לרקוד על שתי חתונות: הפוליגמיה ביהדות

• אהבתם? עשו לנו לייק בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• מרוב פמיניזם שכחנו את הילדים/ רחלי מלק-בודה
• פלסנר או לא, החרדים חייבים להתגייס/ הרב אביחי רונצקי
• תחרות "אגדתא" 5: שלחו אלינו סיפורים    
  

"קשה מאוד להצביע באופן כמותי על האחוזים של הפוליגמיה, אבל היא הייתה תופעה קיימת ביהדות החל מתקופת המקרא ובהמשך בתקופת התלמוד", אומרת עראקי-קולרמן, שהציגה את מחקרה בכנס בין-דתי באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. לדבריה, ניתן למנות כמה סיבות ייחודיות שאיפשרו את קיומה של הפוליגמיה ביהדות יותר מתרבויות אחרות.

"עניין ראשון שראוי לציון בהקשר זה הוא העקרות. באופן עקרוני, לפי היהדות ניתן לגרש אישה אחרי עשר שנים ללא ילדים בשל הצורך להעמיד צאצאים. פעמים רבות, במקום לגרש את האישה שלא ילדה, העדיף הבעל לשאת אישה נוספת", מסבירה עראקי-קולרמן. "סיבה ייחודית נוספת לפוליגמיה הייתה מצוות הייבום, כלומר אישה שבעלה נפטר ואין להם עדיין ילדים, אם יש לאותו בעל אח - קיימת עליו חובה לשאת אותה (אם היא מעוניינת). מציאות זו גרמה פעמים רבות לפוליגמיה משום שאותו אח כבר היה נשוי".

מעבר לשתי הסיבות הללו, הייתה גם פוליגמיה בשל תאוות הבעל לאישה נוספת, אך זה היה פחות נפוץ, שכן על הבעל מוטלת החובה לזון ולכלכל את אשתו - ורק בעלי אמצעים היו מסוגלים לכך. 

חדר משלה

בבית שבו התגוררו שתי נשים הנשואות לאותו בעל, כל אחת מהן הייתה זכאית לחדר משלה. בדרך כלל הייתה חלוקת עבודה ביניהן ביחס למטלות הבית השונות, כמו ניקיון הבית וסידורו. אין כלל המחייב את האישה השנייה למטלות מסוימות יותר מאשר הראשונה.

עראקי-קולרמן מסבירה כי, בדרך כלל, דווקא מי שהייתה האישה הדומיננטית יותר רצתה להשתלט על כמה שיותר מטלות בבית כדי להפגין את עוצמתה. פעמים רבות זה כלל אפילו את גידול הילדים של האישה השנייה.

הקשר המורכב הזה כלל לא-פעם גם מריבות בין האחים של שתי המשפחות, כתוצאה מיחסים בעייתיים בין אמותיהם, ולכן מקובל לכנות ביהדות את הקשר בין שתי נשים הנשואות לבעל אחד "צרה".

אישה פה, אישה שם

פעמים רבות הקשר הפוליגמי היה "מחולק": בעל היה נשוי לשתי נשים שכלל לא התגוררו באותו בית, ולעתים אף לא באותה העיר. במקרים כאלה נאלצה האישה להישאר תקופות ארוכות לבדה.

עראקי-קולרמן מזכירה מחקר של פרופ' מרדכי עקיבא פרידמן שהצביע על כך שנישואים לאישה נוספת בעיר אחרת, נבעו לא אחת משיקולים פוליטיים, או בשל החשש של הבעל שלא יוכל לגבור על יצרו כשיהיה תקופה ארוכה בעיר אחרת.

שתי נשים זה ודאי קשר לא-פשוט, אבל האם הגברים שבחרו במודל הפוליגמי נשאו יותר מכך?עראקי-קולרמן משיבה בשלילה ואומרת כי "רק במקרים נדירים נשא הבעל יותר משתי נשים, וזאת על אף שמבחינה פורמלית אין הגבלה על מספר הנשים שהיהדות מתירה. הסיבה גם במקרה זה היא בעיקרה כלכלית".

המהפך

במאה ה-11 הנהיג רבנו גרשום (המכונה גם "מאור הגולה") שורה של תקנות, ששינו את אורח החיים היהודי. אחת התקנות המשמעותיות קבעה כי לבעל אסור להינשא לשתי נשים, ואחרת כי אין לבצע את הייבום, אלא להסתפק בחליצה - שמשמעותה ויתור על המצווה.

עראקי-קולרמן אומרת כי בעוד ששתי התקנות זכו להסכמה רחבה בארצות אשכנז, הרי שבארצות המזרח התנגדו להן. "בארצות המזרח שלטה באותה העת התרבות המוסלמית, שהשפיעה רבות על מצבן של הנשים בחברה היהודית", מסבירה החוקרת. "בחברה המוסלמית לא הייתה בעיה לשאת שתי נשים, ובפועל יהודים רבים הושפעו ממציאות תרבותית זו. לעומת זאת, בארצות אשכנז נשללה הפוליגמיה גם כתוצאה מהשפעה תרבותית מקפת של הנצרות, ששללה פוליגמיה.

"במאה ה19 עם התרחבות הקולוניאליזם לאפריקה ולארצות אגן הים התיכון, הרי שהנורמות בנוגע לפוליגמיה השתנו בהתאם למקובל בארצות אירופה, והפוליגמיה הפכה פחות ופחות לגיטימית. ניתן לראות זאת בכתובות מאותה העת, שבהן הוכנס סעיף מיוחד האוסר על הבעל לשאת אישה

נוספת, או לחילופין מאפשר לאישה להשתחרר במלוא הכסף המובטח לה בכתובה".

ובכל זאת, הפוליגמיה עוד לא נכחדה. לתימן הקולוניאליזם הגיע באיחור - וגם לא השפיע בצורה משמעותית - ולכן יהודי המדינה המשיכו להינשא באופן פוליגמי. עם העלייה לארץ, בתקופת המנדט ולאחר מכן עם הקמת המדינה, הוכפפו יהודי תימן לחוקי המדינה שאסרו על פוליגמיה, אפם כי כמובן שמי שכבר נישא בצורה כזו לא אולץ להתגרש.

הלחץ החברתי בארץ שינה את יחס התימנים לפוליגמיה בישראל, אףך בתימן עוד ניתן למצוא גברים יהודים הנשואים לשתי נשים. מאחר שאין יהודים רבים בתימן כיום, התופעה שהייתה מאוד נפוצה בעבר הפכה לשולית במיוחד.