C האבסורד בהכשרת המאחזים
ועדת לוי עלולה לזרז את דחיקת הפלסטינים משטחי C למובלעות הצפופות של שטח A. זה לא מוסרי, לא צודק ועומד בסתירה לאתוס היהודי. מקרה סוסיא כדוגמה
הכפר הפלסטיני סוסיא שבדרום הר חברון נמצא כולו בסכנת הריסה. הוא מהווה דוגמה לניסיונות לדחוק את הפלסטינים משטח C בגדה למובלעות שבשליטת הרשות הפלסטינית. ועדת לוי עשויה חלילה לקדם את התהליך הזה. היא מבקשת להכשיר את ההתנחלויות והמאחזים, שאופן הקמתם והרחבתם הוא לרוב חלק מתהליך של דחיקה ולא של חיים ביחד. בוועדה לא היו פלסטינים וכנראה בשל כך היא אפשרה לעצמה לטהר את המאחזים בלי לשקלל את השפעתם על האוכלוסייה הפלסטינית.
ועדת לוי לא חריגה בגישתה: הפלסטינים שבשליטת ישראל אינם מצביעים או מיוצגים בכנסת, בבתי המשפט הצבאיים ובבג"ץ. הם נטולי כל כוח במימסד שקובע את תנאי חייהם. גם אם לא רוצים לקרוא לזה בשם "כיבוש" ראוי לפחות לזכור את אזהרתו של הרש"ר הירש, מייסד האורתודוקסיה היהודית המודרנית, שקבע כי מצב בו החזקים משתמשים בכוחם כדי לקבוע את גורלם של חסרי הקול גובל בפשע. ממצב זה נובעות באופן טבעי תופעות קפקאיות של התעמרות ודחיקה דוגמת סוסיא.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
כך שרפו את מודל הדיור הציבורי / יורם שורק
עצמאי בשטח, שלא תצטרך טובות / זיו תדהר
על-פי נתוני המדינה 46% מההתנחלות הסמוכה לכפר הפלסטיני סוסיא, שגם שמה סוסיא, בנויה על אדמה פרטית פלסטינית. מאידך, לגבי סוסיא הפלסטינית המדינה עצמה הכירה בבעלות פלסטינית על הקרקעות. בכל זאת סוסיא הפלסטינית היא זו שנמצאת באיום של הרס, ולא לראשונה. הכפר פשוט נחשב ל"מטרד" בעיני ההתנחלות הסמוכה והמטרה היא לדחוק אותו לעיירה יאטה שבשטח A בשורה של התעמרויות ואיום ממשי בהרס.
בעתירתו לבג"ץ לזירוז ההרס של סוסיא, מכנה ארגון הימין "רגבים" את הכפר כ"מאחז בלתי חוקי" ("מאחז" שמן הסתם לא יוכשר). הוא מתעלם מהעובדה שצה"ל הוא שגירש את תושבי סוסיא מהכפר המקורי לחלקותיהם החקלאיות שאינן מיועדות לבנייה. כפלסטיני בשטח C אין לך כמעט סיכוי לבנות באופן חוקי. בניגוד למתנחלים, לפלסטינים אין נציגות כלשהי בוועדות המתכננות להם, שהן ועדות צבאיות. כיצד היו מגיבים ב"רגבים" למצב בו כוחות הביטחון הפלסטינים מתכננים עבור ההתנחלויות?
הפלסטינים לא ייעלמו
ארגון הימין "רגבים" יספר לכם שבשטחי C מתקיימת אפלייה בתחום התכנון, אבל לטובת הפלסטינים. למול עיניו של ההולך בדרום הר חברון עומדות וילות מהודרות בהתנחלויות, הזוכות לכל התשתיות גם כשלא הוקמו כחוק. סמוך להן נמצאים פחונים, אוהלים ומערות של פלסטינים שאינם מחוברים למים וחשמל. ובלא מעט מקומות בגדה זורם הביוב מההתנחלות למטעים הפלסטיניים. ובמספרים: בין השנים 2005-2012, אושרו בשטח C תוכניות מיתאר לכפרים הפלסטינים בהיקף של פחות מ-5% מהשטח שאושר באותה התקופה לבנייה עבור ההתנחלויות. כך נראה תהליך ממוסד של דחיקה. אבל הפלסטינים לא ייעלמו, הם יידחקו - גזולים מקרקעות חקלאיות - לשטחי A שיהפכו צפופים, עניים וזועמים יותר ויותר.
לא משנה האם קוראים למצב זה כיבוש או בכל שם אחר, אפלייה והתעמרות כאלו אינן עומדות בשום קריטריון של סבירות, מינהל תקין או שיוויון. גם אם לא רואים באזור שטח כבוש אלא חלק מישראל, ולכן מחילים עליו את החוק הישראלי, לא ניתן לגזול אדמות פרטיות ובדיעבד להסדיר את הגניבה, או להקצות אדמות מדינה באופן כמעט בלעדי ליהודים. כל אלו נגזרות של המאחזים ככלי דחיקה.
במקום פולמוס סביב המילה "כיבוש" כדאי שנבחין בבני אדם ונעסוק בעקרונות בסיסיים של הוגנות וצדק שאמורים להנחות את המשפט במדינה מתוקנת. הפסוק "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" בא להזכיר לנו שגם כאשר בידינו הכוח, האתוס היהודי האוסר עלינו לעשות מה שבא לנו בלי לשקול השפעתו על אחרים. אבן עזרא כתב שאיסור זה הופנה במיוחד לדיינים, שבידיהם לקבוע חוק לא צודק. בין אם אדמונד לוי או אמנת ז'נבה מנחים אותנו, מדובר בעוול מהותי נגד אוכלוסיה שאינה צד בדיון.
הרב אריק אשרמן שימש כמנכ"ל ארגון "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם." וכעת אחראי על פרויקטים בארגון שמגן על הכפר סוסיא בבג"ץ. הוא חיבר נייר עמדה עבור ועדת לוי
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
