ארגתם את היהדות: מוטיבים דתיים בשטיח
כן, כן, גם שטיחים יכולים להיות פריטי יודאיקה יוקרתיים. אמנים מבצלאל ארגו בעבר מוטיבים יהודיים אל תוך השטיחים - וחלק מהם שווים היום כ-30 אלף דולר
שלמה המלך, כך מספרת אגדה עתיקה, נעזר בשליטתו המוחלטת על הרוח ובשטיח מעופף כדי להספיק לסעוד ארוחת בוקר בדמשק וארוחת ערב במַדָי. השטיח, כך מסופר, היה עשוי משי ירוק, בשילוב חוטי זהב טהור, ומלא בקישוטים. הסיפור הזה הפך למיתולוגיה, אבל במציאת ניתן למצוא לא מעט שטיחים שהדוגמאות עליהם העידו על בעליהם היהודיים.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- בית שמש: קניות באזור חילוני - פריצות
שליחי חב"ד לקטמנדו: 90% מהסדרה - אמת
- גבעת האולפנה: דתיים נאבקים למען דתיים
לפני עשרות שנים, יהודים השתמשו בשטיחים ככלי לבטא את תפיסתם הדתית, להטמיע אווירת קדושה בבית ואפילו לחנך את הילדים. רוני עיני, מומחה בשחזור ורסטורציה של שטיחים, מספר כי כבר זכה לראות לא-מעט אלמנטים דתיים ארוגים לתוך שטיחים, בהם: מנורת בית המקדש, לוחות הברית או מגן דוד.
גם כיתובים וציטוטים מהמקורות - בעיקר פסוקים משיר השירים או מתהלים - נמצאו על שטיחים ישנים. בתקופות שבהן נשבו רוחות אנטישמיות, הפסוקים נארגו בכתב ראי, כדי לטשטשם.
עיני מספר כי במאה הקודמת השטיחים "דיברו" גם ציונות. אביו, מנשה עיני, עלה מעיראק לישראל ב-1936 אך מאחר שמדובר היה בהגירה בלתי-לגאלית, הוא גורש על-ידי הבריטים לסוריה, שם המשיך בפעילותו הציונית. הוא סייע בהברחת יהודים אל תוך הארץ, תוך שהוא נודד הלוך ושוב גם ללבנון. בשל הסיכונים, עיני יצר לעצמו "כיסוי מקצועי" כמתקן שטיחים. היתרון בכך היה שעבודות התיקון נעשו על המדרכה באור יום. כאשר הגיעו יהודים שהיו מעוניינים בדירת מסתור (כשלב ביניים בדרך לישראל), עיני היה מוסר להם מפתח תוך כדי שיחה ברחוב.
ב-1950 חזר עיני לארץ ופתח בתל אביב חנות לתיקון ושחזור שטיחים, שעם הזמן גדלה והפכה לחברת "האחים עיני". במהלך השנים שחזרו מנשה עיני ובניו מאות שטיחים עתיקים מהארץ ומהעולם, וצברו סיפורים לרוב.
"אחת הלקוחות הביאה לנו שטיחים מאירופה של לפני המלחמה, שהיו מונחים בבית כנסת באיטליה", מספר רוני עיני. "על השטיח היו מוטיבים של בית המקדש, אך הייתה בעיה לשחזר את הצבע המקורי, שהיה גוון מיוחד
של סגול. אבי הציע להשתמש בפרי הסברס שגדל באזור מסוים בארץ, והיה לו גוון סגלגל, דומה לזה של השטיח המקורי. עבודת השחזור הזו הייתה מאוד מרגשת".
לדבריו, גם בבית הספר לאמנות בצלאל ייצרו שטיחים בעלי מוטיבים יהודיים. לא היה מדובר בעבודת גמר, אלא בניסיון לממן את פעילות המקום באמצעות מכירתם לקהילות יהודיות בחו"ל. השטיחים נמכרו בעיקר ליהודים במדינות ערב וכיום הם נחשבים לפריטי יודאיקה בעלת ערך כספי רב, שמחירו לאחר רסטורציה הוא כ-30 אלף דולר. אז אם יש לכם פספורט ממדינה ערבית, ושטיח ישן מבצלאל, ייתכן שמכירתו תאפשר לכם לטוס בבוקר לדמשק ולהמשיך משם כדי להגיע בזמן לארוחת ערב במדי.
לפנייה לכתב/ת 
