חנה אזולאי-הספרי: "קולנוע - הבית הטבעי שלי"
חנה אזולאי-הספרי חוזרת לקולנוע ותביים לראשונה תסריט שכתבה. הסרט "אנשים כתומים" עוסק בנושאים שמילאו את יצירתה מאז ומתמיד: נשיות, שורשים ומשפחה. "אלו נושאים אוניברסלים שאני נוגעת בהם ממקום מאוד ישראלי". ראיון
כמעט 20 שנה מפרידות בין הרגע שניטע במוחה של חנה אזולאי-הספרי גרעין רעיון לסרט עלילתי חדש, ועד שהחל הרעיון לרקום עור וגידים. בעוד כשבועיים יחלו ביפו צילומי הסרט, "אנשים כתומים", ואזולאי-הספרי בעיצומם של הכנות, מנסה לנשום לרווחה.
"זה היה מסע ארוך מאוד", היא אומרת ל-ynet בראיון לקראת תחילת הצילומים. "היו שלבים בדרך שלא חשבתי שזה יקרה. מפיקים מהטובים בארץ קראו את התסריט והתפעלו, אבל למרות שקיבלנו תמיכה מקרן הקולנוע הצרפתית (CNC), את הקרנות בארץ לקח זמן לשכנע. זה היה מסע ייסורים שלא יתואר ורק לפני כשנתיים קיבלנו אור ירוק מקרן הקולנוע הישראלי ותקציב זעום. הבנתי שההחלטה בידיי: לוותר על הסרט או לעשות אותו לא משנה איך".
חנה אזולאי הספרי בקטע מהקומדיה "בנות"
לקח לה זמן לומר לעצמה שאת הסרט הזה היא חייבת לעשות ויהי מה. "הייתי צריכה להתבגר ולהבין שבחיים האלה, הבחירה בידייך - ליצור יש מאין או לוותר ולא ליצור בכלל". למרות שמדובר בהפקה דלת תקציב, הסרט החדש מאגד בתוכו כוחות יצירתיים מרשימים בהם הצלם אסף סודרי והמעצב, יעקב תורג'מן, שעובד בשנים האחרונות בעיקר בהוליווד ושמעון בוסקילה שמשחק בסרט וגם כתב לו את שיר הנושא. את השלבים האחרונים של הכתיבה ליווה כיועץ תסריט, הבמאי והתסריטאי, שמי זרחין.
כבר לא קוראים לזה מזרחי
אחרי "שחור", סרט עטור פרסים פרי עטה שזכה בין היתר גם בציון לשבח בפסטיבל ברלין ואחרי "מימונה", מחזה שכתבה ומציג על במת בית ליסין, אזולאי-הספרי שבה פעם נוספת אל אותם מחוזות בהם סובבת יצירתה: נשים, משפחה, שורשים והגשמה עצמית.
"זה הפצע שממנו נבניתי ואותו אני חיה", היא אומרת, "בכל פעם אני תוקפת את הנושא ממקום אחר. בסרט החדש מה שהעסיק אותי זה נשים ישראליות, אני כבר לא קוראת להן מזרחיות, שחיות בתוך חברה רב-תרבותית. אני מדברת על נשים שבמעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית, הצליחו, למרות הכל, להגיע לפסגת העצמאות שבאה לידי ביטוי ביצירתיות".
הזמן שלקח לסרט להתגבש קשור רק לסיבות של מימון?
"הייתי צריכה לעבור את כל הדרך הארוכה הזו כדי להבין שאני רוצה גם בפרח וגם בלחם. זו הבנה שברורה מאליה לאנשים שנולדו לזהות ברורה ולא כל כך מפוצלת, אבל לי לקח זמן להגיע אליה. היום, כשאני במקום מאוד בטוח מבחינת הזהות שלי, אני יכולה לגעת בלי לפחד בנושאים כמו נשיות, שנאה ואהבה, המקום של הגברים בחיינו, יצר ויצירתיות. אלו נושאים אוניברסלים שאני נוגעת בהם מנקודת מבט מאוד ישראלית. זה סרט שמתרחש בין יפו, בת-ים ומרוקו. דמייני סבתא שמכינה קוסקוס בבת-ים ומתגעגעת לטנג'ר".
הסרט החדש סוגר, לדבריה, תקופה והיא מגדירה את העבודה על התסריט כתרפיה. "הקולנוע הוא הבית הטבעי שלי", היא אומרת, "תמיד פרחתי בו גם כשחקנית וגם ככותבת. זה מרגיש כאילו שפסק הזמן שלקחתי מהקולנוע, לא התרחש". בניגוד לסרט "שחור" (1994) אותו ביים בעלה, שמואל הספרי, את הפרויקט הקולנועי החדש היא גם תביים.
"הפעם כל המושכות בידיים שלי וזו אחריות גדולה שאני מודעת לה אבל הגעתי לזה מוכנה", היא אומרת, "זה נכון שמדובר בהרבה כובעים לראש אחד - תסריט, בימוי, משחק - אבל הגעתי לזה בגיל הנכון ועם הניסיון והבגרות הנדרשים. אני מרגישה שאני יכולה לעשות את זה".
חכמת הקוסקוס הקסום
חכמת הגיל, לדבריה, למדה אותה להקיף את עצמה באנשי מקצוע מוכשרים. "זה ההישג הכי גדול שלי", היא אומרת, "הבאתי לסרט כישרונות גדולים: אסף סודרי הוא צלם אלוהי. יעקב תורג'מן שאחראי על הארט בסרט עובד בעיקר בהוליווד וצילם המון סרטים במרוקו. כולם עובדים בהפקה הזו כמעט בהתנדבות ואני לא גאה לומר את זה, אבל התמזל מזלי שאנשים פשוט התאהבו בפרויקט".
הסרט, בהפקת Green Productions, מחזיר למסך הקולנוע אחרי שנים של היעדרות את השחקנית אסתי ירושלמי שתגלם בחורה יפואית שירשה מאמהּ כוחות מיוחדים הקשורים בחלומות - אך מעדיפה להגשים את חלומה הפרטי ולנהל בשקט את המסעדה שפתחה בבת ים.
"אסתי הפסיקה לשחק אחרי 'שחור' ואני מאוד שמחה שהיא חוזרת למסך", אומרת אזולאי-הספרי. בתפקיד בעלה של הדמות הראשית משחק יורם טולדנו ואת אמהּ,
"הגענו סופסוף לעידן חדש שבו נשים מרוקאיות, משחקות נשים מרוקאיות", צוחקת אזולאי הספרי ומרמזת על הליהוק בסרטה הקודם שהציב שחקניות אשכנזיות בתפקידים של נשים מזרחיות. "הפעם הייתי צריכה שחקניות שיוכלו לדבר גם מרוקאית".
יש חששות לחזור לקולנוע אחרי ההצלחה האדירה של הסרט הקודם שעשית?
"אני לא פוחדת יותר מכלום. גם אם אכשל, זה ניסיון. לכל פרויקט שעשיתי בחיי גייסתי את כל היכולות. לא מעניין אותי לחיות בעבר. מה שחשוב לי הוא להיות כאן ועכשיו".
לשחקנים קל יותר לביים במקביל למשחק?
"אני חושבת שכן. שחקנים יודעים להחליף דמויות בלחיצת כפתור. אנחנו יכולים גם וגם. חוץ מזה שבשנים האחרונות עמדתי משני צדי המצלמה גם בסדרות דוקומנטריות כמו 'אימפריה קטנה שלי' שצילמתי על נשים ויזמות עסקית. אני נעה ונדה בין הצדדים ואני באמת חושבת שהניסיון שלי, עומד כאן לזכותי".
את מתרגשת לקראת הצילומים במרוקו?
"זו אמורה להיות חתיכת חוויה אבל בינתיים אנחנו מנסים לגייס כספים לטובת העניין. זה מסובך ביורוקרטית אבל לממן חמישה ימי צילום במרוקו זה גם יקר. אולי פשוט תכתבי שאנחנו מחפשים תורם?".
