יש גירושים יפים?
זוג שנאלץ להתגרש לפי חוקי ההלכה, הגיע לרבי שמעון בר יוחאי, ולמד פרק בהלכות זוגיות. מה שלא הצליחו לעשות עשר שנות צער, הצליח ערב אחד של שתייה - והרבה רחמי שמים
יין, נשים בתולות וחוכמה
בפתיחת פרשת "אמור" מובאת רשימה של צווים משפחתיים ייחודיים לכהנים. גם בהפטרה של פרשת השבוע נמצאת רשימה מסוג זה (אם כי בוודאי לא זהה). בשלושה פסוקים סמוכים בהפטרה, נמצא איסור על הכהנים לשתות יין, ולשאת אישה שאינה רווקה או אלמנת כהן.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת השבוע
- לא בדואים ולא מתנחלים: גלות היא עונש נורא/ אודי ליאון
- גד אלבז עושה שבת
לצד איסורים אלה מוזכר תפקיד הכהנים כמורי העם (יחזקאל מ"ד, כ"א-כ"ג): "וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כָּל כֹּהֵן בְּבוֹאָם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית: וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים, כִּי אִם בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ: וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם".
חוכמה, יין וכמעט גירושין
מחוקי הכהונה שבהפטרת השבוע (ומדברי אלהים לאהרון ולבניו לאחר מות נדב ואביהו), נלמד כי שתיית יין עלולה
לפגוע בתפקוד התקין והמדויק של הכהנים, ועל כן היא אסורה עליהם. האגדה הקסומה שלפנינו מתארת התרחשות של ערב גירושין, וממנה נלמד שלפעמים יין הוא לא הסכנה של הממסד ושלוחיו, אלא דווקא קרש ההצלה שלהם (שיר השירים רבה א, ב. מתורגם מארמית):
"למדנו (הלכה): נשא אדם אישה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל (מפריה ורביה, ועליו להינשא לאישה אחרת). אמר רבי אידי: מעשה באישה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו בני הזוג אל רבי שמעון בר יוחאי, ובקשו להתגרש זה מזה. אמר להם: חייכם, כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם פורשים זה מזה - אלא מתוך מאכל ומשתה.
הלכו בדרכיו, ועשו לעצמם יום טוב, ועשו סעודה גדולה ושיכרתו (האישה את בעלה) יותר מדי. כיוון שנתיישבה דעתו עליו, אמר לה: בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו, ולכי לבית אביך. מה עשתה היא? לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם: שאוהו במיטה וקחו אותו, והוליכוהו לבית אבא.
בחצי הלילה ננער משנתו. כיוון שפג היין אמר לה: ביתי, היכן אני נתון? אמרה לו: בבית אבא. אמר לה: מה לי לבית אביך? אמרה לו: ולא כך אמרת לי בערב - כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך? אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך. הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי, עמד והתפלל עליהם ונפקדו".
פסילה הלכתית של אופציות זוגיות איננה רק נחלתם של כהנים. גם הדיוטות צרכים להתמודד עם הלכות המורות להם עם מי עליהם להתחתן, ולעיתים אפילו ממי עליהם להתגרש! על פי ההלכה, גבר מחויב להביא לעולם ילדים, ואם הוא ואשתו לא הצליחו להוליד במשך עשר שנות נישואים, עליו לשאת אישה אחרת. האגדה נפתחת ברגע עצוב זה, בו מבינים בני זוג עריריים שעל פי ההלכה עליהם להיפרד זה מזו.
נדמה לי שהאישה מרגישה אשמה
או שכך מרגיש כלפיה המספר, שלא מדבר על עקרותם של בני הזוג, אלא על עקרותה של האישה: "מעשה באישה... ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה". האישה לא ילדה, ובני הזוג יודעים שעל נישואיהם נגזרה כליה. מרגע זה ולאורך כל האגדה, תייצג האישה את הצד המסוכן והמסתכן של הקיום. היא הגורמת לעקרות ולגירושין, והיא גם זו שתסתכן ותציל אותם.
לאורך כל האגדה עומדת האישה מול דרך המלך של ההלכה. קיומה מאתגר את ההלכה הפורמלית, ודורש חשיבה יצירתית.
ההלכה שמאחורי ההלכה
רבי שמעון בר יוחאי נבחר על ידי בני הזוג להיות "התליין ההלכתי" של חיי הנישואים שלהם. נראה שרבי שמעון בר יוחאי מבין שהחוק הוא תמיד כללי, ובני האדם הם תמיד מקרים פרטיים. הוא מבין שתמיד אורבת סכנה שהחוק הכללי יבלע את הנשמות של האנשים הפרטיים. הוא גם מבין שהרבה פעמים רק נס מציל את המפגש בין ההלכה לבין האדם הפרטי, והוא גם מבין שיין עושה ניסים.
נדמה לי שבתחילת הדרך מבקש רבי שמעון לעשות דיאגנוזה לחיי הנישואים של בני הזוג. הוא רוצה לראות אלו כוחות זוגיים ישתחררו מתוך אדי היין. האם ישתחררו כוחות האהבה, הברית והנכונות להסתכן?
הברית האמיתית היא בין האישה והרב (והיין)
בני הזוג אוכלים ושותים, ומיד מתברר שהאישה הבינה שרבי שמעון לא הזמין אותם למסיבת פרידה, אלא למבחן זוגי שאותו עליה לצלוח בתבונה. האישה מבינה שעליה לשחרר את בעליה מכבלי החשיבה הפורמלית-הלכתית, על מנת לאפשר לפתרון חדש, על-הלכתי ואולי גם על-אנושי, להגיח אל העולם.
האישה הבינה את ההזמנה המיוחדת של רבי שמעון, והיא גורמת לבעלה להשתכר ולהשתחרר. להשתחרר מכבלי התפיסה ההלכתית המוכרת, על מנת שלא להשתחרר מחיי הנישואין.
נתיישבה דעתו?
מיד לאחר שהאישה משקה את בעלה לשוכרה, נאמר: "כיוון שנתיישבה דעתו עליו, אמר לה: בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו, ולכי לבית אביך". שיכרות לפעמים היא שחרור, ושחרור מציע סוג חדש של יישוב דעת ותבונה.
דווקא במצב של שיכרות הגבר "מיושב בדעתו", ומתוך ערפילי היין הוא ממצטרף לברית הסמויה שנכרתה בין אשתו לבין הרב, והוא שולח את אשתו לעשות בו מעשה קניין. בפעם הראשונה, בחופה שנערכה לפני עשר שנים, הגבר קנה את אשתו - ואילו כאן, בליל כלולות שני ומוזר זה, הגבר מבקש מאשתו שתקנה אותו, ולמעשה תפדה אותו מהחובה ההלכתית להתגרש ממנה.
הגבר באגדה שלנו, מייצג את מי שכפוף לעולם ההלכה המוכרת והכללית: הוא חייב להביא ילדים לעולם; הוא חייב להתגרש לאחר עשר שנות עקרות; הוא מקיים "משתה גירושין" מאשתו רק כיוון שכך פקד עליו רבו.
לעומת הגבר, האישה (ונדמה לי שגם רבי שמעון) מבינה שההלכה לא יכולה לחיות לבד, שהיא זקוקה למנגנון בקרה ושינוי, שההלכה לא רק מכתיבה את חייהם של האנשים הפרטיים - היא גם צריכה להשתנות לפי החיים הפרטיים שלהם. האישה מבינה את המציאות בצורה יותר דיאלוגית. אין לה מושג מאין יבוא עזרה, אבל היא יודעת שהפעם החוק לא פוגש את המוסר, והיא מבינה שהיא נקראת לפעול.
הרי אתה קנוי לי
האישה החכמה הבינה את הרמז שרמז לה בעלה, ו"נטלה" אותו לחיי נישואין שניים. בפעם הראשונה בה התחתנו בני הזוג, הם נישאו "כדת משה וישראל", וכיום הם מבקשים להרחיב את גבולותיה של "דת משה", על מנת שתוכל להכיל גם אותם.
כשפג היין הגבר חוזר אל עולם החוק
הוא מתפכח ולא מבין "היכן הוא נתון". האישה מסבירה לו שבפיקחון-שכרותו הוא ביקש להפקיר את עצמו לחסדי שמיים, לאזור הדמדומים שבין הפרטי לכללי, שבין ההלכה לאהבה. האישה מסבירה לבעלה שתחת השפעת האלכוהול הוא חתם על שטר התחייבות החותר תחת כיסא הכבוד של ההלכה.
לפעמים ההלכה חייבת להרים ידיים
פוסקי ההלכה מוצאים באומץ את גבולות העולם שהם יצרו. חוקי הזוגיות שיצרו מרסקים את חיי האהבה של זוג מנוסה ולמוד צער. באגדה שלפנינו, החכמים מספרים על סכנת גירושין בין המוסר וההלכה.
מה משמעות תפילתו של רבי שמעון בר יוחאי? מה משמעות הפעילות שלו לאורך כל האגדה? נדמה לי שרבי שמעון בר יוחאי מסמל בפעילותו את אוזלת ידה המודעת של המערכת ההלכתית. רבי שמעון בר יוחאי מבין שלפעמים הלכה לחוד - וצדק לחוד.
רבי שמעון היה יכול לנהוג לפי ההלכה. הוא יכול היה לקיים את טקס הגירושין. הוא גם היה יכול לנסות ולשנות את הפסיקה ההלכתית, אבל נדמה לי שהוא לא רוצה באף אחת מהאופציות הללו.
אני חושבת שרבי שמעון בר יוחאי רוצה בעיקר להצביע על המתח המהותי שבין החוק הכללי, לאושר הפרטי. הוא רוצה לומר שאין לו פתרון, כיוון שלא יכול להיות פתרון מושלם למתח הזה. הוא רוצה להגיד שלפעמים כל מה שיכול לעזור זה רחמי שמיים, אהבה ולא מעט יין.
פינת שיר
ביום השואה קראתי שיר אמיץ ותובעני שכתבה שרה לבוביץ. אני חושבת שהוא מתאים מאוד גם לאגדה על רבי שמעון בר יוחאי ובני הזוג, ואני מצרפת אותו באהבה:
ולמה לזכור?
אם לא הפכתי לאדם טוב יותר,
אם לא הבנתי את גודל קטנוניותו של האדם
ואם לא הבנתי גם את גדולתו.
למה לזכור?
אם לא הפכתי לרגישה יותר, לשומעת ורואה,
מבינה ועושה.
אם לא הפכתי לאדם טוב יותר
אז למה לזכור.
שבת שלום!
לפנייה לכתב/ת 
