עטר: "הגיע הזמן שיכירו אותי כמאמן"
הרומן עם הקהל, הזיכרונות מהדשא, הריחוק מהתקשורת והאופי החשדני. אחרי שקיבל את מכבי חיפה, ראובן עטר רוצה לנער מעליו כמה סטיגמות, ומנסה בראיון מיוחד לרגל פתיחת העונה לפתור לנו את אחת החידות הגדולות של הכדורגל הישראלי
ראובן עטר תמיד היה סוג של חידה לא פתורה. מצד אחד ילד פלא, אמן השליטה בכדור, מצד שני כישרון מבוזבז שלא הצליח לפרוץ לחו"ל. ברזומה הבינלאומי מככב שער הניצחון שלו בפארק דה-פראנס, אבל קשה לומר שהטביע חותמו על הנבחרת. הוא היה שחקן מפונק, יש הטוענים טראבל־מייקר, אבל תמיד, בכל קבוצה שבה שיחק, הפך ליקיר האוהדים.
פרויקט פתיחת העונה ב-ynet ספורט:
- עירוני ק"ש: אדריאן רוצ'ט פותח את הלב
- הפועל ת"א: ד"ר דג'מבה ומיסטר דג'מבה
- בית"ר י-ם: העמותה לחקר התמותה
- בני סכנין: המתרים, התורם ונציגת המגזר
גם כמאמן, עטר סלל בשיטתיות את דרכו לצמרת, ועדיין, אחרי תשע שנים (כמעט כולן בנתניה) הוא לא נתפס כאיש מקצוע מהשורה הראשונה. מצד אחד הבייבי-פייס התמים עם התלתלים, מצד שני הפוקר-פייס ששומר את הקלפים קרוב לחזה.
עכשיו ד"ר ראובן ומיסטר עטר חזרו הביתה, למכבי חיפה, וגם כאן קשה לקבוע אם מדובר בהחלטה מושכלת של יעקב שחר, על רקע ההצלחה היחסית בנתניה, או כניעה לאוהדים הירוקים.
כבר שנים שעטר (43 וחצי) לא התראיין בהרחבה. הוא טיפוס חשדן, שגם במהלך הראיון הנוכחי זרק לנו מדי פעם: "אני יודע לאן אתם מכוונים". והאמת היא שלא כיוונו לשום מקום ספציפי. פשוט ירינו לכל הכיוונים כדי שעטר האמיתי ייצא החוצה.
"במשמעת אני מקפיד בכל דבר"
התחלנו עם עבירות המשמעת הקשות במחנה האימונים באוסטריה, שעברו אצלו בשקט. ניסינו להבין אם יש לזה קשר לעטר השחקן, שהיה ארטיסט גם במובן הבעייתי של המילה. דלה ימפולסקי זרק אגרטל במלון ופצע את אייל משומר, אלון תורג'מן נתפס ברחוב בזלצבורג עם דולרים מזויפים, והמאמן, שהשחקנים מספרים שהוא קשוח, לא עשה מזה עניין.
"הנה הסיפור כמו שהוא, ואני לא מגמד", שיחזר עטר את התקרית הכל־כך אופיינית לכדורגלן הישראלי בבית המלון האוסטרי. "ישבו איזה ארבעה חבר'ה, זה זורק על זה בייגלה, ההוא עסוק עם הטלפון,
איפה נזיפה, קוד אתי?
"אם זה היה מגיע לרמה של כביכול מאבדים כיוון והרמת ידיים, שניהם היו מקבלים באותו רגע כרטיס חזרה לארץ. אבל ריב כריות? אתם יודעים מה זה ריב כריות? יושבים שישה שבעה ביחד, לא אחד שניים. אנחנו לבד במלון, יושבים באיזו פינה בלובי, שומעים מוזיקה, אוכלים בייגלה. לפעמים צריך לשחרר להם קצת, שייהנו".
מי קובע את הקו האדום?
"ברור שאני לא מסכים שיזרקו אגרטל, וכמובן שדיברנו איתם. זה מקרה יוצא דופן. בענייני משמעת אני מקפיד בכל דבר. אגב, זה היה אגרטל מפלסטיק".
ושחקן שלך נתפס עם דולרים מזויפים.
"הסתובבתי בטיילת ופתאום אני רואה את ימפולסקי ותורג'מן עם שתי שוטרות, הם צוחקים. שאלתי מה קרה? תורג'מן אמר שאבא שלו קנה את הדולרים ונתן לו. זה יכול לקרות גם לי ולכם. כשאני פורט, אף פעם אני לא יודע אם זה אמיתי או לא".
ברור למה אתה מגן עליהם. גם אתה, כשחקן, היית מעורב בהפרות משמעת. דרור קשטן השעה אותך.
"אתם מחפשים למצוא איזה כיוון? עזבו אתכם".
כשחקן לא היית סמל המשמעת.
"לא רבתי עם אף שחקן. לא זרקתי חפצים".
היו תקריות עם איל ברקוביץ'.
"דחפתי אותו. אם שחקן שלי ידחוף, באותו רגע אזמין אותו לוועדת משמעת והוא יקבל עונש מאוד חמור. גם אז קיבלתי עונש. אל תשוו בכלל בין זה למעשה קונדס".
זוכר את חצי גמר הגביע כשהיית בהפועל חיפה ושיחקתם נגד מכבי נתניה ב-1995? ויקו חדד החליט להחליף אותך ולא הסכמת לצאת.
"בטח שאני זוכר".
איך היית נוהג עם שחקן כזה?
"הוא יותר לא יהיה שחקן אצלי".
ראובן עטר מככב גם ב"בועטת", מדור הרכילות של ynet ספורט:
- לאיזה מושב עברו המאמן הירוק ומשפחתו?
- ואיזה רכב יוקרתי הוא קיבל מהבוס?
- שגריר הכרמל: עטר מתפקד בתור ראש מערך ההסברה של עיריית חיפה
כשחקן קיבלת פריבילגיות ממאמנים ומהנהלות.
"עשיתי מעט דברים חריגים כשחקן. פעם בכמה שנים הייתה איזו עבירה. נענשתי ברוב המקרים".
ואז נתת גול וקיבלת יחס מועדף.
"לא. קיבלתי יחס כמו כל שחקן מוביל בקבוצה".
היום אתה נותן יחס כזה ליניב קטן?
"כולם מקבלים אצלי יחס שווה, צעירים ומבוגרים".
אם מישהו מאחר?
"אני שמח שהם מאחרים כי אז הם משלמים קנס. בנתניה הייתי מעודד את השחקנים לאחר".
שחקן ותיק במכבי חיפה אמר לנו שאתה קשוח. מפחדים ממך.
"לא מפחדים, מכבדים. הם מכבדים ומעריכים כי אני נותן להם כל מה שאני יכול כדי להצליח".
"הכל מתוקתק, עם שרטוטים"
איך לך דימוי של משקיען וטקטיקן.
"קראתי כבר ביקורות, כי אני אחד שלא נפתח לתקשורת. לגבי טקטיקן, מעטים המאמנים שיש להם את מה שיש לי מבחינת סטטיסטיקות, תוכניות אימונים, עריכת וידאו. תבואו לשולחן העבודה שלי, תשאלו אותי מה היה לפני שנה בחודש העשירי, ואפתח לכם הכל בקלסר.
אתה לא כמו אייל לחמן למשל, שנוסע להשתלמויות, לומד.
"אין לי זמן להתעסק ביחסי ציבור, אני עסוק כל־כך בקבוצה וכל הזמן מנסה להשתפר. הייתי בהשתלמויות. במחנה האימונים התאמנה לידנו קבוצה גרמנית, ושלחתי לצלם את האימון בווידאו. הייתי בחטאפה, בבנפיקה ובספורטינג ליסבון, ראיתי קבוצות מאירופה שהגיעו למחנות באילת".
מפריע לך שהדימוי שלך אחר?
"לא, כי עם הזמן ילמדו להכיר את היכולות שלי. כל שנה אני לוקח קבוצה, ובסוף אני מסמן וי גדול".
ועדיין, יש לך דימוי של עצלן.
"לי? עצלן אף אחד לא אומר עליי. אני חרוץ. אצלי כל אימון זה פי שניים זמן. אצלי כולם
יודעים שאימון נגמר אחרי כמה שעות. לא יוצא לי לעשות הרבה כתבות כמו הכתבה הזאת, כי אין לי זמן. אבל כשאתם עושים כתבה לפתיחת עונה, מן הראוי שגם דבר כזה יעלה. זה יותר חשוב מכל הרכילויות ומשחקי המילים – כן זרק אגרטל, כן היית או לא היית. היום אני חרוץ. אני מאמן מכבי חיפה, מועדון מהבכירים בארץ, הגיע הזמן שיכירו אותי כמאמן".
קשטן והדיסטנס או גרנט הסחבק. לאיזה צד לקשר אותך?
"יש לי מזה ומזה. אני זה אני. למדתי מכל מאמניי, את כולם אהבתי ואצל כולם הצלחתי".
התבקש שמכבי חיפה תיקח את רן בן־שמעון.
"יכול להיות, אבל אם מנתחים את כל השנים האחרונות, אנחנו מהמאמנים הצעירים המובילים בכדורגל".
ועכשיו האלוף בקפריסין. מוזר.
"היה טעם מר מאוד בעזיבה שלו מקריית־שמונה, שכנראה פגעה בדימוי שלו לתקופה הקרובה. רן מאמן מצוין שבנה קבוצה מאומנת, והוא גם מאוד אינטליגנט".
"גולסה יהיה מצוין אצלי"
בשלב הזה, כשעטר הבין לאן אנחנו מכוונים, הגיע הזמן לשאול לאן הוא מכוון. הזכרנו לו שגם סמלים כמו אלי אוחנה, משה סיני ואבי נימני חזרו למועדונים שלהם כמאמנים, ונזרקו בלי שום סנטימנטים. מה עוד שאוהדי מכבי חיפה, שמתים עליו, הוכיחו לא פעם שכמו סטייק, גם הם יודעים להתהפך. "לא חושש", הוא ענה. "לא אתן להם את הצ'אנס לבוא אליי בטענות".
כשהלכת לקורס מאמנים אמרת לעצמך: "החלום שלי זה מכבי חיפה"?
"לפני השנתיים האחרונות בקבוצה, אברם גרנט אמר לי: 'ראובן, אני לא בונה עליך להרכב. חשוב לי שתהיה דמות מחברת בקבוצה. תגיד אם מתאים לך להיות שחקן משלים, סטייל שלום תקוה בהפועל תל־אביב'. בשנתיים האלה התחלתי להסתכל מזווית של מאמן. אחר־כך שיחקתי עוד שנה בנתניה, וכשנפצעתי, הפכתי לעוזר של גילי לנדאו. לא התחלתי לדמיין מתי אאמן את מכבי חיפה. היה חשוב לי קודם כל להצליח ולצבור ניסיון. כל שנה־שנתיים, כשקצת לא היה טוב בחיפה, תמיד השם שלי היה עולה. בשנתיים־שלוש שאחרי בית"ר ירושלים, הרגשתי שאני בשל לאמן קבוצה גדולה".
עשית דברים יפים בנתניה, אבל לא הבאת תארים.
"בשמונה־תשע שנים הבאתי אותם ארבע פעמים לאירופה, פעמיים ממקום שני. בגביע זכיתי עם בית"ר".
עושים אצלנו רעש מ"הגעה לאירופה". בסוף מפסידים לקבוצה מפינלנד והולכים הביתה.
"אתם יודעים מה זה אירופה? זה סיכום של עונה שלמה. לשמור על יציבות במרתון.
תקציב השחקנים בעונה שעברה בנתניה היה 8 מיליון שקל, בין שלוש־ארבע הקבוצות עם התקציב הכי נמוך בליגה".
בכדורגל סופרים בסוף תארים.
"אם הייתי מאמן שמונה שנים בקבוצה עם תקציב גבוה, והייתי אומר לכם שאירופה זה ההישג הכי גדול, השאלה שלכם הייתה נכונה".
קריית־שמונה מכיר?
"הישג יוצא מהכלל, אבל זה קורה פעם ב...".
בנתניה זה לא קרה.
"אם מאמן בקבוצה עם תקציב כמו של נתניה יביא אותה שלוש פעמים לאירופה בשבע־שמונה שנים, תבואו אליו בטענות? אני סיימתי פעמיים מקום שני עם נתניה, אחרי בית"ר עם המיליונים של ארקדי, לפני התל־אביביות ולפני מכבי חיפה. אם תגידו לי שאאמן שלוש שנים במכבי חיפה ולא תהיה לי אליפות, בטח שאהיה מאוכזב".
יש לך רק מה להפסיד בחיפה?
"יש לי רק מה להרוויח. אני מסתכל על הצד הטוב".
ואם לא תיקח אליפות?
"למה שלא אקח? יהיו עליות וירידות, אבל לרוב יהיו עליות".
אחרי העונה שעברה של חיפה, בלי אליפות, בלי גביע ובלי אירופה, כל מה שתביא יותר מאלישע ייחשב כהישג.
"כן. אבל לא אנצל את זה כדי להגיד כמה אני יותר טוב. יש לי את הדרך והצוות שלי, ועם הסגל הנוכחי, פלוס שחקן־שניים, נילחם על כל התארים".
העפת את אריק בנאדו וגיורא אנטמן, וגם חל פיחות במעמדו של אלון חרזי. אתה כל־כך חשדן?
"חרזי לא נפגע ולא ייפגע. אני אוהב אותו, נעזר בו הרבה".
פורסם שרצית להוציא אותו מהחדר בכפר־גלים.
"להפך. אם אפשר, אני מעדיף להגדיל לו את החדר".
כסקאוט הוא נכשל. אפילו את יוריצה בוליאט ובויאן שראנוב לא רצית.
"בואו נעשה סדר. בנתניה הייתי יושב כל היום ורואה קלטות, היום אני מעביר אותן לאלון. אם ממליצים לי למשל על שחקן מבלארוס,
אני רוצה לראות את המשחקים האחרונים שלו מסוף מאי, לא מה שהסוכן בוחר. לחרזי יש תוכנה והוא מוציא ומעביר אליי".
את בנאדו הורדת לנוער.
"היה חשוב לי שאריק יישאר במערכת. הוא בתחילת הקריירה כמאמן".
תמיד אמרו שיענקל'ה שחר ופיני זהבי קובעים מי הזרים. דינו אנדלובו רעיון שלך?
"אני יכול לבקש, מי שמאשר וקובע זה יענקל'ה".
היה מצב שהוא אמר "תנסה את הזר הזה"?
"גם אם מציעים זה לא לרעה. בכל פעם שאני מדבר עם יענקל'ה, אני מאוד נהנה. אי אפשר לא להעריך ולאהוב אישיות כזאת".
הוא יכול להיות עצבני אחרי הפסדים. להיכנס לחדר ההלבשה ולצעוק על השחקנים.
"זו תהיה זכות מבחינתם. הם שומעים אסיפה שלו וכולם מתמוגגים".
חן עזרא שהבאת איתך מנתניה, זה הכוכב הבא של הכדורגל הישראלי?
"המטרה שיהיה אחד המובילים בקבוצה. זה מה שאני מצפה ממנו".
ואיפה אייל גולסה ועידן ורד?
"אותו דבר. הם היו טובים במחנה ויהיו טובים גם במהלך העונה. אני מאמין שאותם שחקנים ייתנו בשנה הזאת הרבה יותר".
גולסה נעלם מאז סיפור לאציו.
"גולסה יהיה מצוין אצלי".
אם לא תקחו תואר, החצים יכוונו אליך.
"אין בעיה, וזה לא יקרה".
אתה בטוח שתיקחו אליפות?
"אנחנו נצליח. נילחם על כל התארים".
איזה כדורגל נראה ממכבי חיפה -התקפי?
"מחויבות. אני בעד לחץ על כל המגרש. יש סגנון שמחכים ליריבה בחצי - הפועל ת"א מחכה בחצי - ויש קבוצות שלוחצות יותר. חשוב לי שהקבוצה שלי תלחץ בכל המגרש, שקצב המשחק יהיה מאוד מהיר".
מה שיטת המשחק שלך?
"4־3־2־1 או 4־3־1־2".
נניח 4־3־2־1. מי השפיץ?
"במחנה זה היה שלומי אזולאי או תורג'מן. מאחוריהם קטן ועזרא, והשלישייה בקישור תמיר כהן, ורד וגולסה. עכשיו יש כמובן את דינו אנדלובו".
אצל אלישע תמיר לא סיפק את הסחורה.
"הוא מצוין, עובד טוב ונראה טוב".
ואצלו דוידוביץ' לא פתח את העונה.
"כל עוד ניר יהיה טוב באימונים ובמשחקים הוא יהיה שוער ראשון".
נתת לו ביטחון?
"אני יודע מתי, מה וכמה להגיד. ברור שעמדת הפתיחה שלו שהוא שוער ראשון. השנה יש לו תחרות יותר קשה, כי אמיר אדרי שידרג את עצמו בחצי השנה שהיה אצלי".
יניב קטן יכול לסחוב את הקבוצה על הגב הכואב?
"יניב בגיל 31. הרבה פעמים אני שומע שהוא מבוגר. הוא צריך להיות בשיא שלו עכשיו".
הוא לא סוס מת עם כל הפציעות?
"לא, לא. הוא ראשון באימונים, מוביל. הוא יכול לשחק עוד שלוש־ארבע שנים בקלות. יש לו איכויות".
רק הוא המנהיג שלכם?
"מאמן צריך לא מנהיג אחד על המגרש, אלא כמה".
ויש לך?
"יש, ואם יש כאלה שצריך לבשל, נבשל אותם. אני לא צריך להגיד שמות. יהיו לי לפחות ארבעה מנהיגים, וזה לא עניין של גיל".
העלית את הבן שלך רועי לבוגרים. עכשיו יתחילו הדיבורים.
"הבן שלי עלה יחד עם עוד ארבעה שחקנים מהנוער: אמיר נסראלדין, רון שושן, דור כוכב ואמרי זייד. הם יתאמנו עם הבוגרים וישחקו עם הנוער".
לא הזכרת את שובל גוזלן.
"אם בהמשך יהיו עוד שחקנים טובים, הם יצטרפו. אני מכיר כל שחקן שם. יש לי גם את הבן הקטן, בן 14, שגם הוא משחק".
ברקוביץ' כל הזמן מספר שהוא דוחף את הילדים שלו שיהיו כדורגלנים. גם אתה אבא דוחף?
"בכלל לא. הבחירה הייתה שלהם".
הילד נראה קצת מלא. שמנמן.
"הוא ירד ארבעה קילו, הוא מלא שרירים. התזונאי של מכבי חיפה עבד איתו. יש לו רגליים מוצקות. הוא חלוץ, גולר. בעונה שעברה נתן 19 שערים בנוער, ובנבחרת הנוער הוא שחקן הרכב כבר שלוש שנים. כל שחקן חייב לעשות קפיצה כל שנה ואם הוא לא עושה, אחרים עוקפים אותו. ככה זה עד שאתה מגיע לבוגרים. מסמנים שחקנים בגילאי 15־16 ואז מסתבר בגיל 18 שיש אחרים יותר טובים מהם".
"מאכיל יונים פעם ביום"
על חייו הפרטיים ראובן עוד יותר לא אוהב לדבר. בקיץ האחרון הוא סוף־סוף מצא בית חם, ולא במובן המטאפורי של המילה. הוא התגורר שנים בקיבוץ החותרים ועזב בעקבות מחלוקת שהגיעה לבית המשפט.
ביקשנו ממנו את נאום ההגנה, אבל כמו בקטע של המשמעת, המאמן ביקש להניח לעבר ולהתרכז בעתיד.
אז עכשיו הוא גר במושב מגדים הסמוך, למרגלות הכרמל, עם רעייתו נעמי, שלושת הילדים (שני בנים ובת), שני כלבים ו־50 יונים. "אני מאכיל אותן פעם ביום. זה התחביב שלי".
אתה קורא עיתונים?
"לא. לפעמים אינטרנט. אין לי גישה במושב לעיתון".
בנבחרת בתקופתך, עם הניצחון בצרפת, היו הכישרונות הכי גדולים?
"נראה לי שכן".
מי השחקן הכי גדול שהיה במדינה?
"אם הייתם שואלים על תפקידים, יכול להיות שהיינו מגיעים למשהו".
הפליימייקר הכי גדול?
"איל ברקוביץ' ויוסי בניון. וגם חיים רביבו".
ואיפה אתה?
"אני קשר שמאלי, לא פליימייקר".
איפה אתה בין הגדולים?
"בין ה־20 הייתי נכנס אולי. אם הייתי אומר יותר, הייתי נשמע שחצן".
תגיד מה שאתה חושב.
"אני כזה. דרך החשיבה שלי היא חיובית. אני לא מתבייש לומר שכשחקן הייתי הכי מפונק שיש במכבי חיפה. כל דבר חשבתי שמגיע לי. הרשיתי לעצמי והייתי עושה אימונים לאט. אחר כך, כשיצאתי מהמסגרת הזאת, למדתי להתמודד".
הרגע הכי גדול שלך כשחקן?
"הניצחון 2:3 בפארק דה־פראנס".
וכמאמן?
"יש שניים, הזכייה בגביע עם בית"ר והעונה האחרונה בנתניה, כשהגענו לאירופה".
הרגע המאכזב?
"אותו משחק שלא הסכמתי להתחלף. זה קטע מאוד מאכזב מבחינתי.
יצא לי לדבר כמה פעמים מאז עם ויקו חדד ובכל פעם אני מתנצל".
מה דעתך על שחקני עבר שהפכו לפרשנים?
"זה בכל העולם. יש מאמנים שיש להם יכולות לפרשן ויש לזה ביקוש".
הבעיה שהם פוחדים להגיד משהו שעלול לפגוע בהם.
"ככה הם נשארים בתודעה, ויש עם זה בעיה. פעם רצו שאפרשן ואמרתי 'לא תודה'. אם זה חד־פעמי, בכיף, אבל לא אהיה שם רק כדי להיות בתודעה. זה לא באופי שלי. כמו שאני לא ארדוף אחרי עיתונאים. אני לא שייך לאף אחד".
איך הפרשנות של איל?
"הוא מצוין. כשאיל היה מפרשן משחקים מרכזיים, מאוד אהבתי. הוא היה נוגע בנקודות שאני רואה. יש דברים שאתה רואה ולא אומר, והוא כן אומר אותם".
ומה הכותרת שלך לראיון?
"השאיפה: לפתוח את האצטדיון החדש עם אליפות".
לפנייה לכתב/ת 
