תחת גפנו ומצלמתו: ילדים וענבים בגבעת ברנר

אליעזר נולד ב-1904 בעיר אוסנהברוק שבגרמניה, למשפחה יהודית עם שורשים של מאות שנים במדינה. אביו החזיק חנות כלבו גדולה והיה חבר מועצת העיר. כבר בגיל 15 הצטרף לתנועת "תכלת-לבן", והיה לפעיל ציוני וארגן הכשרות נוער בגרמניה לקראת העליה לארץ ישראל.

אביו נפטר בשנת 1925, ועול ניהול חנות הכלבו נפל על אליעזר. בשנת 1928 הוא ביקר את חבריו שעלו לארץ בגבעת ברנר, אבל רק סמוך לפרוץ מלחמת העולם - בשנת 1937 - הוא מצליח למכור את עסקי המשפחה ולעלות לארץ לגבעת ברנר. את אמו כבר לא הצליח להעלות.

עוד כתבות במדור טיול לעבר :

• ביה"ס הריאלי בחיפה: שיעור בהיסטוריה של מוסד
• תסביך מצדה: כך ניצלו חייו של שמעון פרס
• מנהיג נולד: מנחם בגין ו"השומר הצעיר" בפולין
  
  

"כרם היה לדודי" בקיבוץ גבעת ברנר. ירוד מאד היה הכרם. 180 דונם. יבול נמוך, הוצאות מרובות - על סף עקירה. לכרם זה הגיע אליעזר ויעזקהו, ויסקלהו, ומבאושים עשה ענבים.

מעל 30 שנה עבד אליעזר בכרם. לאט-לאט ביסודיות המתאימה לייֶקֶה ובשקט ושלווה שהיו באופיו של אליעזר, הוא הצליח להקים כרם לתפארת, בעזרת צוות מסור של 8 חברי הקיבוץ, בהם גם הני אשתו. אליעזר פיתח והמציא שיטות עבודה מקוריות. מכל הארץ באו לראות וללמוד.

"המחשבה הראשונה היתה הרצון לאפשר לחברים מבוגרים לעבוד בכרם", אמר. ההדליה לגפנים נעשתה בגובה מטר ו-20 עם חוט אחד בגובה, וכך לא נחוץ להתכופף בעת הבציר. את ההשקייה עשו בתלמים, וזה הקטין מאוד את הצורך בגיפור הגפנים. את הפרי ארזו בשורות הכרם, לא טלטלו לסככת אריזה, ואחוז הבררה ירד פלאים.

לא הסכים להיפרד מהכרם

המוסקט נתן יבול מעל 2 טון לדונם והדנוג מעל 4 טון. הפרי היה כה יפה שהיה נחטף ממשאית הקיבוץ בשווקי תל אביב. בשנת 1967 זכה הצוות, חמישה מתוכם כבר חצו את גיל ה-50, בפרס העבודה של ההסתדרות. אבל שנה אחר-כך, כותב שלמה דגני על חברו, אליעזר:

"ראינו איך אתה הולך ונחלש, אבל מהכרם לא הסכמת להיפרד למרות הכאבים והקשיים. שבועות וחודשים עבדת תוך כאבים ומיאנת להפסיק".

'אני הולך רק לבדיקות בבית החולים', אמר אליעזר ולא שב משם.

בגרמניה צילם אליעזר תמונות נוף באיכות מיוחדת וגבוהה. מעניין שבשנת עלייתו ארצה, 1937 (תקופה שבה כבר שלטו הנאצים בגרמניה), הספיק אליעזר להשתתף בתערוכת צילום של צלמים חובבים בפרנקפורט, וזכה בה במקום ראשון.

כאשר הגיע לגבעת ברנר, הקדיש את מרב זמנו לכרם והותיר בידו רק את צילום ילדי וחברי המשק, בעזרת מצלמת הלייקה. אליעזר נפטר ב-1968, אבל השאיר לנו את הצילומים למזכרת. הביטו בהם, לא נחוץ להוסיף דבר.

8-1. מבחר מתצלומיו של אליעזר שנעשו טרם עלייתו והשתתפו בתערוכת צילום בפרנקפורט, 1937.

2.

3.

4.

5.

6.

8.

9. משמאל: גדעון להר (סבל משיתוק ילדים, התנדב למלחמת ששת הימים ונפל), רחל מרקוביץ, אורי זק, בנו של יעקב, 1945.

10. ילד (אין זיהוי).

12-11. עילית בת הני וורטהיים, 1946.

12.

13. תיאו בלוך, יקה שעלה ארצה עם מקצוע - מודד, הפך יותר מאוחר להיות מורה למוזיקה וחינך דורות של ילדים. מספרים שנבחר להיות מורה למוזיקה, כי היה לו פטיפון משוכלל עם טייפרקורדר, שנות ה-40.

14. אלפרד קוזמינסקי (עלה לארץ במסגרת נוער מגרמניה בשנת 1935), היה מורה להתעמלות, נגרות, אחראי פינת חי ועוד. בתצלום: אלפרד מעביר שיעור התעמלות בגבעת בית הספר, 1946.

15. מרים שניידר, מדריכה כלכלת בית במטבח בית ספר על הגבעה, שנות ה-40. מתחם בית הספר על הגבעה תוכנן ע"י האדריכל אריה שרון.

16. משמאל: עופרה קיטרון (סרני) - נהרגה באסון מעגן . בתמונה עם דני סרני, מאיר הכהן, השאר ללא זיהוי, 1939.

18-17. ביקור הנציב העליון קניגהם בגבעת ברנר, 1946.

18.

20-19. צילום במוצבים במלחמת העצמאות, 1948.

20.

21. משמאל: מרים קטרון, 1940.

22. הבנות של אליעזר והני וורטהיים: רינה ויעל עם ענבי כרם גבעת ברנר, 1954

• לכל הכתבות במדור טיול לעבר