לא בדואים ולא מתנחלים: גלות היא עונש נורא
מי שעוקר אדם מביתו ללא הכרח מוחלט – הוא בן עוולה. זה נכון גם אם אתה בשמאל וגם אם בימין. גם אם הורסים את בתי מיגרון, וגם אם הורסים את בתי הבדואים בנגב. תלמדו מחז"ל. תנו להם לפדות את הבתים בכסף
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת שמיני
- בית כנסת בנוסח עדות המזרח? לא בנחלים
- השכן הערבי שלי: מי שמאמין, לומד לפחד/ רחלי מלק-בודה
ללא קורות ביתנו אנו חשופים לכל הרוחות הרעות, לפגעי טבע ואדם - אבל יותר מכל נפגעת זהותנו: ביתו של אדם הוא הרחבה של עצמיותו. האדם מתכנן אותו, צובע ומרהט כך ש"ירגיש בבית", והבית יוצר ומשמר את זיכרונותיו וקורות חייו. לא בכדי אנו מדברים על "בית אבא", ואפילו "קורות החיים" בנויים מ"קורות".
מי שעוקר את ביתו של אדם, עוקר אותו מעצמיותו ומזהותו. מי שעוקר ללא הכרח מוחלט – הוא בן עוולה.
לא רק משפט, גם צדקה
כל גירוש או הפקעה של אדם מאדמתו, כואב ופוגעני, אבל מצאנו אצל חז"ל שלעיתים מותר להפקיע את הבעלות לתועלת הציבור, אפילו למטרות נוחות כמו סלילת כביש, מבנה ציבור ועוד. אבל האם שוק הנדל"ן הפוליטי המשתולל בימים אלה, מתאים לקריטריון הזה?
מבלי לשפוט אם מוצדקת תביעת הבעלים - הן הפרטיים, במקרה של מגרון וגבעת האולפנא, והן הציבוריים במקרה של היישובים הלא מוכרים על אדמות המדינה בנגב - אנחנו מצווים לעשות לא רק משפט, אלא גם צדקה.
הן במקרה של הבדואים בנגב, והן במקרה של המתנחלים ביו"ש, קבע בג"ץ כי האדמות אינן שייכות לדיירי הבתים. וגם אם תטענו כי אין דמיון בין שני המקרים – שהרי שום דבר בחיים איננו סימטרי במדויק, אפילו העיניים שלנו - אין זה אומר שאי אפשר ללמוד מהאחד על השני.
תהיה אמפטי, גם אם לא תסכים
מניסיוני המר, אנשים בעלי תודעה פוליטית חזקה (כמה מחבריי הטובים ביותר) מגלים אמפטיה רק כאשר מדובר באנשים מהצד ה"נכון" של הכאב. נסו רגע להשתחרר מהצורך להבחין בין "מתנחל" לבין "פולש ערבי". שהרי קל מאוד לערוך את ההבחנות הללו, ולפתור את עצמך מהבעיה. קל להדחיק את העובדה שתמיד מדובר באנשים הראויים לאמפטיה, גם אם הם טועים.
בשני המקרים, שאלת הבעלות מורכבת, והמדינה עצמה מכירה במורכבות זו. במגרון ובגבעת האולפנא המדינה עצמה הייתה שותפה מלאה לבנייה ולתשתיות, ומרבית התושבים לא ידעו כלל שהם יושבים על אדמה פרטית. בכפרים הלא מוכרים בנגב מדובר, לרוב, בבדואים שנעקרו מאדמתם עם קום המדינה, וניסו לשוב ל"נחלתם", מושג שאצל הבדואים הוא דיפוזי יותר. הבעיה מורכבת במיוחד עם המעבר לדרך חיים פחות נוודית בעידוד המדינה. איפה שלא תהיו על המפה הפוליטית – בשני המקרים לא מדובר בגזלנים ציניים במזיד.
"תקנת השבים" של חז"ל מאפשרת לגזלן לפדות בכסף את קירות הבית שגנב ובכך לפצות את הבעלים המקורי מבלי להרוס את ביתו, כפי שמתחייב היה מעיקר הדין. גם אם התקנה הזו לא הולמת את הנדל"ן הפוליטי, הרי שאפשר ללמוד מחכמינו כיצד להיות קשובים לצרכי החיים הממשיים, לרגשותיהם של משפחות וילדים, ולהמציא פתרונות של חמלה. לעשות צדקה ולא רק משפט.
אסור לעקור נטוע
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שלא היה חשוד בוויתורים על ארץ ישראל, תמיד הדגיש כי על הבעלות של הערבי חייבים לשמור
מכל וכל, ואסור לפגוע בה. מאידך גיסא, אין לי ספק שלולא היה מדובר במתנחלים, הרי שהשמאל היה מבין מיד כי עקירה וגירוש הנם פגיעה לא "מידתית".
עקירת אדם מביתו היא גזירת גלות - העונש המיתולוגי המקראי בתורה מאז קין ועד לגירוש מארצנו. גם אם התרשלו בעלי הבתים בתהליך – העונש של עקירתם מביתם הוא חמור וקשה מדי.
לפיכך, הצעת החוק למתן פיצוי כספי מוגדל לבעלים המקוריים, מבלי להרוס את קורת הגג האנושית - היא עשיית "צדקה במשפט". בעימות שבין זכות הקניין, לזכות האדם לביתו – אסור לעקור נטוע.
לפנייה לכתב/ת 
