שיהיה לבריאות: ספר שלם על הלכות התעטשות

ההלכה היהודית, כך נהוג לומר, עוסקת בכל תחומי החיים וקשורה לכל צעד ושעל. ספר שיצא לאחרונה בארצות הברית מוכיח עד כמה האמירה הנ"ל נכונה: לא פחות מ-90 עמודים כולל הספר "עיטוש בהלכה", שעניינו הוא אך ורק - ובכן - הלכות שקשורות להתעטשות.

• אהבתם? עשו לנו לייק בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• אשת חיל: עשרת הדברות לחיילת הדתית/ הרב אהד טהרלב
• כשגבר דתי עובר בדיקת פריון
• הידרדרות משמעותית במצבו של הרב אלישיב
  

את הספר כתב אברך אמריקני בשם יששכר דוב הופמן, ועותק ממנו הגיע לספרייה הלאומית בירושלים. כנהוג בספרי קודש, העמודים הראשונים מוקדשים ל"הסכמות" (דברי ברכה מאת רבנים על הספר), ובהן גם זו של הרב גבריאל צינר מניו-יורק, שציין לטובה את בהירות הכתיבה והוסיף: "ראינו חשיבות התוֹרה, שיכולים מכל עניין לעשות ספר שלם". 

לאחר ההסכמות כותב הופמן דברי הקדמה, ומשם פונה לפירוט הלכות ההתעטשות - וכן מבהיר בהרחבה מהיכן המקור לדינים שאותם כתב (וזהו חלק הארי של הספר). ההלכה הראשונה היא ש"המתעטש חייב להודות לה' ולכן על המתעטש לומר 'לישועתך קיוויתי ה''... והשומע חברו מתעטש יאמר לו אסותא וכדומה". בדברי הביאור והמקורות, מסביר הכותב, כי עד לימי יעקב אבינו התעטשות חזקה במיוחד הובילה למוות - אך זה השתנה מכבר, וזו הסיבה שכיום נהוג לומר "לבריאות".

הלכה עשירית: תכינו טישו

עיקרו של הספר הם דיני התעטשות בתפילה - וכיצד יש לנהוג בכל שלב. כך למשל, מי שמתעטש בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש (שהנחתן צריכה להיות רציפה, ללא הפסקות) ואמר "לישועתך קיוויתי ה'" - קיימת מחלוקת האם צריך לברך מחדש את שתי הברכות הנהוגות בהנחת תפילין, וכן קיימת שאלה האם בכלל מותר לומר "אסותא" למי שמתעטש בבית הכנסת.

"אדם שמספר איזה דבר ומתעטש - ניכר שהוא אמת"(צילום: shutterstock)

ההלכה העשירית בספר תואמת את המנהג המקובל בעולם, וקובעת: "מי שמרגיש שהוא צריך להתעטש, יש לו להכין טישו וכדומה, ולהטות את ראשו לצדדין... וכן צריך להיזהר שלא להתעטש על ספרי קודש".

בהקשר להלכה זו מצטט הכותב את הרב חג הלוי, שכתב בספרו "גינת אגוז" כי "צר לי מאוד על המתעטשים ואינם

מניחים, קודם שבא להתעטש, מטפחת אף נגד חוטמו, וזורקים טיפות מהעיטוש על פני חבירו ועל עיניו... וגם היודע בעצמו שכשיפתח פיו לדבר, יתיז רוק מפיו, יזהר להרחיק מחברו כשמדבר עמו, או ישים יד לפה וישמור לפיו מחסום".

כמובן שגם בספר ההתעטשות לא נפקד מקומה של סוגיית הגברים והנשים, והלכה ט"ז קובעת כי מותר לאיש לומר "אסותא" לאישה שהתעטשה. אלא שיש מחמירים וקובעים כי ההיתר הוא רק לבת משפחה או לקולגה. גם לגוי מותר לומר "אסותא".

מעבר להלכות גרידא, הספר מציין מספר תפיסות בנוגע להתעשטות ומבהיר, למשל, כי "יש אומרים שסימן טוב למתעטש במוצאי שבת" וכי "יש אומרים שבשעה שאדם מספר איזה דבר ומתעטש - ניכר שהוא אמת". אאאפצ'י!