מצרים בוחרת נשיא: 'נבעט אותו אם לא יהיה טוב'
הפרס שבסוף המהפכה: 50 מיליון אזרחים מצרים יוכלו לממש את זכותם ולהצביע היום לנשיא שאולי יצליח לממש את מטרות המהפכה ולפרק את המערכת השלטונית שחנקה את החיים הפוליטיים. את המצביעים מעניינים הביטחון האישי והכלכלה
60 שנה אחרי שהדיקטטורה הצבאית השתלטה על ארצם, אזרחי מצרים הולכים לבחור נשיא - לראשונה בבחירות חופשיות. הליך הבחירה שיחל היום (יום ד') הוא הפרס הגדול שבו זכו ההמונים שיצאו לרחובות כדי להדיח את הנשיא הלא פופולרי חוסני מובארק.
הבחירות במצרים הן גם רגע האמת למדינה הערבית המאוכלסת ביותר להכריע בשאלה אם להשאיר את השלטון בידי אליטה חילונית שמזוהה ומקושרת עם המשטר הישן או לעשות שינוי משמעותי ולבחור באיסלאמיסטים,
"יהיה המנצח אשר יהיה, אני רוצה שהוא יעמיד את הביטחון והבטיחות בראש סדר היום", אמר עבד אל רחמן שאקר, מאבטח בן 55 מקהיר. "אם יהיה ביטחון, אז תהיה כלכלה טובה יותר וייצור. אני דואג לילדים שלנו. עכשיו אני עובד, אבל אנחנו רוצים חיים טובים יותר לילדים שלנו".
נפילתו של מובארק מהשלטון באה זמן קצר אחרי שאזרחי תוניסיה הדיחו את הרודן שלהם, זין אל-עבדין בן-עלי, ונתנו את האות לפרוץ מהפכות העולם הערבי שזכו לכינוי "האביב הערבי". הפרק החדש שפותחת מצרים בבחירות צפוי להיות סוער לא פחות מהאירועים שהסעירו את המדינה הערבית בשנה החולפת. מצרים ניצבת בפני סוגיות שאיש לא עסק בהן מאז שלטונו של מובארק: כלכלה, תפקיד האיסלאם, עתיד הדמוקרטיה, היחסים עם ארה"ב וגורל הסכם השלום ההיסטורי עם ישראל.
המצב במצרים משקף את המסלולים הכאוטיים שבהם צעדו מהפכות העולם הערבי. בתחילה שררה אווירה של אופטימיות בקרב אזרחי תוניסיה, מצרים, לוב ותימן, שהנה הם הולכים להחליף את הרודנים שמחזיקים ברסן השלטון זה עשרות שנים במשהו טוב יותר. אלא שהאווירה האופטימית הפכה במהרה לפסימית.
החלפת השלטון בתוניסיה, המדינה הערבית הראשונה למרוד במנהיגה ב-2010, הייתה חלקה. מאז נפילתו של בן עלי הצביעו האזרחים בבחירות כלליות ובמדינה החלו לנסח חוקה חדשה. לוב בעידן פוסט מועמר קדאפי היא מדינה שסועה ומפולגת שמשתוללות בה מלחמות בין שבטים, מיליציות, כוחות מורדים ונאמני המשטר הישן.
בתימן היה הנשיא עלי עבדאללה סאלח למנהיג הרביעי לעזוב את השלטון במהפכות "האביב הערבי", אך יש הטוענים כי הוא עדיין מושך בחוטים מאחורי הקלעים באמצעות יורשו עבד רבו מנסור האדי. בסוריה הפכה ההתקוממות העממית נגד בשאר אסד למרחץ דמים ובחריין, בעלת הברית העיקרית של ארה"ב במפרץ הפרסי, עדיין סובלת מאלימות עדתית.
במצרים עצמה, 15 החודשים שעברו מאז הדחתו של מובארק אופיינו במהומות רחוב קטלניות בעקבות קריאות המפגינים למלא אחרי דרישותיהם - משמירה על זכויות המיעוט הנוצרי הקופטי, דרך גירוש השגריר הישראלי מהמדינה וכלה בהדחת הגנרלים שעלו לשלטון אחרי הפלת מובארק. במהומות אלה נהרגו יותר מ-100 בני אדם, בהם תשעה בחודש הזה בעת שמפגינים הותקפו על ידי חמושים שתומכים במשטר הצבאי.
"תם עידן הפחד"
בה בעת, המצרים מגלים עולם חדש של פוליטיקה לוחמנית וטלוויזיונית, פוליטיקאים בשר ודם, עימותים פוליטיים, עצרות בחירות והפרעות במהלך נאומים. "האל והעם המצרי יבטיחו שהנשיא הבא יישאר בתפקידו. אם הוא יעשה משהו לא בסדר, נבעט אותו החוצה", אמר סעיד אל סייד, עובד בבית יתומים בקהיר בן 65. "האנשים עכשיו מודעים יותר. לפני כן לא יכולנו לדבר או לפתוח את הפה שלנו. היה מצב חירום שמשמעותו שהיה אפשר לעצור אותנו אם הוצאנו מילה. עכשיו תם עידן הפחד", אמר אל סייד.
איש מ-13 המועמדים אינו צפוי לזכות ביותר מ-50 אחוזים מקולות הבוחרים בבחירות שיחלו ביום רביעי ויסתיימו ביום חמישי. שני המועמדים המובילים יעלו לסיבוב שני שייערך ב-17-16 ביוני. ההכרזה על הנשיא החדש צפויה ב-21 ביוני וראשי הצבא הבטיחו להעביר את השלטון ב-1 ביולי.
בצד החילוני נמצאים המועמד לנשיאות עמרו מוסא, שר החוץ של מובארק במשך עשר שנים, ואחמד שאפיק, לשעבר מפקד חיל האוויר שמונה על ידי מובארק לראש ממשלה בימיו האחרונים בשלטון.
בצד האיסלאמי נמצאים מוחמד מורסי מהאחים המוסלמים, התנועה הפוליטית החזקה ביותר במדינה, שהוחרמה תחת שלטונו של מובארק. מועמד איסלאמיסטי נוסף הוא עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח, שהודח מתנועת "האחים המוסלמים". אל-פתוח נחשב למועמד מתון שזוכה לפופולריות בקרב ליברלים ושמרנים כאחד, בהם הסלפים הקיצוניים.
הרכב המועמדים לנשיאות מצרים כבר נחשב לחבית נפץ. מנהיגי המהפכה החילוניים חוששים שמוסא או שאפיק ינציחו אלמנטים של המשטר הישן והמשטרה המושחתת שהם שירתו בעבר. במקביל, יש במצרים כמה איסלאמיסטים שמאיימים להצית התקוממות עממית חדשה.
"הצבעה לאנשים האלה משמעותה להצטרף אליהם בחטא", כתב מוניר דומה, איש דת מהאחים המוסלמים, בצו דתי שפרסם. "האיסלאם לא מתיר להשיב בחזרה את אותם פרצופים שהמהפכה ביקשה להסיר".
בסקרי דעת קהל אחרונים שפורסמו במצרים עלה כי מוסא ושאפיק מובילים
כל תוצאה שתתקבל במרוץ לנשיאות מצרים תביא עמה מתיחויות מסוגים שונים. ניצחון של מורסי משמעותו שהאחים המוסלמים ישלטו בארמון הנשיא ובפרלמנט ויוכלו לכונן ממשלה איסלאמית. עם זאת, ממשלה זאת יכולה לפעול מתוך פרגמטיזם כדי שלא להכעיס את הליברלים, והכי חשוב - את הגנרלים ואת אנשי כוחות הביטחון.
ניצחון של מוסא או שאפיק עלול לגרום לעימות בין הנשיא לבין בית הנבחרים הנמצא בשליטה איסלאמיסטית. האחים המוסלמים מתעקשים שבתור הסיעה הגדולה בפרלמנט, הם יוכלו למנות את ראש הממשלה ולהקים ממשלה. אולם, חוקת המעבר של מצרים - אלא אם תנוסח מחדש כפי שהבטיחו ראשי הצבא - מעניקה לנשיא את הזכות למנות ראש ממשלה ולהקים ממשלה.
מהביוב ועד לפוליטיקאים
במשך רוב שנות שלטונו וכמו קודמיו בתפקיד, מובארק קיים משאלי עם ורץ לבחירות מבלי שעמדה מולו כל אופוזיציה משמעותית. אי סדרים והונאה היו דבר שבשגרה בבחירות העבר וניצחונו של מובארק בבחירות לנשיאות מעולם לא הוטל בספק.
עכשיו מובארק בן ה-84 עומד למשפט בגין ניצול לרעה של סמכות, שחיתות והרג מאות מפגינים במהלך 18 ימי המהפכה המצרית. מאז הפלתו היה הממשל המצרי במצב של המתנה וממשלות מעבר שמונו והתפטרו עשו מעט כדי להתמודד עם בעיותיה של המדינה.
תעלות הביוב במצרים לא זוכות לתיקון או שדרוג, חוקים שנויים במחלוקת מתירים בנייה בלתי חוקית של בניינים על קרקעות חקלאיות יקרות ערך. שיעור הפשיעה נמצא במגמת עלייה משום שכוחות המשטרה עזבו ברובם הגדול את הרחובות - מוכים ומלאי טינה - אחרי שהוכו על ידי מפגינים במהלך ההתקוממות נגד משטרו של מובארק.
ניסוח החוקה החדשה עדיין לא החל, והפאנל שאמון על המשימה עדיין לא הוקם. יתר על כן, איש לא העלה עדיין לדיון את סוגיית אופי המערכת הפוליטית החדשה - אילו סמכויות יהיו בידי הפרלמנט ואילו בידי הנשיא ואיך יעגנו את זכויות האזרחים.
כמעט דבר לא נעשה כדי לממש את המטרה העיקרית של המהפכה: פירוק המערכת השלטונית של מובארק שחנקה את החיים הפוליטיים. בנוסף, כוחות הביטחון וסוכנויות הביון המקומיים שהיו סלע קיומה של מדינת המשטרה במצרים עדיין לא עברו הליך של רפורמות - ולא רק הם.
משרדי ממשלה וגופים ציבוריים שבמשך שלושה עשורים פעלו תחת חסות השלטון והיו נגועים בשחיתות לא עברו כל רפורמות. והצבא מחזיק בעמדות מפתח בכירות בשלטון למורת רוחם של צעירי המהפכה.
"האתגרים האלה ודאי שלא ייפתרו על ידי בחירות או זמן קצר אחריהן", אמר דניס סאליבן, מומחה למצרים מאוניברסיטת נורתאיסטרן באילינוי. "הבחירות הן צעד חיוני, ארוך ומתמשך, בתהליך המעבר השלטוני לעבר מערכת פוליטית שיתופית יותר".
לפנייה לכתב/ת 
