לא רק את החרדים: דופקים אותנו ברבית דרבית
מאות אלפים דרשו אשתקד "צדק חברתי", אבל כשמשרד המשפטים מחליט שלא לתת אישור מנהל תקין לגמ"חים של החרדים, הישראלי הממוצע חושב שזה טוב ש"דופקים אותם", בלי להבין שגם הוא בין הנפגעים. ותודה לבנקים
בשבת ניסתה המחאה החברתית לחזור. דפני ליף הקימה אוהל, ולשנייה וחצי קיבלנו פלאשבק קל לקיץ שעבר. אלא שאז באו הפקחים ועשו סוף לסיפור.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
בעמוד הפייסבוק שלי העלה איציק אלרוב פוסט זיכרון, שנה למרי הקוטג'. הרבה לייקים ניתנו. ועדיין - הקוטג' בסופר מסרב בעקשנות לרדת מרף חמשת השקלים. המונופולים הגדולים, "ועדת קדמי" או לא, צוחקים עלינו בקול רם כל הדרך לבנק. זו תמונת המצב נכון להבוקר במדינת היהודים.
ואפרופו הבנקים, גם הם כידוע חיים לא רע בכלל. המינוסים שמגלגלות משפחות רבות בישראל צומחים היטב לשלל רווחים. כולם מדושנים בקפידה בריביות רצחניות, ובאפס תחרות. הפקידה שמחזרת אחרי כבר שבוע עם הלוואה של כמה אלפים טובים בריבית "מצוינת", לדעתה כמובן. "את לא רוצה לנסוע לאירופה?" "לא בא לך לשפץ את הסלון?" "האם לא הגיע הזמן להחליף מכונית?"
מי מפחד מהגמ"חים?
וכשכל זה ברקע, "פרשת הגמ"חים" הבליחה בשבוע שעבר לרגע קט בעיתונים הכלכליים - לפני שמשרד המשפטים וכלי התקשורת איפסנו אותה עמוק בבוידעם. אז למי שפספס, מאחר שהיה עסוק בעדכון מחודש של התקציב המשפחתי, נספר כי משרד המשפטים החליט שלא להעניק כבעבר אישורי מנהל תקין לגמ"חים - מפעלי "גמילות חסדים" המתמחים בין היתר בהלוואת כספים, כפי שנהגו דורות של יהודים.
לישראלי ממוצע, מיני-תקרית שכזו לא אומרת דבר. "גמ"חים זה של חרדים, לא? אם יש משהו שידפוק את החבר'ה האלה אני בעד", ימלמל ישראל ישראלי וידפדף ישר לידיעה השולית הבאה, בלי לשים לב שככה בדיוק מצליחים אלה שהכסף שלו אצלם לזמבר אותו כל חודש מחדש.
זה המקום לבקש מכם, בעיקר אם אתם איציק שמולי, לעצום את העיניים ולדמיין מדינה שבה זוגות צעירים עם עבודות מסודרות ומשכורות סבירות יכולים לקנות דירה. הם יכולים, כי יש מי שמוכן לתת להם הלוואה. ועוד יותר מזה, הוא יעשה זאת מבלי לדרוש חזרה פי שניים וחצי ממה שלקחו. כי הוא לא רודף בצע. כי הוא חושב שזו מצווה לעזור למי שצריך, ותאוות השוד - שעליה חיים וחוגגים הבנקים בישראל - היא לא חלק מהאג'נדה היהודית שלו.
זה לא חלום. זו המציאות שבזכותה אלפי חרדים וגם חילונים שגילו את השיטה, מצליחים להתקדם בחיים: לפתוח עסק, לקנות נכס, להחליף את האוטו. זה מה שמאפשרים הגמ"חים. הלוואה כספית ללא ריבית. כי הם מאמינים שאסור "לנשוך" בנשך את אלה שצריכים. ושאם בנאדם זקוק לסיוע אתה נותן לו. כמאמר הכתוב: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. אל תקח מאתו נשך ורבית, ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך. את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך" (ויקרא כ"ח). זה א"ב של חברה יהודית מתוקנת וצודקת.
ומאחר שהציבור לא מודע לכך שיש אלטרנטיבה, שיש מודלים סוציאליים - ויותר מזה "יהודיים למהדרין" - שעשויים לשחרר אותו מהתלות באותם גופים פיננסיים שמבקשים את רעתו ואת הפרוטות שבארנקו, הוא ימשיך לשלם, וגם לא להבין איך החרדים מצליחים להסתדר עם המינימום שיש להם.
תעשו טוב
לא צריך להיות גאון פיננסי כדי לדעת למה מוסד כמו הגמ"חים מפחיד את הבנקים בישראל. למה הלובי הנרחב שהקימו מהריבית שאתם ואני הענקנו להם, עובד כל-כך קשה כדי "להעלים" את
הארגונים האלה. הם חוששים (ובצדק) שמחר ארז ויפעת לא יבואו אליהם בתחנונים וישלמו את הריבית הקצוצה שהם ברוב טובם יעמידו לרשותם, אלא ילכו לגמ"ח.
המודל הזה, שיכול להיות קרש הצלה לכל-כך הרבה משפחות בישראל, במקום שיורחב, יועתק וישוכפל, ושכל פילנתרופ שנשמה יהודית באפו יעשה את המעשה המוסרי ויעמיד חלק מכספו לטובת האחר בלי לצפות לשום גזירת קופון - באקלים הדורסני שיצרנו כאן המעשה הזה הפך לתופעה שצריך להכחיד, ויפה שעה אחת קודם. במיוחד מנקודת המבט של מנהל הבנק.
"גמילות חסדים"? שתישאר לחסידים בלבד.
לפנייה לכתב/ת 
