"קוריולאנוס": המדים החדשים של שייקספיר
רייף פיינס לקח על עצמו משימה לא פשוטה: עיבודו של המחזה הפוליטי של שייקספיר "קוריולאנוס" לקולנוע. למרות הקשיים, הוא הצליח ליצור סרט נועז וקיצוני שמכניס למחזה תוכן אקטואלי
עובדת קיומם של מאות עיבודים קולנועים וטלוויזיוניים ליצירותיו של שייקספיר משכיחה את המחזות שזכו למידה מועטה להפליא של תשומת לב. "קוריולאנוס" (1607-8) הוא דוגמא לטרגדיה שייקספירית מאוחרת שמעולם לא זכתה לעיבוד קולנועי. יצירה קודרת, אפלה ושטופת דם. היא עוסקת בנפשו היהירה והמורכבת של גיבורה הראשי, ובו זמנית ביחסים בין דמות זו למערכת הפוליטית והחברתית שבה דמות זו נערצת ומוקעת לחילופין.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השניה האמריקאים אסרו על הצגת המחזה מחשש שיוטה למסרים פשיסטים ויפיח רוח בגחלי המשטר הנאצי. בתחילת שנות ה-50 ברטולד ברכט כתב עיבוד למחזה והפעם לקח אותו לקוטב הפוליטי הנגדי. היכולת לנוע לכיוונים מנוגדים רומזת על הזהירות הנדרשת בעיבוד יצירה זו.
לא נס ליחו
נדמה כי כל עיבוד נוסף ליצירות המפורסמות ביותר של שייקספיר מחייב שימוש במאפיינים לא קונוונציונליים. ב-16 השנים האחרונות של עיבודי "רומיאו ויוליה" קיבלנו, בן השאר, גרסת MTV עם ליאונרדו דה קאפריו, סרט אימה טראשי, אנימציה על גמדי גינה וסדרת אנימה בז'אנר הפנטזיה-מדע בדיוני.
לעומת זאת, בעיבוד קולנועי ראשון למחזה כמעט ולא מוכר מוטלת אחריות מיוחדת על הבאת המילים המקוריות, ושמירה קפדנית על רוחו של המחזה - שתי דרישות לא פשוטות. הפקה דוברת אנגלית תאלץ להקפיד ולשמור על שפתו העשירה של שייקספיר. אך ללא יכולת להסתמך על היכרות מוקדמת של הקהל עם הטקסט, זוהי החלטה הדורשת מידה לא מבוטלת של העזה.
אין פלא שהעיבוד הקולנועי הראשון של "קוריולאנוס"("Coriolanus") הוא פרויקט הנובע מתשוקה והעזה אישית לאתגר את הקהל. כמו בעיבודו המהולל של קנת' בראנה ל"הנרי החמישי" (1989), גם כאן זוהי עבודת בימוי קולנועי ראשונה של מי שמגלם את התפקיד הראשי.
הפעם מדובר ברייף פיינס שכבר גילם לפני תריסר שנים את גיבור המחזה על בימת התיאטרון. כעת הוא הצליח לאגד אוסף מרשים של שחקנים ואנשי מקצוע המאפשרים לו לעבור באופן מרשים לצידה השני של המצלמה. התוצאה אינה סוחפת כמו "הנרי החמישי", אך חלק לא מבוטל מפער זה נובע מאופיים המאוד שונה של המחזות.
בתהליך העיבוד יש לגשר על כמה פערים: זה המתקיים בין תקופת האימפריה הרומית המוצגת במחזה, התקופה בה נכתב המחזה, וההווה בו הסרט מצולם ומוצג. הפיתרון הלא מושלם בחלק מהיבטיו הוא ליצור מרחב וזמן אנכרוניסטי (כפי שנעשה ב"טיטוס" של ג'ולי טיימור) המכיל את סממני הטכנולוגיה ותקשורת ההמונים המוכרים מההווה.
הפער השני מצוי במתח בין המקור התיאטרלי למדיום הקולנועי. השפה הדחוסה של שייקספיר והסטאטיות היחסית של מעמדים שנכתבו לבמה מהווה אתגר. הפיתרון הוא צילום דינאמי של זירות לחימה והפגנות אלימות באמצעות מצלמה מוחזקת ביד. הצלם בארי אקרויד (שמרבה לעבוד עם קן לואץ' ופול גרינגארס) טוען את הסרט בערכים קולנועיים מובהקים, אך הפער בין הדינמי לסטטי מורגש לעיתים יתר על המידה. השימוש בשחקנים בריטים מיומנים ששייקספיר זורם בעורקיהם מאפשר לטקסט המקורי והמורכב להיאמר ללא פאתוס תיאטרלי מופרז.
שייקספיר בעיבוד חדש
הדמות הראשית היא של הגנרל הרומי קָאיוּס מַרְסְיוּס (פיינס) - מי שיזכה במהלך הסרט לתוספת השם קוריולאנוס על הישגיו במלחמה כנגד אויבי רומא. הוא נלחם באותה דרך נטולת פשרות כנגד אויבי רומא, כמו גם נגד האזרחים הרומים הפשוטים המוחים על המחסור במזון. מרסיוס בז למערכת האזרחית ולמה שכלול בה ומכבד רק את מי שמקדיש את חייו למלחמה.
הוֹולְסְקִים, אויביהם של הרומים, מונהגים על ידי טוּלוּס אוֹפִידְיוּס (ג'רארד באטלר). אופידיוס הוא הארכי-אויב של מרסיוס, אבל בה בעת גם האדם הדומה לו ביותר. מערכת יחסים זו נעה בטווח שבין עימות עד המוות וברית לוחמים.
הישגיו של מרסיוס-קוריולאנוס בשדה הקרב מובילים אותו למערכת הפוליטית-אזרחית, בעידודו של חברו הקרוב מֶנֶנְיוּס (בריאן קוקס) הדוחף אותו למשרת הקונסול.
משפחתו של מרסיוס, בעיקר אימו המיליטנטית אף יותר מבנה וֹולוּמְנִיָה (ונסה רדגרייב בהופעה מרשימה), דוחפת אותו קדימה לקריירה זו. אך יהירותו וזלזולו באנשים שאינם לוחמים מציבה אותו במוקד של אינטריגות פוליטיות ביוזמתם של שני טריביונים בסנאט סיסיניוס וֵולוּטוּס (ג'יימס נסביט) ויוניוס בּרוּטוּס (פול ג'סון).
הצדדים האפלים בדמותו של מרסיוס מתעצמים כאשר הוא מגורש מרומא. העימות מול האזרחים, הפוליטיקאים ובני משפחתו יוצגו במלוא קדרותם בחלקו השני של הסרט. התסריט המעובד של ג'ון לוגן משמר את המורכבות המרתיעה של הדמות, והסרט מתרגם את הקונפליקטים לעולם הנושא הד ברור של רלוונטיות להווה המוכר לנו.
