הנזיר היהודי: הצדיק המסתורי שרצה להיות נביא
על שלושת האיסורים של הנזיר - תספורת, יין והרחקה מן המת - הוסיף "הרב הנזיר" אינספור הנהגות וסיגופים. במלאת 40 שנים לפטירתו, מגלה בנו, רבה הראשי של חיפה, פרטים חדשים על הצדיק המסתורי שהצליח להתנבא לפחות פעם אחת
ביום חמישי האחרון ציין חוג מצומצם של יודעי ח"ן, ארבעים שנה לפטירתו של "הרב הנזיר". מי שהיה תלמידו ועורכו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, נחשב לאחת מהדמיות האקסצנטריות ביותר שידעה היהדות במאה החולפת, זו שרבים אומנם ידעו על קיומה, אך מעטים הכירו מקרוב את משנתה.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- רב בגרמניה מואשם בשל עריכת ברית מילה
- יצאת צדיק? תעביר את זה הלאה - ברוח אלול
- גם הגברים נפלו קורבן להלכות צניעות/ איתמר מרילוס
הצדיק בן זמננו קיבל על עצמו חיי נזירות - לא במשמעם הנוצרי-קתולי, אלא "נזירות יהודית". פרקטיקה עתיקה, שאיש מלבדו לא התנסה בה זה מאות בשנים.
הוא לא הסתפר ונמנע משתיית יין, אך אלה היו רק המאפיינים הבולטים שנקשרו לדמותו של "הרב הנזיר", או בשמו המלא: הרב דוד יהודה ארייה לייב כהן. עם זאת, גם אישיותו הייתה נזירית - קדוש, איש אקדמיה ופילוסוף, שנחשב לאחד מטובי המוחות.
האיש עם השערות
הנזירוּת בישראל היא תופעה יהודית למהדרין, שרווחה בעם עד ימי בית שני - ואז נעלמה כליל. זו הייתה ונותרה דרך שנויה במחלוקת, המיועדת ליחידי סגולה בלבד. נזיר יהודי אמור לקדש את גופו לבוראו, כדרך להתקרבות אל השכינה. אך על שלושת האיסורים של הנזיר המקראי הכוללים תספורת, אי שתיית יין ואי קירבה למת - הוסיף "הרב הנזיר" אין-ספור הנהגות וסיגופים.
את יין הקידוש ושתיית ארבע כוסות בפסח החליפו בבית הרב במיץ תפוחים טבעי, ובמטבח הונהגה צמחונות אדוקה. הרב מיעט באכילה ובדיבור עד כדי תענית שתיקה מוחלטת בת מספר שבועות, בין ימי הסליחות ליום כיפור. הוא הקפיד על ישיבה על כיסא שאינו מרופד, וישן במיטה נוקשה במיוחד, בימים שבהם לא ישן על הרצפה. התבודדויות במדבר היו רק חלק מהרפרטואר של חייו כנזיר יהודי בן זמננו.
אל תוך דרך החיים הייחודית הזו, נולד בנו, הרב שאר ישוב כהן. רבה הראשי של חיפה ומי ששמו נזכר בעבר כמועמד לכהונת הרב הראשי לישראל - הוא בנו של "הרב הנזיר", וגדל בעצמו כנזיר מלידה בדיוק כמו שמשון הגיבור. "בגיל 12 נערכה בבתינו אספה של רבני ירושלים", משחזר הרב כהן. "היא נועדה כדי שאוכל להעיד בפניהם כבית דין, שנזירותי שהייתה מלידה איננה בנדר".
עד גיל 16 נאספו הצמות הארוכות והשחורות אל מתחת לקסקט, ואז החליט הנער להסתפר. "לאבא זה כאב מאוד", מספר הרב. "הייתה בו תקווה שהנזירות תוביל לרוח הקודש אצלי, אבל הוא קיבל וכיבד את הרצון שלי". עם זאת, על אי שתיית יין וצמחונות הוא שומר בקפדנות עד היום, עשרות שנים אחרי "התספורת הראשונה".
איך זה לגדול עם אבא כל כך אחר?
"זה באמת לא פשוט, וגם לא להיות ילד עם שערות ארוכות בחברה שזה לא נהוג בה. אני זוכר שפעם אחת כשהלכנו לכותל, ילדים הלכו אחרינו וצחקו. היינו צמד לא שגרתי, והם התקלסו בנו על השערות הארוכות שלי ושל אבי. אני זוכר אותו מביט בי בחיוך, ומצטט מהתנ"ך את הפסוק 'עלה קרח, עלה קרח', על לעגם של הנערים לאלישע הנביא".
איך מורד בן של צדיק? מנסה ללמוד בישיבה ליטאית - גלגולה הראשון של פוניבז' בפתח תקווה. "בהמשך היה גם פרק של לימודי משפטים באוניברסיטה העברית, והספקתי להיות פעיל במחתרת, להיפצע קשה וליפול בשבי הירדנים", מוסיף הרב. "בעקבות בקשתי, כתב אז הרב קוק את החיבור על חובת גיוסם של בני הישיבות, ובסופו של דבר, שבתי לעיסוק התורני והוסמכתי לרבנות, כי אי אפשר היה באמת לברוח".
חיפש את הנבואה
חמישה אנשים בלבד מורשים כיום להיכנס לארכיון "הרב הנזיר". חמישה אנשים ולא יותר. אוסף ענק של פנקסים, רשומות וספרים המכילים את תורתו של הרב נשמרים בקפידה. מנהל הארכיון, הראל כהן, מודה כי רק 10% מכתביו ראו אור, ואין ספק כי החומרים מכילים אוצר מהפכני למדי של הגות יהודית למתקדמים.
כמי שהקדים את דורו - ומגזרו, אך טבעי הוא שכתביו חושפים אמיתותיו מורכבות, כאלו שמדברות ברלוונטיות מפתיעה על חיי היהודים כאן במאה ה-21. מדי פעם, אחרי עבודת מחקר מפרכת, משחרר הארכיון עוד ספר או רשומה השופכת אור על חיו המסתוריים של "הרב הנזיר". ועדיין, מדובר בטיפה בים.
משאת חייו האמיתית של הנזיר הייתה בכלל החיפוש אחר הנבואה. אך בדרכו לשם, הפיק הגות יהודית מרתקת, כולל כתבים על מעמד האישה שעליהם עמל מגיל 17, בתקופה שבה הנושא בעולם כולו היה רק בחיתוליו.
הקדים את זמנו
כשאני שואלת את בנו, הרב שאר ישוב, על הרלוונטיות של משנת אביו לימינו - התשובה ברורה כשמש: "הרעיון של שילוב
פנימי ומעמיק של מחקר מדעי עם אמונה דתית, לא כשני דברים סותרים, אלא כמשלימים - הוא רעיון שרלוונטי דווקא לימינו, ופחות לתקופתו. אז זה עדיין התפרש כסתירה.
"תוכנית הלימודים שכתב לחזון הישיבה שרצה הרב קוק להקים, כמקבילה הרוחנית של האוניברסיטה העברית - שילבה שימוש בכלים מחקריים: חיבור של מדעי הטבע כדרך להבנת התלמוד, ועיונים בפילוסופיה כחלק מהיסודות למחשבת ישראל. הוא חיבר את מה שלמד באוניברסיטה, ללימודיו בישיבה, ואת כל ההגות היהודית למרקם אחד.
"יהדות גרמניה הייתה תורה עם דרך ארץ, ליטא הביאה למדנות, והחסידות הביאה את הקבלה. בדור שלנו לומדים לשלב הכל, ולראות שלא רק שאין סתירה, אלא שהדברים משלימים אלה את אלה. הוא פשוט עשה את זה הרבה-הרבה קודם".
12 שנות אירוסין
"הרב הנזיר" נולד בשנת 1887 בשם דוד כגן, בעיירה ליד וילנה, בן למשפחת רבנים. מגיל צעיר התחנך במיטב ישיבות ליטא - וולוז'ין וסלובודקה. העילוי הצעיר והמבטיח חי בחיפוש מתמיד ובנדודים חסרי מנוח אחר דבר מה שלא הצליח להגדיר, על אף כישרונו המופלא בכתיבה.
באותה התקופה החלה מהפכת ההשכלה בקרב יהודי רוסיה ואוקראינה. ביומנו מתאר הרב הנזיר בגילוי לב את הספרות העכשווית מתגלגלת מיד ליד בין תלמידי הישיבה. כהערת אגב, הוא מתעד כיצד השאיר מתחת לרגליו כדורי שלג כדי לשמר את ערנותו, כשלמד שעות על גבי שעות ללא הפוגה.
המפכה הקומוניסטית הובילה את העילוי הצעיר לחבור לשורותיה לתקופה קצרה, ואפילו להיעצר, אך בסנט פטרבורג הזדמן לרב-לעתיד מפגש מכונן עם הברון דוד גינצבורג, חסיד בנקאי ומלומד שהקים את "האקדמיה היהודית לחוכמת ישראל".
במוסד הוענקה לחבורת הצעירים היהודים השכלה קלאסית. תחת חסותו של הברון, החל הרב עושה את צעדיו הראשונים בעולם האקדמי. גינצבורג וספרייתו העשירה שבו את ליבו, ושם גם הכיר את מי שתהיה אשתו. וכך הוא כותב עליה ביומנו: "בבית דודי הרב התעכבתי זמן ממושך. כל הליכות הבית, הפשטות, הכנסת אורחים, משכו את ליבי. בייחוד בת הרב, אז תלמידת הגימנסיה במידותיה הנאות, קנתה את ליבי לעדי עד".
מלחמת העולם הראשונה קטעה את לימודיו האקדמיים בגרמניה, את החלומות והתוכניות. הוא נאלץ להיפרד מארוסתו, ולהעביר את לימודי הדוקטורט לשוויץ. תמונתה של הארוסה, שהפכה בינתיים לסטודנטית מבריקה לאגרונומיה, נותרה על המכתבה לנגד עיניו, עד שחזר ופגש בה כעבור 12 שנים.
"ההיפך מכל רעיון ההדרה של ימינו"
על המפנה הסופי שחל בבחור המבריק היה אחראי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שיום פטירתו חל אתמול (יום ג'). היכרות דרמטית בין השניים בשוויץ, הובילה אותו לנטוש את חייו המובטחים באקדמיה, ולנסוע לפלשתינה כיד ימינו של רבו החדש.
כילד, זוכר הרב שאר ישוב כהן את שיעוריו של אביו, שבהם נטלו חלק אישים דוגמת זלמן שז"ר, לצד פרופסורים מהאוניברסיטה העברית ומי שנחשבים לבולטים שברבני הציונות הדתית, ובהם הרב חיים דרוקמן והרב יעקב שפירא. "גם נשים נטלו חלק בשיעורים, ואבי היה ממתין עד שאמי תיכנס ותשב לידו לפני שהתחיל בשיעור. אני חושב שהייתה בזה דוגמה מאוד ברורה לתלמידיו על הדרך שבה צריך ללמוד תורה, במשותף, ההיפך מכל רעיון ההדרה של ימינו.
"אני זוכר שבצעירותי ביקרתי אצל הרב משה פיינשטיין, ושאלו אותי לשלומה של דודתי, אחותו הבכורה של אבא שנישאה לרב של ראדין. הוא היה רב חרדי קלאסי, והיא הייתה זכורה להם כאישה משכילה במיוחד. אני מניח שהייתה לזה השפעה גדולה על אבא".
הנבואה שהתגשמה
משאת חייו של הצדיק הייתה, כאמור, חידוש הנבואה בישראל - ולדברי הראל כהן זו הייתה למעשה הסיבה הבלעדית לקיום חיי הנזירות והסיגופים: "הוא האמין כי כשם שפסקה הנבואה עם החורבן, יביאו שובם של עם ישראל לארצו והגאולה, לחידוש הנבואה בעם - ודווקא בכוחו של הדיבור ככלי לנבואה, ופחות בחזיונות או במראות.
ישנו פסוק בספר דברים שמתאר את מתן תורה: 'קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים זולתי קול'. בנוסף, יש את הביטוי המוכר יותר: 'רואים את הקולות'. מסקנתו של הרב הנזיר הייתה שנבואה היא בעיקר כוח הפונה אל השמיעה והדיבור, מאחר שבקול יש מימד של עומק ושל היגיון לוגי - לעומת ראייה שהיא חוש שטוח יותר. זו מחשבה שהוא פיתח בספר 'קול הנבואה".
הרב הנזיר ראה ב"היגיון חזותי" - קרי, התבוננות בעולם וחיפוש אחר האל - מתכון בדוק לכפירה או לעבודת אלילים. לתפיסתו, האל לעולם אינו מופיע בצורה ברורה וחד-משמעית, אלא מתגלה בהיגיון הנובע מהשמיעה. לפי הרב הנזיר, על הנביא צריך להסתכל פנימה אל תוך נפשו, ולשמוע מתוך עצמו את מה שנמצא מחוץ לשדה הראייה או להתרחשויות החיצוניות. נבואה היא לדידו הקשבה לקול הנסתר, על אף המולת העולם ושאון החיים הברור והחד-משמעי.
על השאלה המתבקשת, האם בסופה של דרך רוויית סיגופים והתנזרות - זכה הרב לנבואה? – מעיד בנו, רב העיר חיפה, כי הייתה פעם אחת שכזו: "בתקופה שבה הייתי בשבי הירדני, ולא היה ברור מה יעלה בגורלי, הגיע אבא להתפלל בכותל, ושמע קול שאמר 'רב עוד יוסף בני חי'. יוסף זהו שמי הראשון, ובנוסף לכך שהייתי בחיים, זה היה אף רמז לכך שהשלשלת המשפחתית של 16 דורות של רבנים, תגיע גם לרב ה-17".
לפנייה לכתב/ת 
