הקיץ כאן: תל-אביביות, תתלבשו

יום שישי, 16:00, חוף "מציצים" בתל אביב. גלגלי ים על כתפינו, וילדים עם ידיים דביקות מקרטיב לצידינו. שמחים, עליזים ובעיקר מיוזעים אנחנו צועדים אל עבר החוף. זה כמעט שנה שאנחנו בירושלים, וכבר הספקנו לשכוח את ריח הים.

• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים  
  

כבר בדרך לשם חולפים עשרות ישבנים חשופים על פנינו, וכמו מתריסים לעברינו בתנועתם הקצבית: מה לכם בבגדים ארוכים אלה ביום קיץ לח? גם בצד הגברי המצב אינו מרנין. דומה כי יש כמה שקנו בטעות תחתונים הקטנים עליהם בשתי מידות, ולי ולבן הזוג שיחיה, אין לאן להפנות את המבט.

כבר לא דתייה אני, ובכל זאת הרגשתי נבוכה. המראה גלש גם אל איזור הטיילת, ולרחובות המסתעפים מהירקון בואך רחוב דיזנגוף. התיישבתי לי בבגד הים השלם (מצרך נדיר לרכישה בימינו), והוספתי למפגע האופנה שלגופי גם מכנסיים קצרים. כמוני – נשים הנבוכות לחשוף את גופן בפומבי – היו אך ספורות.

אף פעם לא הבנתי את זה. מה יש בו, בחוף הים, שהופך את ההתהלכות בתחתונים וחזייה למעשה לגיטימי: האם אלה המים? הרכב הבד האלסטי?

הוורוד כמשל 

אבל לא רק חוף הים הוא זירת חשפנות. פעם נזדמנתי למופע של זמר רוק מפורסם. בפולניותי כי רבה טרחתי להזמין כרטיסים מבעוד מועד. בערב האירוע הגעתי למקום שהיה הומה אדם. לאחר דקות ארוכות של המתנה בתור שאין לו סוף, נאמר לי כי אזלו

הכרטיסים, וכי ההזמנה שלי מיועדת בכלל למופע שיתקיים בעוד שבועיים.

מאחורי האשנב ישב בחור שרירי ומטופח - עד מושקע מאוד. ואני טורחת לציין זאת רק משום ששתי דקות לאחר ששטחתי בפניו את נאום חיי על כך שלא ייתכן, והמוקדנית טעתה - נעמדה לפניו בחורה עם פיגורה מושלמת, שלבשה דוגמית של בגד בוורוד זועק. שאריות טקסטיל שכנראה הגיעו בטעות לאיזו חנות, ונמכרו בה לפי משקל. הבחורה הזו סיפרה, כמה מפתיע, את אותו הסיפור בדיוק. היא רכנה לפני האשנב, והפלא ופלא - טלפון קצר הזעיק איש ביטחון, שהכניס אותה בשקט מאיזו דלת אחורית.

הנשים השקופות

הטור הזה מוקדש לכל הבחורות בוורוד-כמשל. אותן נשים שמדלגות בקלילות על שלב ההתלבשות בבוקר (הלוואי ויכולתי להקדיש אותו גם לגברים, אך למרבה הצער מצבם טוב בהרבה ברוב שעות היממה). תגידו לי, במחילה, במה לעזאזל אתן שונות מהחרדית המצויה? זו נתונה להכתבות הלכתיות מצד הגבר החרדי - ואתן כפופות לתכתיבי הגבר החילוני. זה מורה לכן כיצד להתלבש כדי לא לזכות בתשומת לבו - וזה מורה לכן כיצד להתלבש כדי לזכות בתשומת לבו. בסופו של דבר, כולכן שפוטות ונטולות מחשבה עצמית לא פחות מאחרונת נשות-הרעלה בבית שמש.

נשים שבוחרות להתאים את לבושן לפנטזיה הגברית החולנית אודות נשיות, הן בושה למין הנשי באשר הוא. בלי סנטימנטים הפכתן אותי, ואת כל מי שאינן מוכנות להשתמש בנתוניהן הפיזיים - לשקופות. לא משנה עד כמה נתאמץ להיות משכילות

ושאפתניות, ורבליות ומשכנעות, ברגע האמת תמיד תגיע זאת עם הוורוד שמכסה טפח ומגלה טפחיים, ותטרוף את כל הקלפים.

יתרה מכך, בעולם של קודים ברורים ומלחמה בהטרדות מיניות, ההתנהגות הזו חשודה כהטרדה מינית בפני עצמה; כזו שגורמת לי ולאחרים לחפש במבוכה נתיב להפנות אליו את מבטינו. אתן גורמות לנו להרגיש אי נוחות, וזה לא פחות מטריד מכל ערס שצועק לכן הערה סקסיסטית ממכונית "מרצדס" חולפת.

אם יש משהו שאני מתעקשת בתוקף שלא לאמץ מהעולם החילוני, זה את חוסר הצניעות. ולמען הסר ספק, אני לא תומכת ברכישת רעלות, וגם לא בהסבת חנויות הלבשה תחתונה למרכזים של "אופנת בלומה". אבל לא ממש ברור לי כיצד 

הפכה הצניעות ל"קטע של דתיים", ומדוע העובדה שיש מי שמשתמש בה כדי לבסס מנגנון להדרת נשים - מחייבת איזו קונטרה בוטה ומתריסה של "שורו, הביטו וראו איזה נתונים יפים קיבלתי".

בתנ"ך נאמר "והצנע לכת עם אלוהיך", כי צניעות זה המקום האלוהי שבנו, המקום שמבדיל אותנו מחיות. יתכבדו נא מטרוניתות תל אביב וגברבריה הנאורים, ויעטו משהו על עצמם, בשביל עצמם. שכן כבר נאמר על ידי חכם ממני - אדם לא דתי בעליל - שהבושה היחידה באמת, היא להיות חסר בושה.