החרימו לכם את הכלב? מדריך מול הרשויות

מידי פעם אני נזכר באותם שבעה ימים בשנת 2006, בהם חוק ארכאי משנת 1934, פרשנות עקומה ומערכת אטומה הדירו שינה מעיני.

תלונה אחת והתנהגות בלתי ראויה של נציגי משרד הבריאות, משרד החקלאות והרשות הווטרינרית, כמעט גרמו לכך ששני הכלבים שלי, בולט ואמרטו, הואשמו בנשיכת אדם והיו אמורים להישלח על לא עוול בכפם להסגר העירוני.  

רק לאחר שנאבקתי למענם, הדבר הוביל לפסק דין תקדימי שקבע בין היתר כי פרק הזמן הדרוש לצורך "תצפית כלבת" הינו עשרה ימים מעת אירוע הנשיכה ולא מיום תחילת ההסגר. השניים בילו את זמן ההסגר בבית שלי תחת פיקוח של וטרינר ולא בהסגר העירוני, שם לא היו שורדים.

הכלבים, בולט ואמרטו בשנת 2007. נשארו בבית (צילום: אביב אילון) 

איך סופרים את הימים?

"המערכת" לא התרשמה מפסק הדין והמשיכה לפרש את פקודת הכלבת באופן שגוי תוך גרימת עוול לכלבים ולבעליהם. שש שנים לאחר מכן, ארבע הצעות חוק ופסקי דין נוספים הקובעים כי עשרת ימי תצפית הכלבת מתחילים מיום אירוע הנשיכה ועדיין קיימים מספר וטרינרים רשותיים שסבורים אחרת.

אם לשפוט ממספר שיחות הטלפון המגיעות למשרדי מידי שבוע, בשאלה מהו פרק הזמן שעל הכלב לשהות בהסגר ולאור סיפורי בעלי הכלבים אודות עמדת הוטרינרים הרשותיים כי החוק קובע שהסגר הכלב הינו 10 ימים מעת תחילת ההסגר ולא מיום אירוע הנשיכה.

לאור זאת, הגיע הזמן להניח את הדברים על הכתב ופעם אחת ולתמיד להבהיר כי - לשון פקודת הכלבת, פרשנותה על ידי בתי המשפט והצורך הרפואי מורים באופן שאינו משתמע לשני פנים כי תקופת ההסגר הינה עשרה יום מעת אירוע הנשיכה.

מדוע מבודדים את הכלב?

אין זה סוד כי הכלבת הינה מחלה איומה וקטלנית עד כדי כך שההתמודדות עמה הצריכה הסדרה ספציפית בספר החוקים. למרות פרק הזמן הארוך יחסית של התפתחות המחלה, יכולת בעל החי הנגוע להדביק אחרים הינו לאחר התפרצות המחלה וזאת בסמוך מאוד למותו בתוך מספר ימים.

בידודו של כלב לצורך ביצוע "תצפית כלבת" נועד לבחון באמצעות התבוננות חיצונית האם הכלב מציג התנהגות אופיינית למחלה ובסופו של דבר האם הוא נותר בחיים. אילו התפרצה מחלת הכלבת, הרי שהכלב החולה ימות בתוך מספר ימים ולכן מבחינה רפואית מספיקים 10 ימים.

נלחמתי למען הכלבים שלי. קליפסו ופאלקור, כלביו של אילון(צילום: אביב אילון)

עשרה ימי הסגר - איך מחשבים אותם?

כבר בשנת 2003, הבהיר מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות כי יש לפרש את לשון פקודת הכלבת כהוראת הסגר של 11 יום לכל היותר מיום אירוע הנשיכה.

"... הצעת החוק בנויה על פירוש החוק הקיים שיש לעצור את בעל החיים ל- 10 ימים, כאשר ההסגרה מתבצעת תוך 24 שעות משעת הנשיכה...בניגוד לנטען במכתב, גם כיום הנחיית מנהל השירותים הוטרינריים לרופאים הרשותיים היא, שיש לפרש את החוק כהסגר ל- 11 יום מיום הנשיכה".

עמדה זו של משרד החקלאות לא הפתיעה מאחר ומזה שנים רבות אנשי מקצוע שונים קבעו מפורשות כי פרק זמן של 10 ימים מיום אירוע הנשיכה מספיק די והותר בכדי לבדוק האם הכלב נגוע בכלבת. במידה שהכלב חי ובריא לאחר פרק זמן זה – ממילא כבר אין כל חשש. מה שכן הפתיע היה חוסר ההתאמה בין הנטען במכתב של משרד החקלאות לבין המתרחש בשטח עד לימים אלה ממש.

נימוק נוסף אשר נשמע לצורך צידוק 10 ימי הסגר מיום תחילתו נבע מטעמי הרתעה וענישה נגד מי שאמור להסגיר את כלבו אך אינו עושה זאת בפועל בהסתמכו על כך שיחלפו 10 ימים מעת אירוע הנשיכה ואז לא יהיה צורך להסגיר.

נימוק זה נדחה לא פעם לאור היעדר ההיגיון בהענשתו של הכלב באמצעות כליאתו ל-10 ימים ללא כל צורך אמיתי בכך, במקום הענשת הבעלים שפעל בניגוד לחוק.זה המקום להזכיר למי שעדיין לא הפנים כי בעלי החיים בהם עוסקת פקודת הכלבת הינם יצורים חיים בעלי רגש ונשמה הזכאים גם הם לזכויות.

גישה זו היתה ברורה מאז ומעולם לאוהבי בעל-החיים בכלל וחיות המחמד בפרט. עם השנים, גישה זו חלחלה לדין הישראלי ובשני העשורים האחרונים מתן זכויות לבעלי החיים והשמירה עליהן קיבל משנה תוקף. השופט חשין הטיב לבטא זאת ברע"א 1684/96 - עמותת תנו לחיות לחיות נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ.

"בעל-חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר-הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה - כמוה כילד - הינה תמימה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עימו. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לבין החיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים. האדם מצווה איפוא להגן על החיה כחלק מן הציווי המוסרי להגן על החלש".

למרות שכבר משנת 2003, היה ברור למשרד החקלאות כיצד יש לפרש את פקודת הכלבת, לאפרת המתגוררת בקיבוץ משאבי שדה התברר אחרת. ב-27.4.2011 שיחק כלבה של אפרת יחד עם כלב השכנים ותיירת שהתארחה בקיבוץ. במהלך המשחק ננשכה קלות התיירת אך לא ידעה לומר מי מהכלבים נשך אותה.

ככל הנראה פנתה התיירת לטיפול רפואי ולאחר כיומיים עזבה את הארץ. לאחר שחלפו 6 ימים, ב-2.5.2011 יצרה הווטרינרית הרשותית קשר טלפוני עם משפחתה של אפרת והודיעה להם כי בהתאם לפקודת הכלבת עליהם להביא את הכלב למאורה הציבורית ולהשאירו שם בהסגר.

לאחר שהכלב הושאר בהסגר התברר לאפרת כי הווטרינרית הרשותית מתעקשת כי הכלב יוחזק בהסגר 10 ימים מיום תחילת ההסגר ולא 10 ימים מיום הנשיכה. כל ניסיונותיה של אפרת לשוחח עם הוטרינרית עלו בתוהו.

בניסיונותיה למצוא דרך להבהיר כי אין כל מקום להחזיק את הכלב יותר מ-10 ימים מעת קרות האירוע, פנתה אפרת לעמותת "תנו לחיות לחיות", לעו"ד ולבסוף ב-7.5.2012 יצרה קשר טלפוני עימי ושטחה את מלוא הסיפור בפני לרבות העובדה כי אין כרגע ביכולתה הכלכלית להוציא סכום כסף משמעותי לצורך ייצוג משפטי.

מאחר שהיה מדובר אך ורק על עניין עשרת ימי ההסגר ולא על בקשה להסגר אלטרנטיבי, הסברתי לאפרת כי למרות שעדיף לעשות שימוש בעו"ד לצורך ייצוג משפטי, במקרה זה היא יכולה לפנות לבית המשפט לבד, להציג בפניו את המצב המשפטי ולבקש כי יורה לרשות הוטרינרית לשחרר את הכלב לאחר שחלפו 10 ימים מיום אירוע הנשיכה.

שלחתי לאפרת את פסקי הדין אשר יתמכו בטענותיה והנחתי אותה להתעקש על כך שההחלטה בתיק תתבצע באופן מיידי ככל שניתן וכן כי לבית משפט השלום סמכות שיפוט בעניינים מסוג זה. מצוידת בפסקי הדין ובהנחיות ניגשה אפרת לבית המשפט והגישה בקשה לסעד זמני דחוף.

לאחר התעקשותה של אפרת כי התיק ישמע באופן מיידי, בית המשפט הורה לרשות הוטרינרית להגיש את תגובתה לבקשה בתוך 24 שעות.

אפרת אספה את ההחלטה ונסעה במהירות למועצה המקומית שם גילתה להפתעתה כי הוטרינרית הרשותית שינתה דעתה והסכימה לשחרר את הכלב עוד באותו היום, זאת אומרת 10 ימים מיום הנשיכה ולא מיום ההסגר. כמובן שאפרת שמחה עד מאוד על כך שכלבה האהוב שוחרר אך כעסה על אשר נאלצה לעבור. 

מקרה נוסף ארע לפני כשבועיים כאשר חלי, תושבת מיתר לא הסכימה שכלביה יוסגרו לפרק זמן ארוך ללא כל צורך. לאחר שאספה את כל המידע הדרוש, הדרכה שקיבלה מעמותת תנו לחיות לחיות, מגורמים נוספים וממני, לרבות פסקי הדין ששלחתי אליה בדוא"ל (ואשר מפורטים בהמשך), היא הגישה בעצמה בקשה לבית משפט השלום בבאר שבע.

בניגוד למקרה של אפרת, הפעם הווטרינרית הרשותית והמועצה המקומית נעמדו על רגליהן האחוריות כי יש לבצע הסגר של 10 ימים מעת תחילתו ולכן התקיים דיון בעניין. התוצאה בהמשך. 

גם הכנסת מנסה לעזור לכלבים

במהלך העשור האחרון הוגשו מספר הצעות חוק לתיקון פקודת הכלבת אשר לא הבשילו לכדי חוק מחייב מסיבות שאינן קשורות לעניין פרק הזמן הנדרש. הצעות חוק אלה קראו לתקן את הפקודה באופן שיירשם בסעיף 4(2) לפקודת הכלבת - 10 ימים מיום אירוע הנשיכה ולא מיום תחילת ההסגר.

בדברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשס"ה – 2005, נכתב מפורשות כי "מבדיקה מקצועית עולה כי חשיבות הבידוד וההסגר, לצורך שמירה על בריאות הציבור, הינה במשך תקופה של עשרה ימים מיום הנשיכה ולא מהיום שבעל החיים הובא להסגר".

המחוקק עצמו הבהיר כי תכלית ההסגרה לצורך ביצוע תצפית כלבת ולא לצורך ענישת בעל החיים, כפי שניתן לראות מדברי ההסבר להצעת החוק משנת 2005.

"...תקופת בידוד של עשרה ימים מיום אירוע הנשיכה תואמת את הדרישות המקצועיות לתצפית על בעל חיים שנשך... ד"ר גלין מדגיש כי הבידוד הוא אמצעי רפואי ולא אמצעי ענישה לכלב, ועל כן אין הצדקה מקצועית לשים בבידוד בעל-חיים בריא שאין לו סימנים של המחלה והוסגר תקופה ארוכה לאחר אירוע הנשיכה".

הצעת חוק זו הוגשה שוב גם בשנת 2006, במסגרת הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשס"ו – 2006 והמחוקק שב וחזר על אותם הנימוקים התומכים ב-10 ימים מיום אירוע הנשיכה. גם בהצעת החוק לתיקון פקודת הכלבת משנת 2009, צוין התיקון הנדרש לסעיף 4(2) לפקודת הכלבת על שלל הנימוקים שפורטו בהצעות הקודמות.  

גם לכלב יש זכויות(צילום: אימוץ כלב חתול)

בתי המשפט למען הכלבים

ככל שנוגע לפסקי דין בסוגיה, למיטב ידיעת המחבר, הפעם הראשונה שבה קבע בית משפט קביעה כלשהי בעניין פרק הזמן הנדרש לצורך תצפית כלבת היה בית משפט השלום בחיפה בבש"א 18238/05 ליאת יעקובסון נ' עיריית חיפה – השירות הוטרינרי.

בית המשפט התייחס לעדויות ששמע מן השירות הוטרינרי כי מספיקה תקופה של 10 ימים מיום הנשיכה על-מנת להסיר כל ספק כי הכלב אינו חולה במחלת הכלבת. לכן, לאחר שצו ההסגר נדחה למשך 7 ימים, קבע בית המשפט כי הכלב יוכנס להסגר של 4 ימים בלבד ולא 10 ימים מיום ההסגר.

ביום 28.12.2006, בבש"א 4419/06 אילון נ' הרופא הוטרינר המחוזי בחדרה ואח' (להורדת פסק הדין), קבע בית משפט השלום בחדרה בזו הלשון.

"כאמור מטרת החוק – פקודת הכלבת במקרה שלפנינו הינה להביא הכלב החשוד כנושך לבידוד במאורה ובהסדר, לצפות בו משך 10 ימים, הגם שהפקודה קובעת מיום המעצר, הרי הצעות החוק, על סמך דעותיהם של מלומדים, רואים הצדקה לתקן הוראת החוק ולקבוע הסגר, בידוד או מעצר של 10 ימים מיום הנשיכה".

ביום 19.06.2011, בת"א 18809-06-11 איינס נ' הוטרינר המחוזי קבע בית משפט השלום בנתניה (להורדת הקובץ).  "ד"ר זהרוני הסכים כי לצורך קיום התכלית הרפואית-מקצועית של הבידוד, די בעשרת הימים שלאחר הנשיכה, ואין הכרח כי הכלבה וגוריה יוחזקו במאורת הבידוד הציבורית במשך עשרה ימים מיום הסגרתם לשם (על פי סעיף 4(2) לפקודה). על כן המליץ ד"ר זהרוני שביהמ"ש יורה כי הכלבה וגוריה ישוחררו ממאורת הבידוד הציבורית ביום האחד-עשר שלאחר הנשיכה (היינו, ביום 21.6.11 ), כפוף כמובן לכך שלא נתגלו בהם סימני המחלה."

ביום 11.07.2012, בת"א 19017-07-12 ברוק נ' מועצה מקומית מיתר ואח', קבע בית משפט השלום בבאר שבע (להורדת הקובץ) כי "הכלבים שבהם מדובר, יהיו בהסגר במשך 10 ימים שתחילת מניינם מיום הנשיכה..".

בדרך לתיקון בכנסת

אם אין די בכל האמור לעיל, בתחילת שנת 2012, מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק של ח"כ ד"ר עינת וילף לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעליחיים), התשע”ב-2012.

בדברי ההסבר להצעה, נכתב כי "על פי המצב החוקי הקיים, בעל חיים שנעצר בשל נשיכת אדם, מבודד למשך עשרה ימים מיום התחלת המעצר. נושא הבידוד וההסגר הינו נושא כאוב ביותר הן לבעל החיים והן לבעליו. על כן מוצע למזער, ככל שרק ניתן, את משך הזמן בו מצוי בעל החי בבידוד ובלבד שאין בכך כדי לסכן את בריאות הציבור.

מבדיקה מקצועית עולה כי חשיבות הבידוד וההסגר, לצורך שמירה על בריאות הציבור, הינה במשך תקופה של עשרה ימים מיום הנשיכה ולא מיום כניסת בעל החיים להסגר. בנוסף, נמצא כי הסיכוי של בעל חיים אשר נשך בעקבות התגרות להיות נשא כלבת הוא נמוך... הצעת החוק תביא לאיזון ראוי יותר בין מידת סבלו הבלתי נמנע של בעל החיים לבין הצורך בשמירה על בריאות הציבור”.

אל תוותרו - אפשר להיאבק מול הרשויות

אין ולא יכול להיות חולק כי פרק הזמן הדרוש לצורך תצפית כלבת על-פי פקודת הכלבת הינו 10 ימים מעת קרות אירוע הנשיכה וכל הטוען אחרת טועה ומטעה.

אל תוותרו ואל תסכימו לכל נסיון של וטרינר רשותי כזה או אחר לטעון אחרת. במידה ולא תיוותר ברירה בידכם, תעדו כי הבאתם את כל המפורט לעיל לידיעת הוטרינר והציגו זאת בפני בית המשפט לצורך קבלת פיצוי הולם על כך שנאלצתם לנקוט בהליכים משפטיים בכדי שהווטרינר הרשותי יפעל כדין.

במידה שתעמדו במקרה דומה כמו שאפרת וחלי נקלעו והצליחו להתמודד עימו, תוכלו להשתמש במאמר זה כדי לשנות את דעת הוטרינר הרשותי ו/או לפנות לבית המשפט לצורך קבלת צו.

כמובן שמומלץ לפנות לבית המשפט באמצעות עו"ד במיוחד לאור יצירתיות נימוקי המערכת בדיונים המשפטיים. למרות זאת, כאשר לא ניתן לשכור שירותיו של עו"ד מכל סיבה שתהיה, אסור לוותר וניתן לפנות באופן עצמאי. אני מקווה כי באמצעות המידע שהוצג לכם בשילוב עם הנחישות שתפגינו אל מול הרשות הוטרינרית, תושרש התובנה כי פרק הזמן שנקבע בדין לצורך הסגר על-פי פקודת הכלבת הינו 10 ימים מעת קרות האירוע.

• עו"ד אביב אילון, ממשרד אילון ושות' עורכי דין, מתמחה במשפט, טכנולוגיה ודיני בעלי חיים. יובהר כי האמור במדריך זה אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד