הסברתם אומנותם: האתר החרדי שמשיב מלחמה

גיוס חרדים. הדרת נשים. גזענות עדתית. פרזיטיות. נדמה שכמעט אין רעה חולה שעדיין לא הוטחה בחרדים. אז מה עושה חבורת צעירים חרדים עצבנים ומתוסכלים שחשים שהשיח סביב המגזר יצא מכלל פרופורציה? מרימים אתר שמשיב מלחמה שערה.

• אהבתם? עשו לנו לייק בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• הרב עובדיה יוסף: מי מגן מפני איראן? רק התורה
• גרמניה מבטיחה ליהודים: תוכלו לערוך ברית מילה
• ביטאון ש"ס נגד הגיוס: נתבע בהאג, נרד מהארץ
  

לפני כחודש עלה לאוויר האתר החרדי-לוחמני "דוסים" שמטפל בדרכו בסוגיות הבוערות ביחסי חרדים-חילונים. שם הם לא מהססים להניח את כל הקלפים על השולחן - ואם צריך, גם לעשות פארודיה על הכתבים לענייני חרדים, שהפכו אצלם ל"כתב לענייני חילונים".

ועם כל זאת, מייסד האתר, שמואל דרילמן, מאפשר גם לכותבים חילונים באשר הם להתקבל בברכה. "איני מסכים למילה מדבריך", מסביר דרילמן, בקולו של הפילוסוף וולטר, "אך אהיה מוכן להרג על זכותך לומר אותם", רק בבקשה שזה יהיה הדדי.

נלחמים בדעת הקהל

אתר "דוסים" מתגלה בתקופת הקמתו כהפתעה מרעננת. הלוגו שמתחת לכותרת הראשית היא "הגוש השחור המתעורר" הוא ניסיון אמיץ או טיפשי, יש יאמרו, לחתור נגד הזרם.

סקירה אקראית של האתר מגלה מכתב שחיבר תלמיד ישיבה חרדי ל"פראייר", מתחתיו במדור "שלא לציטוט" שלל אמירות קשות נגד חרדים שפורסמו בכלי התקשורת, ועוד מגוון טורים של גברים ונשים שמסבירים את עצמם ואת עמדת המגזר "בענייני השעה".

האתר שמשיב מלחמה

"כבר הרבה מאוד שנים כל חרדי שעובד עם אינטרנט ביומיום מרגיש שיש פה שיח מאוד מוטה", מסביר דרלימן, בן 27 מביתר עילית. "זה כבר לא עניין של נכון או לא נכון, השיח מראשיתו מאוד מגמתי. הפחד שלי הוא שילדיי לא יכלו להסתובב בתל אביב ולאכול גלידה על הטיילת בלי שכל עובר ושב ישפוך עליהם את המנטרות 'פרזיטים' או 'משתמטים'. אולי שניהם גם יחד. היום יש ברשתות החברתיות ובכל מקום קבוצות מאורגנות וממומנות, שכל המטרה שלהם היא ליצור דה-לגיטימציה כלפי חרדים באשר הם".

דרילמן, בעל עסק עצמאי ליזמות והקמת אתרים באינטרנט ובוגר השירות האזרחי, טוען שככל שהחילוני מכיר פחות חרדים, הוא נוטה יותר לדבר עליהם בסיסמאות. ובדיוק את זה הוא מנסה לשנות באמצעות האתר. לדבריו, גם כאשר כלי התקשורת מנסים לאזן את הדיווחים, הם לא עושים זאת כיאות: "אם מביאים שבע דקות של התפרעויות חרדים במאה שערים, בסוף מגיע דובר אחד שמגנה - והוא נציג הרוב המוחלט. זה לא בדיוק מכניס לפרופורציות.

"ההקשר שבו החרדים מופיעים לרוב בתקשורת הוא שלילי או מופרע. עיתונאי לא יעז להעתיק את אותה כתבה ולשנות את המילים מחרדי לאתיופי, ערבי או עולה מרוסיה. רק כשזה חרדים זה מותר. עו"ד שי ניצן המשנה לפרקליט המדינה קבע כי אמירות פוגעניות או אלימות כלפי החרדים לא זכאיות להגדרה של הסתה או גזענות, כי הם לא קבוצה אתנית-הומוגנית. ככה הפכנו במדינה לסוג של 'ציד מותר', לחברה משוגעת".

אז איך אתם מטפלים או מאזנים?

"זה מתחיל בלהיות במה למגוון כותבים חרדים. פלטפורמה לסיפורים שהתקשורת הכללית לא חושפת, כמו למשל חיילים שומרי מצוות בכלא 4 שהוכרחו לחלל שבת. או חייל חרדי שעלה לאוטובוס וקיבל צעקות מהנהג שהוא 'אוכל חינם' בעודו במדים. סיפורי השתמטות חילונית, עובדות שמוסתרות מהציבור ועוד.

"היה מחקר מפורסם של פרופסור אמריקאי על התהליך שמוביל ליצירת 'רצח עם'. מה שקורה היום צריך להפחיד כל בן אדם שפוי בישראל, כי ככה זה מתחיל. קודם עושים לחרדים דה-לגיטימציה. אחר כך דמוניזציה. והשלב הבא, הם חוקי אפליה. אנחנו בהחלט בדרך לשם".

לגיטימציה להיות חרדית

גם שיפי חריטן, בעלת טור באתר, הגיעה לפלטפורמה הנוכחית אחרי תקופה ארוכה של ניסיונות הדברות עם חילונים. מי שהתחילה את דרכה בתחום בקבוצות משותפות לבני שני המגזרים ברשת החברתית התייאשה מהר מאוד מהשיח התוקפני.

מה הפריע לך בשיחות האלה איתם?

"שאין באמת יכולת לקבל אדם שונה, כי הם לא באים מהרצון לנהל שיחה של שווה בין שווים, אלא להשליט את דעתם. וזה בלי קשר בכלל לנושאים כמו צבא או הדרת נשים. העובדה שהם לא מוכנים לקבל אותי ואת אמונתי היא מכשול עקרוני. מצאתי את עצמי נתקלת כל הזמן באמירות כמו 'את והחבר דמיוני שלך', 'אנחנו רוצים להראות לך את הדרך הנכונה', 'את לא יודעת אפילו שאת נמצאת בחושך'. פטרונות, מכל כיוון אפשרי וראייה מאוד צרה וחד ממדית.

"לכן, גם כל הנקודות שהם 'מטפלים' בהם אצלנו הן תמיד פופוליסטיות. לאחרונה סטודנטים בחיפה עשו כרזות שאמורות להנציח את ההדרה שלי מפרסומות במגזר החרדי. מישהו שאל אם אני רוצה להיות בפרסומת? אם זה משהו שמפריע לי? מה דעתי על הפרסומות שלהם? בעיניי, הפרסומות החרדיות טובות כי המוח צריך לעבוד יותר קשה מאשר סתם לתקוע בחורה ולגמור עניין. זו דאגה פופוליסטית. הייתי מעדיפה שהתמקדו בדברים חשובים כמו משכורת ואי-אפליה בשכר ובתעסוקה, או כל מיני דברים שמעסיקים את כלל ציבור הנשים במדינת ישראל, ובצדק. וכן, לכבד את הבחירה שלי לחיות את חיי כאישה חרדית. מסתבר שזה פשוט גדול עליהם".

פעם הייתי רק פרזיט

גולת הכותרת של האתר היא ללא ספק הסברה ב"הפוך על הפוך" של מדור "הכתב לענייני חרדים". אחד הכותבים במדור, המוכר רק בכינוי "יאיר", עושה לכתבים לענייני חרדים ולציבור החילוני, את מה שלדבריו נעשה למגזר שלו. כלומר, לדבריו, מבט אנתרופולוגי המתובל בהרבה מאוד בורות.

עמוד טורים

"אפשר לומר שכל חרדי חווה לא-פעם, כשפתח עיתון או הדליק את הרדיו, את תחושת התסכול כתוצאה מעובדות ונתונים שהם לגמרי לא-נכונים או מעוותים. התחושה שלי כחרדי היא שיש שם החמצה כפולה - אנחנו מחמיצים אותם והם אותנו. יש בינינו המון משותף והמון מאחד ומי שמתווך באמצע לא מצליח להעביר את השדר נכון.

"לי, כחרדי, יש המון ביקורת על החברה שלי, אבל אני רוצה לשמוע אותה לא ממקום של בערות בתורה ובאורח החיים החרדי - ובענייניוּת. אנשים שמטילים עליי ביקורת בשם העולם הפלורליסטי שבו הם חיים, אך עושים את זה בראייה מאוד צרה ודוגמטית, לא מקובלים עליי. שמעתי פרשן ברדיו שאמר שכל ההפגנות של החרדים נובעות משעמום. אם זה לא היה עצוב זה היה משעשע.

מה זה אומר בפועל "כתב לענייני חילונים"?

"זה אומר לכתוב על דברים שאצל החילונים הם טריוויאליים לחלוטין, ולתת להם את הממד הזר והמוזר של מי שמסתכל על הדברים מהצד. תחת המדור יצאו 'דיווחים' על 'דת היורו' שמטריפה את המגזר החילוני וגם 'תחקיר' מעמיק על 'מסע הטיוח וההשתקה של בעיות האלימות החילונית'.

"המטרה היא לעורר ספק. לפקפק בהנחות יסוד מוטעות שהחילונים תופסים כמובנים מאליהם. שהקורא החילוני יחשוב פעמיים. אולי זה אחרת? אולי זה חד ממדי? באמצעות משחק החלפת התפקידים זה הופך לאפשרי".

כשהוא לא כותב לאתר בערבים, יאיר הוא אברך יושב כולל ש"תורתו אומנותו". את הפרנסה הביתה מביאה אשתו, העובדת כתוכניתנית בהייטק: "פעם הייתי 'רק' פרזיט. אחר כך הפכתי גם לגזען אפרופו פרשת עמנואל. ואז למדיר נשים. היום אני משתמט. או שאולי זה הכול ביחד?"

בין אוהלה של תורה לאוהלו של סקופ

בשבועות האחרונים השיח הלוהט הוא גיוס חרדים. מה יש ל"כתב החילונים" לומר בסוגיה? "לא צריך להיות חרדי כדי להבין את חשיבות האינטלקט התורני-יהודי", הוא אומר. "זה השלד עליו עומד העם, עם הספר. לא ייתכן שמדינת ישראל, כמדינת הלאום היהודי, תהפוך למקום היחיד בעולם שבו יהודים לא יוכלו ללמוד תורה בלי הפרעה. יש לנו בארון תרבות כל-כך עשירה, שהיא חשובה וחיונית לכולנו, זה מה שמאחד אותנו. כל אחד צריך לתרום איפה שהוא יכול".

אתה מבין שחילוני ממוצע כועס על כך שבניו נהרגים על הגנת הארץ הזאת כשאתה יושב בכולל?

"טיעון המוות הוא באמת אחד הטיעונים הקלושים בסיפור הזה. את זה לא אומרים לבוגרי מודיעין והקריה. את הטיעון הזה אומרת אמא לבן בקרבי

לאמא של חצוצרן בלהקת הנח"ל? או לגל"צניק שממית עצמו באוהלו של סקופ ובונה את קריירה העתידית שלו על חשבון המדינה שמאכילה, מלבישה ומכשירה אותו שלוש שנים תמימות?

"כולם יודעים את אחוז הקרביים בצבא. ואת זה שיש שם מגנון מנופח ואבטלה סמויה בכמויות 'כי צריך לגייס'. אולי זה המקום להפסיק את האיוולת הזו ולעשות צבא מקצועי. פוחדים שלא יהיה מי שיתגייס? אם יתגמלו כמו שצריך יהיו רבים, גם חרדים שילכו מרצון. למשטרה אין שוטרים? לכיבוי אש או למד"א אין כוח אדם? זה שטויות.

"אני אברך ואני מקבל 800 שקל מהמדינה. אני יכול לעבוד כמו אשתי בהייטק ולהרוויח 15 אלף שקל. אני בוחר שלא כי אני מאמין במה שאני עושה ובתרומה שאני נותן לרוח של העם הזה. ומי שלא לומד, שיילך להתנדב ולתת איפה שהוא יכול".

אתה צופה יום שבחור חרדי יגיד שהוא רוצה להיות טייס והשמיים לא יפלו?

"כן, אם רק לא יכפו עליו ויוציאו את הקיצונים לרחובות. כי אם זה יקרה, גם מי שרוצה להתגייס יילך איתם, כי הוא לא יהיה מוכן לכפייה".