רק עבודות שירות למעסיקים בתנאי עבדות

ארבעה חודשי עבודות שירות גזר הבוקר (יום א') בית המשפט המחוזי בירושלים על אברהים ובאסמה ג'ולאני, שהורשעו בעבירת העסקה בתנאי עבדות. בנוסף ישלם כל אחד מהם 15 אלף שקל פיצויים לעובדת. מדובר בגזר הדין הראשון שניתן בישראל בעבירה זו. בני הזוג משכונת שועפט בירושלים הורשעו בחודש פברואר בעבירה זו ובעיכוב דרכון, לאחר שהחזיקו בביתם במשך שנה ועשרה חודשים את מרי אן פאויג (25), צעירה מהפיליפינים שהובאה לישראל דרך ירדן, בתפקיד עוזרת בית. זאת מבלי לאפשר לה לצאת לבדה מהמקום תוך הגבלתה לתקשר עם אחרים, הן פיזית והן טלפונית. 

בני הזוג ג'ולאני בבית המשפט(צילום: גיל יוחנן)

העונש המינימלי הקבוע בחוק על עבירה זו הוא ארבע שנות מאסר, אך בית המשפט התחשב בנסיבות המקרה. "הנאשמים התייחסו אליה בצורה הוגנת בסך הכול: היא לא הושפלה על ידם, לא בוזתה או הועבדה בפרך, לא נעשה נגדה שימוש באלימות מילולית או פיזית ולמעשה היחסים בינה לבין הנאשמים היו יחסים קורקטיים בין מעסיק לעובד. הנאשמים סיפקו למתלוננת טיפול רפואי כאשר נזקקה לכך, ובמהלך כל התקופה קנו עבורה מוצרי מזון מיוחדים שביקשה וכן מתנות כגון בגדים ומוצרי קוסמטיקה, מיוזמתם שלהם". 

דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:

צבא במשבר: כל יום מתאבד חייל אמריקני

העיר לנערים והותקף: "רדפו אחריי עם סכינים"

חומר מסוכן דלף במחסן בנתב"ג; אדם נפגע קל

עוד נקבע כי העבודות העיקריות שבהן הועסקה המתלוננת לא היו מפרכות מבחינה פיזית. בגזר הדין צויין כי השניים מנעו מהעובדת לקבל יום חופש שבועי או ימי חופש אחרים ולא אפשרו לה לצאת מביתם באופן עצמאי. "מניעת יציאתה של המתלוננת מהבית לא נעשתה בצורה של איסור מפורש אלא בדרך של הפניית איומים, אזהרות, התחמקויות ותירוצים". הם סיפקו לה תנאי מחייה ירודים.  

"למתלוננת לא ניתנו הפסקות מסודרות במהלך יום העבודה, שהיה ארוך מהמותר ונמשך משעות הבוקר ועד שעות הערב המאוחרות, אך עם זאת התאפשר לה להשתמש בטלפון הנייד שלה במהלך שעות העבודה לצורך ניהול שיחות קצרות ושליחת מסרונים וככלל אין לומר כי הפיקוח עליה בתוך הבית היה הדוק ונוקשה". 

בית המשפט קבע כי השניים ישלמו לפואיג 2,000 שקל כל אחד כפיצוי בנוסף לקנס. "שלילת חירות ללא החפצה של המתלוננת וללא אלימות; גילם המתקדם של הנאשמים, עברם הנקי והיותם אנשים נורמטיביים התורמים לחברה" - סייעו להקלה בעונש.

מעבר לכך טענו השופטים כי מדובר בהרשעה תקדימית ובכתב אישום ראשון מסוגו שבו נורמה אוסרת חדשה יחסית, ויש לזקוף עניין זה באופן ייחודי ויוצא דופן כנסיבה נוספת לקולא. "בהתחשב בתקדימיות ההרשעה ולכלל העקרוני שלפיו אין עונשים אלא אם מזהירים תחילה, בפסיקה נקבע כי ניתן לחרוג מהחובה להטיל עונש מינימום".

עורך דינם של המורשעים, אריאל עטרי, הסביר כי העדויות בתיק סייעו להקלה בעונש: "היא הגישה את התלונה לאחר שנתפסה בגניבת תכשיטים מביתם. בנסיבות הללו הופתענו מההרשעה. טענו ונמשיך לטעון בערעור בפני בית המשפט העליון שאין כאן מקום להרשעה".

"לא עשינו שום דבר רע"

איברהים ג'ולאני שהורשע, אמר לאחר גזר הדין: "התנהלנו עם הבחורה בצורה רגועה, חשבנו שיזכו אותנו. לא עשינו דבר רע. גם בחקירתה וגם בבית המשפט היא התבטאה ואמרה שהתנהגנו אלינו כראוי כל הזמן. טענו שכלאנו אותה? היא הרי התקשרה מהטלפון שלי למשפחה בחו"ל כל הזמן. אני לא יודע מאיפה הגיע כתב האישום הזה".

בהכרעת הדין שבה הורשעו השניים, נכתב כי דרכונה של הצעירה נלקח והוחזק על ידי בני הזוג לכל אורך התקופה שבה שהתה בביתם. היא השתכרה כ-150 דולרים לחודש ומגוריה בבית היו בחדר מקלחת ושירותים, שלתוכו הוכנסו מיטה מתקפלת ומזרן. כמו כן צוין כי הצעירה עבדה שעות ארוכות, בדרך כלל במשך רוב שעות היממה ולא ניתנו לה חופשות.

בית המשפט אימץ את גרסתה של המתלוננת והכריע כי אכן מדובר בהחזקה בתנאי עבדות. בהחלטתו הסתמך על פרשנות של תכלית החוק ועל פסיקה זרה דומה. 

בהכרעת הדין בפברואר קבעו השופטים יעקב צבן, מרים מזרחי ורפי כרמל, כי "גרסתה של הנאשמת באסמה ג'ולאני אינה אמינה ואינה עקבית בעניין הימצאות הדרכון. עוד קבעו השופטים כי מהעדויות השונות העולות בתיק עולה בבירור כי גרסתה של המתלוננת נכונה ומדויקת וכי בני הזוג פיקחו והשגיחו עליה בצורה אדוקה ואפשרו לה לצאת לבד רק למקומות סמוכים. יתרה מכך, מעדותה של הנאשמת עלה כי היא לא מפנימה באופן מלא את הפסול שבמצב זה ונדמה בעיניה כי מתן אפשרות למתלוננת לצאת לגיחה קצרה למכולת או לדירתה של הבת הם בבחינת חופש מספיק".