שבועות: אז מי כאן באמת עושה תיקון?

המבקש לעמוד על משמעותו המקורית של הביטוי "תיקון ליל שבועות" יגלה, אולי להפתעתו, כי הוגי הביטוי (והמנהג) כלל לא התכוונו למעשה של תיקון דבר-מה אשר התקלקל. לדידם, "תיקון" הוא רק מעשה של התקנה, הכנה וקישוט. הם המשילוהו להכנתה וקישוטה של כלה (שהיא, כמובן, התורה) לקראת חופתה וכלולותיה עם החתן (שהוא, כמובן, העם שבו בחר אבי-הכלה...).

• איי לייק ynet יהדות בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• מיכאל מושונוב: קמתי בבוקר וראיתי חסיד
• מחקר: מי שמאמין לא מפחד מסרטים!
• מתנה לכבוד שבועות: עמוד מיוחד לחג  
  

והנה, על-אף מקורו הדתי כל-כך של המנהג, הפופולריות שלו גוברת והולכת בקרב חוגים ישראלים רחבים שאינם רואים עצמם שומרי-מצוות, או אפילו מאמינים. באלפיהם הם מתכנסים בליל חג השבועות, בעשרות מפגשים של לימוד, דיון, הרחבת-דעת וליבון שאלות הרות-עולם. "תיקון" שהוא אולי לא כהלכתו, אך בהחלט כהלכתם.

תיקון של אדם, חברה וסביבה

יש משהו מאוד חינני ומאוד נכון בחיבור הזה שנוצר בין מנהג אורתודוכסי עתיק-יומין, לבין יישומו החדש, העכשווי, החילוני. יש בו אפילו המחשה מאוד מעודדת, אף כי למרבה הצער - די נדירה, לאפשרות קיומה של סינתזה מוצלחת בין ישראליות ליהדות, בין ערכי מסורת לערכי תרבות, בין עבר לבין הווה ועתיד.

תיקון ליל שבועות בגרסתו הישראלית החדשה, אינו זהה כמובן ל"תיקון" הדתי המסורתי. נראה כאילו במודע או שלא במודע, אומצה כאן האבחנה - המוכרת גם היא מן העולם הדתי - בין "עניינים שבין אדם למקום" (דהיינו - האל) לבין "עניינים שבין אדם לחברו". התיקון הדתי, מעצם הגדרתו, מתמקד ב"תיקון שבין אדם לאלוהיו". התיקון החדש, מעצם אופיו והרכבו, מתרכז ב"תיקון שבין אדם לאדם".

ולצד עדכון תכניו של התיקון, והורדתם מן השמיים אל הארץ, שבה גם המלה "תיקון" וזכתה במשמעותה המקובלת והעכשווית: לא רק לימוד ושינון וליבון ודיון, וגם לא רק קישוט כלה לקראת חופה וליל-כלולות - אלא תיקון ממש. השבת דבר מקולקל למצבו התקין. הבראה. שיפוץ. שיקום. ולא רק בעניינים שבין אדם לאדם, אלא גם בין אדם לחברה, ובין אדם לסביבה, ובין אדם לטבע, ובין אדם לבין כל שאר הברואים.

אך בסופו של דבר, וגם במלוא הכבוד לחברת הלומדים, שאינה נחה מלימודה כל אותו הלילה, ולמרות מידת-ההתהדרות המסוימת שיש בכך, אין מנוס מלזכור כי "המְתַקְּנִים האמיתיים" של חברה, כל חברה, הם מגוון הארגונים החברתיים הפועלים בקרבה. הם שרברביה השקדנים.

אלו הפועלים בכל מאודם כדי לתקן בה מידות מקולקלות, לרסן קיצוניות דתית, לקדם צדק חברתי, להגן ללא ליאות על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק המותקפים, לפעול למען קבלת האחר ולמען זכויותיו, לדאוג למעמדם של הגר, התושב והפליט, לבער את הדרת הנשים ואת ההתעמרות במיעוטים, להעמיק ולנטור את כבוד האדם ואת חירויותיו. לא רק בלימוד - אלא גם ביישום. לא רק במלים - אלא גם במעשים. לא רק בדיון ולימוד וליבון - אלא גם בעידוד וביוזמה ובמימון.

לילה אחד זה לא די

למען האמת, ולא חלילה מתוך לעג או טרוניה, לאנשים העוסקים במלאכת התיקון הסיזיפית יום-יום ושעה-שעה, נראה קצת מוזר שלמלאכת התיקון יוּחָד רק לילה אחד בודד בשנה... הרי מי כמוהם יודע שמלאכת הקלקול - היא לא מסתפקת בלילה אחד בשנה. היא מכרסמת ומשחיתה ומאמללת ומסאבת יומם ולילה, ולאורך כל השנה כולה. ללא הפסקה, ללא הגבלה וללא רחמים.

מול חריצותה של המפלצת הרעבתנית הזאת, אין די בּלֵיל-שימורים אחד של תיקונים. וכי איזה בָּעלָבָּית יסתפק בשֵרותיו של תיקונצ'יק המוכן לעבוד רק פעם אחת בשנה (ועוד בלילה..)?

על כן, בהחלט משמח שיש "תיקון ליל שבועות" חדש ורענן, וטוב שנלמדים ומתלבנים במסגרתו גם נושאים שהם "בין אדם לזולתו" ולא רק עניינים שהם "בין אדם למקום", וחשוב שהמלה "תיקון" שבה ונהייתה

תיקון של ממש... אבל למרבה הצער, חשוב לזכור כי כדי לתקן את כל המשווע כאן לתיקון, לא די בתיקון-שבועות. לכך יידרשו גם תיקון-חודשים, ותיקון-שָנים, ומן הסתם גם תיקון-עשורים.

אך גם בלילה אחד של תיקון ולימוד אסור לזלזל. כי מי יודע - אולי מתוך אלפי הלומדים והמתדיינים והמלָבְּנים בתיקון ליל השבועות הזה, יצמחו לנו מאות תלמידי-חכמים של נאורוּת, ועשרות אברכים של פְּתיחוּת, ותריסר גדולי-תורה של סובלנות, ומִנְיין אדמו"רים של זכויות-אדם... מחנה גדול ונחוש של תיקונצ'יקים חרוצים, נלהבים ומסורים. לו יהי.

חג שמח.

• הכותבת היא מנכ"לית הקרן החדשה לישראל