הרנסנס הדתי של תל אביב

מיום הקמתה של תל אביב התגוררו בה תושבים דתיים שהיוו חלק אינטגרלי מהעיר העברית. בשנותיה הראשונות אף הונהגה בה אוריינטציה דתית: ברחוב הרצל, רחובה הראשי הראשון של העיר, נאסרה נסיעת כרכרות בשבת, וחוק עזר עירוני אסר על השקיית גינות ביום המנוחה.

• איי לייק ynet יהדות בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• הרב עמאר: הכרה ברפורמים? "היה לא תהיה!"
• מדוע הילדים שלי כבר לא ייחשבו יהודים/ איילה
• ריבית זה רק לחילונים?/ טלי פרקש
  

הרבה מים עכורים זרמו בירקון מאז, והאוכלוסייה הדתית בעיר ידעה זמנים של גאות ושפל. בשנות ה-70, עם מגמת התחלנותה של העיר, ובעיקר עקב עליית המחירים, החלה נטישה המונית של בני הדור השני. אלו שיכלו להרשות לעצמם עברו אל שכונות בבלי ונחלת יצחק, בעוד שהשאר התפזרו בערי הלווין הסמוכות, וגם מזרחה משם - לשומרון.

בתי הכנסת ומוסדות החינוך הדתיים החלו להתרוקן ולהיסגר, ונדמה היה כי לא פחות משתל-אביב מתרחקת מן הדת, הדתיים מתרחקים מתל אביב. אבל בשנים האחרונות המצב השתנה.

הכיבוש התל אביבי

השפעתה העצומה של ההתנתקות על המגזר הדתי-לאומי וההכרה בחשיבות הדיאלוג עם כל חלקי העם הביאה רבים להבנה כי מדינת תל אביב חשובה לא פחות ממדינת יהודה. כמה גרעינים תורניים הוקמו בעיר מתוך עיקרון פשוט: להיות שם, מתוך אמונה שיחסי שכנות טובים והכרת האדם שמאחורי הסטיגמה יכולים לעשות הבדל עצום. מטרה נוספת של הגרעינים היא חיזוק בתי הכנסת הקיימים בעיר.

בית כנסת הצפון הישן, בהכנסת ספר תורה(צילום: תומר פלד, באדיבות מוצש)

למרבה ההפתעה, ההתנגדות העיקרית הגיעה דווקא מהמגרש הביתי. הדתיים המקומיים הרגישו כי הגרעינים התורניים ומשפחות הישיבה הגבוהה משתלטים על מוסדות החינוך שלהם, וכפי שקורה במקומות רבים בארץ - "מחרד"לים" אותם.

אחרי כמה שנים סוערות, התקבע הסטטוס-קוו הנוכחי, לפיו בית הספר "מוריה" שברחוב צייטלין הפך להיות בית ספר ממלכתי דתי-תורני, הכולל הפרדה מוחלטת בין המינים ושיטות לימוד חרד"ליות, בעוד שבית הספר "מירון", שבצפון הישן, שומר על הקו המתון יותר.

להשפיע על השיח הישראלי

הרצון לגשר מעל התהום הפעורה בין המתנחלים ללוגמי האספרסו, הביאה גם את אביעד וד"ר חנה פרידמן לעבור עם ילדיהם מגוש עציון לעיר שהפכה לסמל הניתוק והבועתיות.

"בתקופת ההתנתקות גרתי בהתנחלות, אבל ביום-יום עבדתי בכלי תקשורת תל-אביבי, על כל המשתמע מכך", מספר אביעד למוצש. "הדיסוננס העצום שחשתי בין השכנים שלי לחבריי לעבודה גרם לי להבין כי גורל המדינה יוכרע על פי תרבותה וחינוכה וכי אנחנו חייבים לחזור אל לב הישראליות". 

אתה מרגיש את השינוי שחל בעיר מבחינת כמות הדתיים?

"בוודאי. הנה דוגמה, בשנה הראשונה שלנו בבית הספר 'מירון' היו בכל מחזור 14-18 ילדים. השנה הבת שלי לומדת בכתה א' עם עוד 54 ילדים בשנתון".

ואיך אתה מסכם את המעבר?

"אני מאוד אוהב את העיר ומרגיש את ההשפעה שלה על כל בני המשפחה. סיימנו עכשיו ללוות את הגר ה-12 בתהליך הגיור שלו - אלו דברים שלא היו יכולים לקרות בגוש".

וזהו אינו הדבר היחיד שלא יכול היה לקרות בגוש עציון. בני הזוג פרידמן היו ממובילי מהלך הפיצול מהמניין המודרני-שוויוני של קהילת "יקר" בתל אביב והקמת "יחד" - המניין האורתודוכסי הליברלי ביותר בעיר. הקש ששבר את גב הגמל התרחש כאשר זוג מתפללות לסביות שנישאו ערכו קידוש לרגל "שבת חתן" (כלומר, כלה) שלהן, וב"יקר" אמרו "עד כאן".

חנה פרידמן: "למרות שבירושלים לא חסרים מניינים שמגדירים מחדש את גבולות בית הכנסת האורתודוכסי, קהילה הומו-לסבית דתית קיימת רק בתל אביב וזו הפעם הראשונה שמניין כלשהו נדרש להתמודד עם הנושא הזה. הרגשנו ש'יקר' לא מסוגלים לעשות זאת".

פריז הקטנה

מלבד התזוזות הפנים-ישראליות, גם ליהדות התפוצות היה חלק בשינוי פני העיר. השתלטותו ההולכת וגוברת של האיסלאם על אירופה וגלי האנטישמיות

של השנים האחרונות הביאו לעלייה מאסיבית של יהדות צרפת אל ערי החוף של ישראל: נתניה, אשדוד וכמובן תל-אביב.

אף-על-פי שלא כל הצרפתים שהגיעו אל העיר דתיים, רובם המוחלט שומר מסורת. כתוצאה מכך, החלו לצוץ ברחבי העיר שלל חנויות פטיסרי (קונדיטוריה), בולונז'רי (מאפיה), רוטיסרי (עוף בגריל) ומעדניות גורמה כשרות. דב בשנינו, הבעלים של הרוטיסרי "מאפול", מסביר: "הרבה מהצרפתים שפתחו כאן מסעדות ניהלו בצרפת עסקים לא-כשרים, אבל כשהם הגיעו לישראל היה ברור להם שכאן פותחים רק כשר".

למה?

"מה זאת אומרת? הגענו למדינת היהודים. לפתוח כאן מסעדה לא-כשרה, זה כאילו לעשות 'דווקא'. בפריז, כשרוב הקליינטורה היא לא-יהודית אז פחות מקפידים אבל כאן? אין סיכוי".

ואם כבר לבד

אבל עם כל הכבוד למשפחות אידיאליסטיות, הגורם העיקרי לאינפלציית הדוסים בעיר הוא הרווק הדתי המצוי.

אינספור מילים נאמרו ונכתבו על תופעת הביצות בירושלים ובגבעת שמואל ועל הזליגה מהן לעיר הגדולה. הרווק הדתי התל-אביבי יהיה לרוב מבוגר יותר, ויעדיף לשכור דירה בגפו. אלעד יאנה, בן 32, מסביר: "מבחינה חברתית, תל אביב הרבה פחות חונקת. אין את הקטע הזה של 'בואו ניפגש לראות ביחד 'סרוגים''. החברויות פה הן פחות דביקות ותלותיות".

העולם שמסביב הוא גורם משפיע?

"בהחלט. בגבעה אין כמעט רווקים חילונים, ובירושלים לרוב אין אינטראקציה של ממש איתם. כאן באופן טבעי יוצאים גם עם חברים מהעבודה ומהלימודים, ויש פחות קבעון לבלות רק עם אנשים מהמגזר".

אבל אידיליה בצד - החיים בתל אביב מגיעים לעתים עם תג מחיר. "גם ככה תקופת הרווקות ידועה ככזו שמחפפים בה, אז כשאת חמש דקות מהים ומתחת לבית יש לך פיק-אפ בר זה משפיע, אין מה לעשות" מספרת בגילוי לב מיכל, רווקה דתיה בת 30. "חוף מעורב זה כבר מזמן לא עניין, והרבה גם הולכים לים בשבת, בעיקר אל החוף הנפרד - שהוא הרבה פחות המוני. אלו שיותר מקפידים נמנעים מלהגיע עם חפצים, כדי לא לטלטל".

מה לגבי ענייני צניעות?

"בנות מרשות לעצמן להתלבש הרבה יותר נועז. מכנסיים קצרים, גופיות. הרבה בנים מסתובבים עם כיפה רק בשבת. גם שמירת נגיעה זה לא בדיוק איסור שמקפידים עליו. אני יודעת על בנות שיש דברים שהן מרגישות חופשי לעשות רק עם חילונים כי הם 'מחוץ לעסק' בכל הנוגע לשידוך'".

חדש מול ישן

נוכח הגל הצעיר ששטף את בתי הכנסת, המתפללים הוותיקים בעיר מצאו את עצמם עם תחושות אמביוולנטיות. מצד אחד, סוף סוף אין חשש לסגירת המניין, מן הצד השני, פער של שני דורות אינו קל לגישור - בעיקר כשהמניינים החדשים מציגים תבניות ליברליות יותר.

יותר דתיים ברחובות תל אביב(צילום: יוסי זליגר , באדיבות מוצש)

מי שמנסים ליצור מודל הרמוני יותר הם רמי וקיקה גורן, ממייסדי בית הכנסת "קוממיות אברהם", שמחפשים אחר חבר'ה צעירים שישמרו על רוח בית הכנסת בעתיד.

"כשהסתכלנו על מה שקורה בעיר, ראינו שלמרות שקמו מניינים חדשים, למעשה אין ממש מניין 'נורמלי' של צעירים. או שמדובר על החרד"לים של הגרעינים התורניים או על בתי כנסת 'שוויוניים'. מתוך

מחשבה על העתיד החלטנו לפנות אל כל אותם חבר'ה שמחפשים בית כנסת 'רגיל' ולעודד אותם להצטרף".

איך אתם עושים את זה?

"אנחנו מוכנים להשקיע בהקמת חצר משחקים ולדאוג לפעילויות לילדים בשבת, להתחיל את התפילה בשעה מאוחרת יותר, ולערוך קידושים כל שבת 'מברכין'. מעבר לכך, אנו פונים אל משפחות מחוץ לעיר, במטרה למשוך אותן. יש  המון יתרונות בלגור בתל אביב, ולא חסרים דתיים בורגנים ברחבי גוש דן שיכולים ליהנות מהם".

• הכתבה המלאה תפורסם בגליון מוצש הקרוב, מבית "מקור ראשון", שיוקדש לעיר תל אביב.