אופרת הרוק "מאמי, תהיה חזן"
שמרנות מול חדשנות, והרבה מוזיקה וכיף מרכיבים את המחזמר "רוק בבית הכנסת". צפו מה קורה כשכוחות חדשניים מערערים על סמכותו של גבאי ותיק בקהילה מנומנמת
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- התחפש לאישה בכותל: "תפילותיהן מתקבלות"
- כך נראה הרנסס הדתי של תל אביב
עמרי פדן, במה השבת שלך יהודית?/ דעה
"רוק בבית הכנסת" – מחזמר מקורי שאף גרף את הפרס הראשון להצגה הטובה ביותר בפסטיבל לתיאטרון יהודי בגוש עציון - מביא את סיפורו של גבאי ותיק בבית כנסת דתי קלאסי, כזה שמוצאים בכל יישוב ללא הבדלי אוכלוסין וצביון עירוני. למי שאינם יודעי ח"ן, מציג המחזמר קווים לדמותו של "הגבאי המתמיד": הוא נמנה על מקימי "מניין צעירים" (במקרה דנן, קהילת "שוויון נפש") אי-שם בשנות ה-60, ומנהל ביד רמה את המוסד הצעיר מני אז ועד היום, בשמרנות מקפיאת דם.
ביום מן הימים מגיע חתנו של הגבאי – בחור ישיבה מהסוג המודרני: רוחני-חסידי, שמנסה לערער את הסדר הישן, ולהכניס מנהגים חדשים לקהילה. עד מהרה מתפלג המניין למחנות של ישן מול חדש, מסורת מול מודרנה, והגבאי נאבק לשמור על מעמדו במסגרת קמפיין לבחירת גבאי חדש.
סיפור שנולד מ"חור" בתוכנית
אם באפכם עולה ניחוח הקיגל, תחשבו יותר סושי-נודלס. הבמאי אלי חביב ואנסמבל "קלבת שבת" מציגים מיני אופרת רוק קומית, שצוחקת על כל מה שבוער בחברה הדתית – בלי לדבר לדתיים בלבד. מעבר לשיח הפנימי שמבטיח הנאה מגזרית, חביב (32) בטוח שההצגה פונה גם לציבור חילוני. "יש סיכוי שהוא יפספס חלק מהאמירות", הוא מודה, "אבל יש גם רגעים אוניברסליים".
"רוק בבית הכנסת" נולדה כמעט במקרה: חבורת "קלבת שבת" הוותיקה נאלצה למלא "חור" בתוכנית, לאחר שאחד המשתתפים הקבועים, ג'קי לוי, לקח שבוע חופש. "הם החליטו שיש להם חלום - להעלות אופרת רוק שמתרחשת בבית הכנסת, כתבו דראפט ועלו איתו. בשלב הבא התבקשתי לביים את זה למחזה".
החבורה הירושלמית מונה ארבעה שחקנים ושתי שחקניות, העונים להתפלגות הבאה: שני דוסים, קונסרבטיבי אחד, שני דתל"שים עם זיקה, ואחד המוגדר כ"כיפה שקופה". הבמאי עצמו הוא דתל"ש בוגר ישיבת רעננה, המכינה בעלי ושליחות ברשת הכוללים "תורה מציון", שהחליט לפני חמש שנים, בשנתו השלישית ב"ניסן נתיב" - שהוא והאורתודוכסיה זה לא זה, אבל ללא נתק. הוא עצמו היה סטודנט צעיר למשחק שהתבונן בהערצה, לדבריו, בחברי האנסמבל ש"עשו את זה" על הבמה.
"ההצגה משקפת במידה מסוימת, משהו שקורה היום", הוא אומר. "בראשיתה, היהדות הייתה פורצת דרך. פמיניסטית ממש. הנשים נחשבו כאבק דרכים, ואילו היהדות נתנה להן עוגן והצילה אותן עם הכתובה. אבל לפני אלפיים שנה קרה אסון, יצאנו לגלות וננעלו שערי השינוי. האנושות התקדמה, ואנחנו פחות. ולמרות שההצגה מדברת על דברים רלוונטיים, היא עושה זאת מהמקום של ה'בעד'. כולם מסתכלים למצב בעיניים, אך מתוך כבוד".
תיאטרון "האינקובטור" – הבית של האנסמבל – הוקם על ידי אריק עשת מתוך הסניף הירושלמי של ניסן נתיב, ועושה תיאטרון ירושלמי למהדרין. מה שהחל בתיאטרון שוליים, הולך ומתמסד בכיוון הרפרטוארי עם למעלה מ-200 הצגות בשנה החולפת. בימים אלה מגיע התיאטרון ל"צוותא" התל-אביבי, שם תוצג אופרטת הרוק ביום שלישי הבא. את הלחות הם לא יצליחו לבטל, כנראה, אבל את האמירה הייחודית לקבוצה הם מקווים לייצא.
"אני חושב שיש הבדל בין קבוצת תיאטרון תל-אביבית לירושלמית", חביב אומר. "הרי כל אדם כותב מתוך נפשו, ויש המון יופי ותמימות בכתיבה הירושלמית".
לפנייה לכתב/ת 
