לא הגיוס, שתיקת החרדים מכעיסה

• אהבתם? עשו לנו לייק בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• חרדים בשירות אזרחי: "הצבא לא מתאים לנו"
• "זו לא השתמטות, איננו מתגייסים בגלל ערכים"
• צפו: ספור אהבה וחתונה על כיסא גלגלים   
  

שנאה גורפת לחרדים באשר הם חרדים לא תעלה אותי על אוטובוס, מה גם שהפרייארים הפנו את האצבע המאשימה אל היעד הלא-נכון. שהרי ממשלות ישראל לדורותיהן - ולא החרדים עצמם - הן שאשמות באי-גיוס מאסיבי. החרדים לא "השתמטו". הם קיבלו פטור חוקי. החוק היה ועודנו מעוות לגמרי, אבל תראו לי קבוצה אחת באוכלוסייה הכללית שזוכה לפריבילגיה חוקית ומוכנה לוותר עליה. פרייאר מי שמוותר.

מי אשם, מי אחראי

אלא שאפשר עדיין, גם במהומה הנוכחית ומבלי להצטייד בשנאה יוקדת - להבדיל בין אשם לאחריות. והחרדים בהחלט אחראים לחלק מתחושות הזעם והתסכול בציבור החילוני, ולו רק מפני שהם מתבצרים

בעמדת הקוזק שנגזל, הקורבן המדומה התורן – ולא מציעים אלטרנטיבה.

הטונים ההיסטריים כמעט של שני הצדדים במהומה קצת הפריעו לעובדות לחלחל אל השיח: אי-אפשר לגייס את כל החרדים. צה"ל אינו ערוך לכך ולא צריך את כולם. גיוסם יהיה נטל כלכלי מאוד לא פשוט ומאד לא שוויוני. רבים מהם לא מצוידים במיומנויות בסיסיות שנדרשות לאדם כחייל.

סנקציות אישיות בדמות תשלום כופר-גיוס מפלצתי, לא ירתיעו את המשוכנעים בצדקתם-אמונתם. נשים חרדיות בנות 18 בכלל לא נזכרו בשיח, כאילו שעקרון השוויון לא חל עליהן. כל זה נכון גם בימים שאחרי ההפגנה האחרונה ולפני זו שעוד תבוא, ובינתיים המחנה החרדי עושה טעות אחת גדולה: הוא לא מציע אלטרנטיבה, ובכך מלבה את התבערה.

לצערי, בצד זעקות הגוועלד לא מצאתי יותר מדי מנהיגים במחנה החרדי שיאמרו יש אלטרנטיבה לחלק מן האברכים הענוגים שלא יתגייסו – והיא מצויה בשירות אזרחי. שלוש שנים של מסירות נפש חברתית, שלוש שנים של תרומה משמעותית לקולקטיב הישראלי, שלוש שנים של שיתוף בנטל, שיושתו על אותם בחורים מצוינים שהצבא אינו יכול ואינו רוצה לגייס.

יגעתי ולא מצאתי סיבה סבירה שבגללה בחור בן 18, בריא בגופו ונפשו, אינו יכול להועיל לזולתו ולחברה בה הוא חי בדיוק כמו עלמה בת 18 בשירות לאומי. ייתכן שלא יצטיין ככבאי עשוי ללא חת או כפרמדיק מיומן בשירותי הצלה, ייתכן אפילו שלא יוכל להיות שוטר קהילתי – אבל ודאי וודאי שיוכל לתרום מזמנו לשירותי הרווחה הקורסים, אפילו בתוך קהילתו-שלו. ודאי שיוכל לתגבר את שירותי הסיעוד המופרטים של המדינה בה הוא חי, ואין כל ספק שיוכל לשנע חולים על אלונקות בבתי חולים ולעשות עוד מאות מעשים טובים וראויים, שכולם גם יחד נחוצים לציבוריות הישראלית לא פחות משנחוצה להם עוד תמונה של עלם בפיאות ארוכות עם אם-16.

שתיקת החרדים

אבל החרדים שותקים ולא מציעים אפילו תחילתו של מתווה לשירות אזרחי. שותקים ולא מודים בפה מלא שמתווה כזה הוא אפשרי. שותקים ולא אומרים, מוטל על בחורינו – ושמא גם על נערותינו – להיות אזרחים מן השורה, משמע – להסתדר בשורה ולהתחיל לשרת.

שתיקת המנהיגים היא שתיקה פוליטית אינטרסנטית ומובנת לגמרי, מפני שהם אנוסים להמשיך לספק לבוחרים שלהם את הפריבילגיות הלא-מוצדקות שצברו בעבורם בעשרות שנים של סחטנות קואליציונית. שתיקת

הציבור החרדי בכללותו נובעת מהשתקתו בידי רבניו, ומכך שמזה זמן רב מדי חלק גדול מדי מן הציבור הזה אינו יודע ואינו רוצה לדעת אזרחות מהי, ובוודאי שלא להנחיל ערכי אזרחות לדור הבא.

את שתיקתם המהותית מעטרים מנהיגי הציבור החרדי בזעקות גוועלד שנועדו לאוזני המחנה שלהם בלבד, לביצור מעמדם בקרבו ולהנצחת נועם שלטונם. כשלמתבוננים בזה מן העבר השני, קשה שלא לחוש זעם: מחד רוצים מנהיגי המחנה ב"הידברות", אבל מאידך הם לא מציעים כל תוכן שאפשר לדבר עליו. מחד הם זועקים "לא בכפייה", אבל לא מציעים דבר שניתן להסכים עליו: אם ימשיכו כך, עוד ירוויחו את השנאה כלפיהם לגמרי ביושר.