1 במאי 2012: פערי השכר בישראל מתרחבים
דו"ח מרכז אדוה מזהיר מאי השיוויון הגובר בחלוקת עוגת ההכנסות: האחוז העשיר ביותר מרוויח 14.1% מהכנסות הציבור כולו. השכר הממוצע של המנכ"לים בחברות הגדולות היה אשתקד גבוה פי 94 מן השכר הממוצע במשק. מחברי הדו"ח: אומת היי-טק? לא בדיוק
מי לא שמע את הקביעה כי מי שרוצה להיות עשיר חייב להיות עצמאי? לפי נתונים שמפרסם הלילה (ג') מרכז אדוה, מסתבר שבישראל של שנת 2012, האימרה הזו מאד נכונה. הדו"ח חושף התרחבות של פערי ההכנסה מעבודה בחברה הישראלית, ומזהיר מהשלכותיה של התופעה.
עובדים מול מעסיקים: "הפסד" של 1,147 ש' לחודש
מדו"ח "עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית" לשנת 2011, נקבע, כי השנה שעברה שתי הבשורות החיוביות ביותר עבור העובדים בשנה שעברה היו, ראשית, הירידה המתמשכת באבטלה, מ-6.6% ב-2010 ל-5.6% ב-2011 ולצפי של 5.8% ב-2012, ושנית, יצירתן של כ-80 אלף משרות חדשות (בהשוואה לכ-100 אלף ב-2010), שרובן משרות מלאות.
עם זאת, חלוקת ההכנסות מעבודה נותרה ב-2011 לא שוויונית, ופחות שוויונית מהעשור האחרון. העובדים הרוויחו 63% מההכנסות ואילו המעסיקים הרוויחו 13% מההכנסות. נתונים אלו לא השתנו בשנה האחרונה, אך החמירו משמעותית לעומת בראשית העשור הקודם: בשנת 2001 העובדים הרוויחו 69% והמעסיקים הרוויחו 8%-9%.
כל שינוי של אחוז בודד בחלוקת ההכנסות - מצביע על מיליארדי שקלים בשנה. ההכנסה הלאומית בשנת 2011 עמדה על 735 מיליארד שקל. אחוז אחד מהווה 7.35 מיליארד שקל, וכך בחמש השנים האחרונות זזו 44.1 מיליארד שקל מכיוון העובדים לכיוון המעסיקים. אם נחלק סכום זה בהיקף הכולל של כוח העבודה בישראל ב-2011, כ-3.204 מיליון לא כולל עובדים לא ישראלים - נמצא כי באותה שנה עשויים היו כל עובד ועובדת לקבל, בממוצע, תוספת של 13,763 שקל, או כ-1,147 שקל לחודש.
על פי המחקר, הירידה בחלקם של העובדים הינה תהליך המתמשך בישראל מזה כשני עשורים, בדומה למדינות אחרות. עם זאת, במספר מדינות כמו בלגיה, שוודיה ופינלנד נרשמו במהלך העשורים הללו דווקא עליות בחלקם של העובדים.
"התמונה המצטיירת מהנתונים הנ"ל אינה מבשרת טובות למשק ולחברה בישראל. היא מעידה על היחלשות מתמשכת של כוח המיקוח של העובדים והעובדות בישראל. הרווח שגורפים המעסיקים כיום עלול להתברר כהפסד עתידי של המשק ושל החברה הישראלית, שכן עובדים ועובדות המתקשים לקיים רמת חיים נאותה ולהנחיל לעצמם ולילדיהם הכשרה והשכלה נאותים, יתקשו להוות תשתית איתנה לפיתוח כלכלי ארוך טווח", כותבים מחברי המחקר, ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס.
שכר המנכ"לים גבוה פי 200 משכר המינימום
הדו"ח גם השווה בין שתי קבוצות של שכירים: שכירים בעלי שכר נמוך (2/3 השכר החציוני) ושכירי המאון העליון (1% מכלל השכירים). לפי המחקר, בין השנים 2003 ל-2010 השתנה שכרם של בעלי השכר הנמוך במעט: הוא עלה ב-132 שקל, מ-4,026 שקל ל-4,158 שקל - גידול של 3.3% בלבד. שכרם של השכירים בני המאון העליון, לעומת זאת, גדל ב-9% במהלך תקופה זו, מ-36,488 שקל ב-2003 ל-39,767 שקל ב-2010.
חלקם של בעלי השכר הנמוך נע בין 7.3% ל-7.8% מן העוגה ואילו חלקו של המאון העליון הגיע ב-2010 לרמתו הגבוהה ביותר - 6.8%. "יוצא שהמאון העליון - 1% מהשכירים - מקבל, ביחד, חלק עוגה דומה לזה שמקבלים 25.6% מהשכירים", נכתב במחקר.
באשר למאון העליון של כלל המועסקים במדינה (1% מכלל השכירים והעצמאים), מצא המחקר כי בין 2000 ל-2010 גדל חלקו בעוגת ההכנסות ברוטו במשק - מרמה של 12.7% ל-14.1%.
מחברי הדו"ח מסבירים, כי חלקו הגדל של המאון העליון בעוגת ההכנסות נובע, בין השאר, מהתגמולים שקיבלו המנהלים הבכירים במשק. מנכ"לים בחברות הנכללות במדד "תל אביב 25" קיבלו בשנת 2011, בממוצע, 9.8 מיליון שקל בשנה. השכר הממוצע של המנכ"לים היה גבוה פי 94 מן השכר הממוצע במשק בשנת 2011 (8,730 שקל, עובדים ישראליים בלבד) ופי 200 משכר המינימום באותה שנה (4,100 שקל).
בכל הענפים, הרוב מקבל שכר נמוך
על פי הדו"ח, החלוקה הפנימית של שיעור השכר בכל ענפי המשק הוא לא שיוויוני מאד. גם בענפים בהם השכר הממוצע הוא גבוה - רוב העובדים משתכרים שכר נמוך ורק מיעוט מהם נהנה משכר גבוה.
כך למשל, כ-40% בממוצע מכלל השכירים קיבלו ב-2009 שכר של עד מחצית השכר הממוצע, 4,281 שקל (הממוצע עמד באותה שנה על 8,562 שקל). בענף שירותי אירוח ואוכל עמד שיעור המשתכרים עד מחצית השכר הממוצע על כ-50%. גם בענף הבנקאות והשירותים העסקיים, שבו השכר הממוצע גבוה, כ-40% מהמועסקים השתכרו לא יותר ממחצית השכר הממוצע.
ב-2009, שיעור המשתכרים יותר מהשכר הממוצע עמד על 27%. השיעור הממוצע של המשתכרים שכר גבוה במיוחד - פי שלושה מהשכר הממוצע ויותר, כלומר 25,686 שקל ומעלה - עמד על 3.8%. בענפי התעשייה והבנקאות והשירותים העסקיים נרשם השיעור הגבוה ביותר של משתכרים פי שלושה מהשכר הממוצע ומעלה - 6.4% ו-6%, בהתאמה. השיעור הנמוך ביותר, 1.9%, נרשם בענף החקלאות.
מי בקבוצת השכר הנמוך ומי במאון העליון?
בשנת 2010, יותר משליש מן הנשים השכירות בישראל - 34.9% - השתכרו שכר נמוך (4,158 שקל לחודש, במחירי 2011). בקרב הגברים, בעלי השכר הנמוך היו - 16.8% - מחצית משיעור הנשים. 1.7% מן הגברים השכירים נמנו עם קבוצת המשתכרים שכר גבוה; זאת, לעומת 0.3% בלבד מן הנשים.
רבע מן היהודים - 25% - וקרוב לשליש מן הערבים - 29.8% - השתכרו באותה שנה שכר נמוך. בקבוצת המשתכרים שכר גבוה, לעומת זאת, קיים הבדל גדול בין ערבים ליהודים: שיעור היהודים בקבוצה זו עמד על 1.1%, פי 11 משיעור הערבים - 0.1%.
20.9% מן המזרחים שהם דור שני בארץ (האב יליד אסיה או אפריקה) נמנו על קבוצת משתכרי שכר נמוך - בהשוואה ל-17.9% מן האשכנזים דור שני בארץ. במקביל 3.2% מן האשכנזים דור שני נמנים עם קבוצת משתכרי שכר גבוה - פי חמש משיעורם של המזרחים דור שני - 0.7%.
שתי קבוצות נוספות שבהן נרשם שיעור גבוה של משתכרי שכר נמוך היו עולים ממדינות חבר העמים (25.1%) ובעלי תעודת סיום של בית ספר יסודי, חטיבת ביניים או תיכון ללא בגרות (32.7%). הקבוצה בעלת השיעור הנמוך ביותר של משתכרי שכר נמוך הם בעלי תעודה של תואר שלישי - 10% בלבד. בקבוצה זו נמצא גם את השיעור הגבוה ביותר של משתכרי שכר גבוה - 12.5%.
ירידה במספר המובטלים, מול הרעה במצבם
ההתפתחות החיובית ביותר של השנים האחרונות היא כאמור הירידה בשיעור האבטלה, המתמשכת מאז 2004. בשנת 2011 שיעור האבטלה היה 5.6% - מהשיעורים הנמוכים בשלושת העשורים האחרונים. בשנים 2012 ו-2013 צפוי שיעור האבטלה להיוותר ברמתו הנמוכה - 5.8% ו-5.7%, בהתאמה.
החל בינואר 2012 שינתה הלמ"ס את שיטת החישוב של האבטלה, בהתאם לדרישות ארגון ה-OECD. בשיטה החדשה הנתונים נאספים על בסיס חודשי והם כוללים לא רק את כוח העבודה האזרחי אלא גם את מי שבשירות צבאי חובה וקבע. על פי השיטה החדשה, נתוני האבטלה גבוהים מאלה שדווחו עד כה: בפברואר 2012 עמד שיעור האבטלה על 6.5%.
על פי הדו"ח, למרות הירידה במספר המובטלים, חלה הרעה במצבם. "דמי האבטלה הולכים ונשחקים מזה כשני עשורים", נכתב בדו"ח, "ב-2002 החמירה הממשלה מאוד את תנאי הזכאות לדמי אבטלה. התוצאה: בתוך שלוש שנים ירד שיעור מקבלי דמי האבטלה מתוך הבלתי מועסקים בכמחצית, מ-44.8% ב-2001 ל-21% ב-2004.
"ב-2008 שב שיעור מקבלי דמי האבטלה לעלות, כתוצאה מן הגידול במובטלים זכאים חדשים והגיע ב-2009 ל-31.5% (בין היתר בשל הרחבה זמנית של תנאי הזכאות); שיעור דומה - כ-32% - נרשם גם ב-2011. שיעור זה עדיין נמוך משהיה לפני הקיצוצים".
עוד נכתב בדו"ח, כי "הקיצוצים של 2002 השפיעו גם על הסכום הכולל ששילם המוסד לביטוח לאומי עבור דמי אבטלה: הוא ירד באופן רצוף משיא של 4.44 מיליארד שקל ב-2001 לשפל של 2.02 מיליארד שקל בשנים 2007 ו-2008. ב-2009 גדל הסכום שוב, כתוצאה מהגידול באבטלה ומהקלה שהונהגה לפרק זמן קצר בתנאי הזכאות לקבלת דמי אבטלה, והגיע ל-3.22 מיליארד שקל. ב-2011 הוא עמד על 2.5 מיליארד שקל. במלים אחרות: רשת הביטחון, שבעבר - עד 2002 - הייתה פרוסה לרגליהם של נשים וגברים שנקלעו לאבטלה, הידלדלה".
המחקר גם מתייחס ל"שני הענפים הנוצצים ביותר של המשק הישראלי - ההיי-טק והפיננסים (בנקים וחברות ביטוח)". על פי המחברים, "ההיי-טק אחראי לכמחצית הייצוא התעשייתי של ישראל והוא מגלם בתוכו כמה מסיפורי ההצלחה הכלכליים הגדולים של התקופה. הוא אף זיכה את ישראל כולה בכותרת אומה של סטארט-אפים. אלא ששני הענפים גם יחד מעסיקים לא יותר מ-12.5% מכלל המועסקים במשק: ההיי-טק - 8.9% והפיננסים - 3.7%. במלים אחרות, רוב הישראלים אינם משתייכים לאומת ההיי טק".
לפנייה לכתב/ת 
