סיפורו של הרופא מעזה יוצג בהבימה

סיפור חייו הטראגי של עז א-דין אבו אל-עייש, רופא פלסטיני ששלוש בנותיו נהרגו במהלך הפגזות צה"ל בעזה, עוּבַּד למחזה ויעלה כמונודרמה בתיאטרון הלאומי הבימה. ד"ר אבו אל-עייש נצרב בתודעה הישראלית והעולמית כשבמהלך שידור חי בחדשות ערוץ 10, צלצל לידידו, כתב השטחים שלומי אלדר, וזעק לעזרתו מתוך הריסות הבית. ד"ר אבו אל-עייש נתן קול ופנים לאזרחים המבוצרים בעזה הנצורה והפך לאחד הסמלים המטלטלים של מבצע עופרת יצוקה.

אבו אל-עייש. לראות את הפנים, לשמוע את הקולות(צילום: רועי גזית)

את סיפורו האוטוביוגרפי של אבו אל-עייש, גניקולוג מומחה בוגר הרווארד שהיה לרופא העזתי הראשון שעבד בבתי חולים ישראליים, עיבדו למחזה הבמאי שי פיטובסקי והדרמטורגית שחר פנקס. המחזה מבוסס על הספר האוטוביוגרפי "לא אשנא" שכתב אבו אל-עייש וראה אור בקנדה שם הוא מתגורר בשנים האחרונות.

את אבו אל-עייש, שנתן את אישורו למחזה, יגלם בהצגה השחקן גסאן עבאס. ההצגה, בבימויו של פיטובסקי, תעלה בבכורה בספטמבר הקרוב באולם 4 של תיאטרון הבימה, שבו שובצו מאז חזרתו של התיאטרון אל אולם הבית בעיקר מופעי מוזיקה והצגות פרינג'.

כמו בהצגה 'ארץ חדשה', הפוליטיקה מפנה את מקומה למפגש אנושי(צילום: ז'רר אלון)

זו אינה הפעם הראשונה בה עוסק פיטובסקי בנושאים נפיצים שהם חלק בלתי נפרד של התמודדויות ביומיום הישראלי. לפני כשנה יצר ביחד עם קבוצת הצעירים של תיאטרון הבימה את "ארץ חדשה", שנוגעת בנקודות החיכוך בין ישראלים לבין מהגרי עבודה ופליטים שחיים בה. בהצגה החדשה שואב פיטובסקי גם מניסיונו האישי כחייל בשטחים. "השתתפתי במבצע 'עופרת יצוקה' כחייל מילואים. ראיתי את המלחמה מקרוב ובמשך שבוע הייתי בבית פלסטיני לא רחוק מביתו של אבו אל-עיש", מספר פיטובסקי, "לקח זמן לעכל ולעבד את כל החוויה הזו. הצטרפתי לתנועת 'לוחמים לשלום', התחלתי להכיר את הצד השני, להיפגש עם פלסטינים שלקחו חלק פעיל כמותנו בלוחמה. העבודה על ההצגה היא עוד שלב בסגירת המעגל הפרטי שלי. עוד שלב בתהליך שעברתי".

בעיבוד להצגה פיטובסקי ביקש להדגיש את הסיפור האנושי ולהשאיר את הפוליטיקה ליומני הערב ומוספי החדשות. "זה לא שההצגה מתעלמת מהסיפור הפוליטי, הוא ברקע ממילא, אבל אני חושב שהכוח שלה הוא בחוויות הרגשיות. ישראלים לא יודעים מה זה אומר לגדול כילד במחנה פליטים, להיאבק כדי לשרוד, להיאבק כדי לעשות את המקום שבו אתה חי לטוב יותר. אבו אל-עייש היה ילד במחנה פליטים ובניגוד לכל הסיכויים סלל לעצמו דרך להרווארד.

אנחנו נוגעים במערכות היחסים המורכבות שלו עם הוריו, במלחמת ההישרדות שלו, בניצחון שלו על מציאות בלתי אפשרית. החיים שלו נעים בין חלומות לכישלון וקצת כמו בסיפור של אדיפוס, הוא נלחם בגורל. יש פה איש שמעורר הרבה מאוד שאלות כמו מה גרם לו לבנות את הבית שעליו הוא חלם בעזה ומה גרם לו להישאר בו ולא לברוח. מה גרם לו בסופו של דבר לא לשנוא אותנו למרות כל מה שעבר. לא סתם האיש הזה היה מועמד לפרס נובל לשלום".

על אף שלא היה מעורב בתהליך כתיבת המחזה, אבו אל-עייש היה שותף שקט בעבודה עם השחקן גסאן עבאס. "הוא קרא טיוטה מתקדמת של הטקסט והם דיברו ביניהם. הוא נתן את ברכתו מההתחלה. מבחינתו מדובר בעוד שלב בפעילות שלו להנצחת הבנות. חשוב לו להעביר את המסר", אומר פיטובסקי, "גם הנוכחות הבימתית של גסאן עצמתית, הוא משכנע ומרגש".

פוליטיקה, כאמור, אינה הנדבך המרכזי בהצגה. "זו לא הצגה שבאה לשכנע אותך אלא לחבר לנושאים שכולנו מכירים כמו משפחה, תשוקות, בחירות, אובדן וגעגוע. במציאות הישראלית מה שאנשים יודעים על פלסטינים זה מה שהם רואים בטלוויזיה, אבל הדימויים שהתקשורת בונה הם חלקיים וחד ממדיים. רק כשהתחלתי להיפגש עם פלסטינים במסגרת 'לוחמים לשלום' הבנתי שהמציאות הרבה יותר מורכבת. נוח לא להכיר, קל יותר להתעלם, המפגש הזה מפחיד אבל גם מאוד חזק".