דיסק חדש למתיסיהו: "נראה שהוריד את הכיפה"
בסרטון לקראת הוצאת אלבומו החדש, נראה מתיסיהו בשיער מחומצן ולוק חילוני למהדרין. מקורבים לזמר מספרים כי מתיסיהו עבר תהליך ארוך, שבסופו נראה שהוריד את הכיפה והציצית
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- כך הפכנו להפקה הכי חסידית/ יחיאל פליישמן
- מחברי "תורת המלך" לא יישפטו? מצוין!
- המדינה תממן רבנים רפורמים וקונסרבטיבים
"זה נראה שהוא הוריד את הכיפה ואת הציצית", אומר המוזיקאי דניאל זמיר, המקורב למתיסיהו. "מתיס לא מערב אף אחד בהחלטות שלו. הוא עצמאי בחשיבה שלו לטוב ולרע, ולא לוקח שום דבר מאף אחד".
עדיין מחפש את הניצוץ
באלבומו הרביעי מתיסיהו מחפש את הניצוץ, בעיקר בארץ הקודש. מרביתו הוקלט בישראל בשיתוף אמנים ישראלים, עובדה שמתיסיהו מתגאה בה מאוד. בראיון למגזין המוזיקה המקוון Paste, הוא מספר כי היצירה בישראל הולידה שירים שנכתבו מהשטח. בין היתר, שיר העונה לשם "Tel Aviv’n".
לדבריו, "סאנשיין" מדבר על החזרה לתמצית הפנימית. "לא לוותר על עצמך אפילו אחרי שעשית שינויים... לפנות מקום למה שנטשת בעצמך. בזמן שהקלטתי את השיר, הייתי בתהליך של השלה וחזרה למשהו שאבד לי".
מתיסיהו מוסיף ומספר בראיון, כי הקליט את האלבום באולפן תל-אביבי. "אחד מחבריי הטובים, דניאל זמיר... שחזר בתשובה בערך באותו זמן כמוני, עבד אתי. הוא סקסופוניסט וכותב שירים מוכשר באופן יוצא מגדר הרגיל, והוא שסייע לנו לארגן את המוזיקאים שנגנו לצדנו באלבום".
זמיר אכן שידך לו את חבריו המוזיקאים – "כמעט את כל מי שאני מכיר", הוא אומר. "ביניהם נאור כרמי, אלעד גבאי, איתמר שחר, זוהר פרסקו". במקביל, התארח מתיסיהו במספר סינגלים מאלבומו החדש של זמיר, "נחמה ועידוד".
"כשהתחלנו את העבודה לפני קצת פחות משנה, הוא עוד היה עם זקן", כך זמיר, "מאז עברו מים רבים בנהר. זה לא תהליך מהיר, אלא משהו שנמשך כבר כמה וכמה שנים". זמיר מעריך כי "הוא הגיע לנקודה הזו שסוף סוף הוא עושה את הצעדים החיצוניים. לאט-לאט הוא מגבש לעצמו זהות עצמאית, ומוריד את כל המסכות, בחסות השפעות אחרות. באיזשהו מקום יש בזה משהו יפה וטוב".
התהליך החיצוני - לפני חצי שנה
מת'יו פול מילר (33) נולד במשפחה לא דתית, והחל את תהליך החזרה בתשובה כשהיה בן 20. מקורבים מעידים כי תהליך החיפוש הרוחני שלו לא הסתיים מעולם, ולאחר שהתקרב לחב"ד ולחסידויות נוספות, הכריז באתר הרשמי שלו: "לא עוד כוכב רגאיי חסידי", ורמז כי כבר אינו חסיד כלל. "מצטער ידידיי", הוסיף הזמר שהפך את הלבוש החסידי לסימן ההיכר שלו. "כל מה שאתם מקבלים כעת זה אני, ללא תוספות".
כמה שעות לאחר מכן, הבהיר מתיסיהו בציוץ נוסף בטוויטר: "לכל מי שחש מבולבל, אני מבהיר כי הבוקר הלכתי לבית הכנסת ולמקווה, ממש כמו אתמול".
בראיונות לרשת הרדיו WNYC ולמגזין הבידור המקוון Rolling Stone, ציין כי הזקן ייצג בעיניו את רחמי השמיים בתהליכים הראשוניים של התחברות ליהדות, לדת, לרוחניות, למיסטיקה ולחסידות. לדבריו, מאז שחזר בתשובה ניהל מערכת יחסים של אהבה-שנאה עם המראה החיצוני שלו.
מאחורי המראה החרדי הסתתרה אידיאולוגיה עטופה בחרדות, וגם החשש הידוע מ"מה יגידו": "חששתי שהם יחשבו שוויתרתי על הכל, ולקח זמן עד שהתחלתי להתגבר על שני הפחדים הללו", סיפר אז. "לקח זמן עד שאמרתי לעצמי שלא אכפת לי יותר מה שאנשים חושבים, ואני צריך לבטוח בעצמי ולהיות אמיתי עם עצמי".
"זה משהו פנימי"
זמיר מעריך כי מתיסיהו כי התהליך הדתי שעובר על מתיסיהו החל כבר לפני כ-7-8 שנים, עם תחילת ההעפלה לפסגה. "היו לנו דיבורים כבר אז, אבל לא משהו פרקטי. היו לו שאלות והשגות משלו על רעיונות שונים. אנחנו עוברים מסלולים מקבילים ודומים. הוא זה שהביא אותי לחב"ד לפני למעלה מעשור. גם אני עברתי באותה התקופה איזשהו תהליך של שאלות על הרבה מאוד מהדברים שקיבלתי על עצמי בישיבה. עברנו דברים ביחד, אבל אני את התהליך שלי אוהב. אני אוהב את התורה, ואוהב את אורח החיים החרדי, אז מבחינתי זה לא הגיע למקום הזה, אלא יותר להבנה שאני עושה דברים מתוך בחירה, ונזהר שלא לכפות על עצמי דברים מבלי שאתחבר אליהם ואוהב אותם. גם מתיסיהו עושה היום את מה שהוא מתחבר אליו.
"אני מכיר אותו היטב כבר שנים, ואנחנו חברים מאוד-מאוד טובים. אין לי שום ספק שזה משהו שמעיד על הפנימיות - אני בטוח שהוא עדיין מאמין מאוד באלוקים, אך האופן שבו הוא רואה את ההתחברות הזו השתנה".
מסיר את המסכות
לא ניתן לנתק את יצירתו המוזיקאלית מן החיפוש הרוחני שמאפיין את מתיסיהו, והפעם הוא מתאר אלבום אינסטרומנטלי-אתני יותר, "בניגוד לסאונד הדיגיטלי שיצרנו בעבר", לדבריו.
"אם באלבומו הראשון הוא ממש מתעסק בחסידות, הרי שבאלבום הזה פחות", זמיר אומר. "בכלל, הוא לא בן אדם שאוהב מכוניות או חומרניות. השירים באלבום החדש הם רוחניים, אבל כבר אפשר לראות בהם את השינוי הפנימי. זו זכותו המלאה, וכל הכבוד לו שהוא עושה את מה שהוא מרגיש. לנו כאנשים דתיים וחרדים, קשה לראות את זה. ועוד לי במיוחד, לאחר שגדלנו ביחד פיזית. אבל הוא עושה את מה שלבו אומר לו לעשות, והוא לא מפחד מאף אחד, לא מ'מה יגידו', ולא חי במסכה".
זה ישפיע על הקשר ביניכם?
"מבחינתי, ברור שאין לזה קשר. הוא רק נוסף לאסופת החברים החילונים שלי, ורוב חבריי הם חילונים גמורים. מבחינתי אני אוהב, מקבל ומכבד אותו, כי הוא עושה את זה מסיבות פנימיות".
לפנייה לכתב/ת 
