נערת הזהב: ג'סיקה אניס משגעת את בריטניה
האלופה בקרב 7 קיבלה בול מיוחד, תיבת דואר מזהב הוצבה בעיר מגוריה והתקשורת מתייחסת אליה כבת למשפחת המלוכה
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
אניס, שנחשבה לתקווה הגדולה של ארצה לפני המשחקים, עמדה בלחץ הגדול ועשתה זאת בסטייל. לאחר מכן הודיעה שאין בכוונתה להפסיק להתחרות בענף, למרות שהיא אמורה להתחתן בשנה הבאה עם בן זוגה אנדי היל, ולמרות שנראה כי יקשה עליה להגיע להישגים שיעמידו בצל את ההישג הנוכחי.
הזכיה הנוכחית היתה כמובן החשובה ביותר בקריירה שלה, יותר מאשר הזהב באליפות העולם בברלין 2009, יותר מהזהב באליפות אירופה בברצלונה 2010 ובוודאי יותר מהכסף באליפות העולם אשתקד. בדאגו הפסידה אניס לרוסיה
פניה מעטרים את שערי העיתונים החשובים ביותר, בעלי הטורים הנחשבים לא מפסיקים לשבח אותה ואין רשת טלוויזיה שלא מבקשת לראיין אותה.
צפו בהצבת תיבת דואר מזהב בשפילד לכבוד אניס
תמונות של אניס וארוסה מטיילים עם כלבם פורסמו בכל מקום אפשרי, ממש כפי שאמצעי התקשורת נוהגים להתייחס לבני משפחת המלוכה או לסטארים גדולים דוגמת דייויד בקהאם ואשתו. חוץ מזה, גם כסף היא עשתה מכל העניין. החוזים עליהם חתמה עם הספונסרים צפויים להכניס לקופתה סכום של 5 מיליון ליש"ט.
חגיגה אולימפית ב-ynet ספורט:
"נערת הזהב", כינה ה"דיילי מייל" את הכוכבת התורנית. את הכבוד הגדול ביותר קיבלה כאשר בול מיוחד הוכן עם דיוקנה לרגל הישגה המרשים, וכאשר תיבת דואר מיוחדת בצבע זהב הוצבה לכבודה בעיר מגוריה, שפילד. תיירים וגם תושבי המקום צילמו בהתרגשות את האטרקציה החדשה בעיר ונערות צעירות המתאמנות באתלטיקה שאגו לחלל האוויר: "אנחנו יכולות לעשות את זה אם נעבוד קשה כמו ג'סיקה".
ואכן, בריטניה נחשבה עד כה למדינת אתלטיקה מוצלחת, אבל לא למעצמה כמו בעבר. אניס העלתה את הענף לרמה אחרת והזכירה את שביעות הרצון
באולימפיאדה הבאה, בריו 2016, תהיה אניס בת 30 ולא ברור אם תהיה עדיין באותו כושר ועם אותה אמביציה להתחרות בקרב 7 התובעני והמתיש. היא מתכוונת להתרכז במקצוע החזק שלה מבין השבעה, ריצת 100 מטר משוכות. ביום שישי קבעה בתחרות זמן של 12.54 שניות, שיא בריטי ותוצאה השווה לזו שהיקנתה זהב לזוכה בבייג'ינג 2008, האמריקנית דואן הארפר.
"אני חושבת שיהיה לי קשה לקבוע הישג טוב יותר מזה", הודתה אניס. "זה היה אחד הרגעים הגדולים ביותר, אבל אני רק בת 26. יש לי עוד כמה שנים באתלטיקה ואני רוצה להמשיך להתחרות. עברתי את זה ללא בעיות חוץ מהעייפות הנגרמת בתחרות. עכשיו אני רוצה לעשות הפסקה וליהנות מהחיים, אבל בעתיד ארצה להשיג יותר בספורט".
שלל תקצירים ב-ynet ספורט:
אזרחי הממלכה ו-80,000 הצופים באיצטדיון האולימפי זכו לשמחה מושלמת, אחרי שגם גרג רת'רפורד ניצח בקפיצה למרחק ומו פראח זכה במדליית הזהב בריצת 10,000 מטר. הכל התרחש בתוך 45 דקות של שכרון חושים שהעלו לשיא את הרייטינג בטלוויזיה. אחרי שאנדי מארי זכה בטורניר הטניס עלתה הגאווה הלאומית לשיאים חדשים.
למרות הצלחתה הגדולה, אניס החליטה לא להתחרות בריצת 100 מטר משוכות, שתתקיים היום (ב'): "לא חשבתי לעשות את זה, כי התרכזתי בקרב 7. אחרי שקבעתי את התוצאה ב-100 מטר משוכות חשבתי לעצמי 'וואו, אולי כדאי שאנסה את זה?'. אבל, עבדתי קשה בשביל לנצח בקרב 7 ועכשיו אני רוצה ליהנות מהניצחון הזה.
"אם להיות כנה, אז הגוף שלי כואב ואני לא חושבת שאני מסוגלת להתעלות עכשיו לרמה הדרושה במקצים. השגתי את התוצאה שהייתי צריכה בתחרות ואני לא יכולה לבקש יותר. תמיד אמרתי שאני רוצה לרוץ משוכות ואני מקווה לעשות את זה".
אחד הרגעים המכריעים בתחרות הקרב 7 היה המקצוע השישי, הטלת כידון. אניס קבעה שיא אישי שהעניק לה 188 נקודות יתרון וקרב אותה מאוד לזכיה. בארוע שנעל את התחרות, ריצת 800 מטר, הלהיבה האתלטית כשדהרה לקו הסיום עם תוצאה של 2:08.65 דקות והגיעה ל-6,955 נקודות.
אילו היתה שוברת את שיאה האישי (2:05.69 דקות) היתה אניס עוברת את מחסום 7,000 הנקודות, דבר אותו הצליחו לעשות רק שלוש בריטיות בעבר. "חשבתי על זה, אבל לא רציתי לעשות שטויות ולפשל", אמרה. "העצבים והאדרנלין השפיעו עליי. כל הזמן אמרתי ש-7,000 נקודות זה מגוחך ושאני לא יכולה לעשות את זה, אבל עכשיו אני רואה שזה בר השגה".
אניס הוסיפה: "עכשיו המשימה הושלמה ואני יכולה לדבר על זה. הייתי ערה לכל הלחץ והציפיות שהיו לפני התחרות. כולם ציפו שאנצח. שוחחתי הרבה עם הארוס שלי, שתהה אם הכל יילך כמו שצריך.
"גם ההורים שלי, שהפסידו הרבה כסף כאשר רכשו כרטיסים לאולימפיאדת בייג'ינג לפני שלא הצלחתי להעפיל לתחרות, תמכו בי. עכשיו הם זכו לראות אותי מנצחת כאן בלונדון וזו הרגשה שלא ניתן לתאר. התנתקתי מהטוויטר וכל הרשתות החברתיות, כי אם אתה קורא את כל מה שכותבים עליך זה עלול לפגוע בך ולגרום לך לפקפק בעצמך".
על מאמנה טוני מיניקיילו אמרה אניס: "היה לו חלק גדול בהישג. הוא מדריך אותי מגיל 13, לימד אותי הכל ועזר לי להתפתח. אני לא יכולה להודות לו מספיק עבור כל מה שהוא עשה בשבילי בכל השנים האלה. אחרי ריצת ה-800 מטר פגשתי אותו במיקס זון והוא נתן לי חיבוק גדול. זה לא דבר רגיל לגביו, אז אני חושבת שהוא שמח".
לפנייה לכתב/ת 
