל
• המוביל הארצי: סיור לתוך אבי העורקים של ישראל  
  

עורך הדו"ח, אלון כהן, חוקר עמית במכון, קובע שהגורמים העיקריים לכשלים בניהול משק המים, הם תחלופה גבוהה של השרים האמונים על התחום, אי ביצוע החלטות ממשלה הנוגעות למשק המים והעדר תכנון ארוך טווח על ידי רוב הממשלות לאורך השנים. 

מהנתונים שאסף עולה, כי ההמלצות המבקר בנושא אינן מיושמות מאז תחילת שנות ה-90 ובאופן עקבי, וכך גם באשר להמלצות וועדות החקירה הפרלמנטריות מהעשור האחרון.

כהן מצביע על תחלופה גבוהה של שרי תשתיות כאחת הסיבות המרכזיות למשבר המתמשך: בין 1999 ל-2006 כיהנו 8 שרי תשתיות, כשכל אחד מהם היה בתפקיד בממוצע 10 חודשים בלבד.

תוכניות גנוזות

בדו"ח מפורט כי מאז שנת 1988 גובשו מספר תוכניות אב למשק המים - אך אף אחת לא יושמה במלואה, אם בכלל. שתי תוכניות נגנזו לחלוטין - האחת ב-1988 והשנייה ב-1997. גם תוכנית אב לחיסכון במשק המים, שהתקבלה ב-2005, לא יצאה לפועל.

רק תוכנית אב אחת למשק המים, שאומצה על ידי ממשלת שרון ב-2002, יושמה, וגם באופן חלקי, של הפרק העוסק בהתפלת מים. "רציתי לבדוק מה הקשר בין שיטת הממשל לכשלים במשק המים, ומצאתי את זה במובהק באי קיום של תוכניות אב למשק המים", הוא מספר. "אם היה שר מספיק זמן שמתנסה בתפקיד, אז זה היה קיים".

כהן גם מצטט מסקנות ועדות חקירה פרלמנטריות ודו"ח מבקר המדינה שקמו לבדיקת משבר המים בישראל, לפיהן תחלופת השרים לא איפשרה להם מספיק זמן ללמוד את המלצות הדרגים המקצועיים, לבצע רפורמות, לממש יעדים לטווח ארוך ולהחזיק בכושר עמידה מול דרישות האוצר לקצץ בתקציבי משק המים.

בנוסף הוא מציין את הנתונים שציין שלשום המבקר, לפיהם יישום החלטות ממשלה בנושאי התפלת מים נעשה באופן לקוי. בתוך כך הוא מדגיש, כי יעדי ההתפלה השתנו פעמים רבות, בהתאם לכמויות המשקעים. "כשהיו שנים גשומות, יעדי ההתפלה ירדו", הוא מסביר. "אפשר להניח שאם היה שר תשתיות דומיננטי, היעדים לא היו כה גמישים ולא היו שינויים בהיקף יעדי ההתפלה". 

עוד נטען בדו"ח, כי תחלופת הממשלות היא בין הגורמים שסיכלו את התוכניות שגובשו לאורך השנים למשק המים. כהן מדגים כי תכנית אב לחיסכון במים שנכתבה על ידי נציבות המים ב-2005, נגנזה עקב התפטרותו של שר התשתיות דאז בנימין בן אליעזר בשל פרישת מפלגת העבודה מממשלת שרון.

תחלופת השרים גם פגעה גם בהחלטות להקים מתקני התפלה: הדו"ח מודגם, כי תכנית להקמת מתקן להתפלת מים ברצועת עזה שהתקבלה ב-1991 על ידי יצחק שמיר ומשה ארנס בוטלה שנה מאוחר יותר עם התחלפות הממשלה, בטענה שישראל צריכה להתפיל מים לאזרחיה בלבד.

אין יעדים ברורים

בעיה מהותית נוספת ממנה סובל משק המים על פי הדו"ח, היא היעדר יעדים אסטרטגיים ברורים. "העובדה שעד היום ממשלות ישראל לא קבעו יעדים ברורים בתחום פיזור האוכלוסייה, היקף החקלאות הרצוי, פיתוח אזורי תעשייה וחקלאות, קביעת אזורים לשימור שטחים חקלאיים, פוגעת ביכולת שר התשתיות והגורמים המקצועיים לתכנן רפורמות ו'תכניות אב' לטווח ארוך לשיפור מצב המים בישראל", קובע כהן.

כדוגמה הוא מביא את השינויים התכופים שחלו ביעדי ההתפלה השנתיים, בהתאם לכמויות הגשמים. "במקום שהיקף ההתפלה ייקבע על פי פרמטרים מוגדרים, בהתאם לתכנון לטווח ארוך ובאמצעות תכנית אב שהייתה מבטיחה יכולת התפלה מסוימת שהייתה יכולה למנוע הישנות משבר מים בתום רצף שנים שחונות - החליטה הממשלה לבטל הקמת מתקני התפלה לאחר שנים ברוכות בגשם ולקבוע את יעד ההתפלה נקבע בפועל בהתאם לכמויות הגשם".

נתוני הדו"ח מתבססים על מסקנות וועדות החקירה הפרלמנטריות שקמו לבחינת משק המים, דוחות מבקר המדינה בנושא ופרוטוקולים של החלטות ממשלה. יובל ליפקין, מנכ"ל המרכז האזרח, שמנהל בימים אלה קמפיין הקורא לשינוי שיטת הממשל, ציין כי מסקנות הדו"ח מוכיחות שכאן בדיוק טמונה הבעיה.

"חוסר היציבות הפוליטית, התחלופה הגבוהה של שרי התשתיות והחקלאות וסחבת מתמשכת בקבלת החלטות עקב לחצים קואליציוניים – כל אלה, פוגעים ישירות בצריכת המים של הציבור", אומר ליפקין. "רק שינוי השיטה, כך שהממשלה תוכל החלטות מקצועיות וליישם תכניות אב ארוכות טווח, יבטיח את ייעול משק המים, במנותק מפוליטיקה".