בין קריית מלאכי לירושלים: מתחרדות בדרך למטה
בירושלים מסבירים שבניכוי החרדים והערבים, דווקא חל שיפור בנתוני הבגרות. בבני ברק מתגאים בהישגים של החרדים ובקריית מלאכי מודים מפורשות: החרדים מורידים את הממוצע. סיפורן של שלוש ערים שמגרדות את התחתית בדירוג הבגרויות
נתוני פילוח הזכאות לבגרות לפי מקום מגורים מקפלים בתוכם תופעה דמוגרפית בעלת השפעה על כלל תחומי החיים. בני ברק החרדית "מככבת" בתחתית הרשימה, במקום ה-148 והאחרון מבין הערים הגדולות. ירושלים חוותה צניחה של 7% בשיעור הזכאות בשנתיים והידרדרה למקום ה-134. קריית מלאכי, ההולכת ומתחרדת אף היא, צללה ב-9% בשנה וירדה למקום ה-140.
עוד בחדשות ynet:
ירושלים: "קצב אחר"
שיעור זכאים בתשע"א – 41.68% (שיעור ניגשים – 70.93%)
שיעור זכאים בתש"ע – 46.63% (שיעור ניגשים – 76.73%)
שיעור זכאים בתשס"ט – 48.41% (שיעור ניגשים – 80.43%)
ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, מעדיף לבחון את הנתונים מנקודת מבט פלורליסטית ולהסתכל על חצי הכוס המלאה: "יש במדינת ישראל ציבורים שלמים שלא רוצים לגשת לבגרות. אני חושב שהמדד הנכון הוא להסתכל על אלה שכן רוצים בגרות - החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי - שם הנתונים שלנו מעל הממוצע הארצי". לדבריו, "בירושלים הזרם שלא עושה בגרות גדל בקצב מסוים והזרם שעושה בגרות גדל בקצב אחר ואין לנו בעיה עם זה. הכול סטטיסטיקה ואיך אתה מפלח את הנתונים".
מהעירייה נמסר כי בקרב הניגשים לבגרות במגזר הממלכתי והממלכתי-דתי נרשמה עלייה של כ-4.5% ושיעור הזכאים בו עומד השנה על 68.37%.
ברקת מסביר על השוני בין המגזרים: "במגזר החרדי הבנים לא מעוניינים בבחינות בגרות והבנות פונות למבחני 'סאלד' אשר מוכרים כבגרות. במגזר הערבי, מרבית התלמידים תושבי מזרח ירושלים מוצאים תחליף בתעודת התוג'יה (הבגרות הפלסטינית). אלה שני סוגים של תעודות שלא נספרות". ברקת מציין כי הבחירה היא בידי התלמיד והיא משפיעה על הנתונים. "גם אם בבית ספר חרדי יש אלף תלמידים, כשאחד מהם לומד לבגרות כל בית הספר נספר והוא מוריד את כל הממוצע".
אולם סעיד, סגן מנהל בית ספר תיכון במגזר הערבי בעיר (שביקש לא לחשוף את שמו המלא) סיפר כי רבים מהתלמידים מעוניינים לגשת לבגרות ולא לתוג'יה, אך העברית מהווה עבורם "מכשול גדול". לדבריו, "אין ספק שאם ישקיעו יותר כסף וזמן בתלמידים הם ייכנסו אל מערכת החינוך הישראלית".
יו"ר ועד ההורים בירושלים, פז כהן, סבור גם הוא כמו ברקת כי הכללת כל הזרמים בנתוני משרד החינוך יוצרת "עיוות" שאותו לדבריו "חשוב לסייג". אך בה בעת הוא מפנה אצבע מאשימה אל ההשקעה הציבורית בתלמיד הירושלמי מצד הרשות ומשרד החינוך.
"הנתונים שאספנו מראים שהתלמידים בירושלים מקבלים מהמדינה פחות באופן משמעותי. כאשר ההשקעה הציבורית של העירייה ומשרד החינוך בתלמיד עומדת על כ-13 אלף שקלים בתל אביב ואילו בירושלים על 4,500 שקלים, ישנם פערים בתוצאות הבגרויות. תלמיד שאתה משקיע בו פחות – יביא להישגים פחותים. הפערים מתרחבים וימשיכו להתרחב אם לא תתבצע חלוקה מחדש של תקציב החינוך".
בעוד ברקת וכהן מתמקדים בהשפעת הערבים והחרדים על הסטטיסטיקה, יו"ר מועצת התלמידים העירונית, עידן לוי, טוען: "גם אם נוציא את החרדים ואת הערבים יש פה אוכלוסיות מוחלשות שלא ייגשו מפני שאין מספיק תשתיות לטפל בהן ולגרום להן לגשת". גם הוא קרא להגדלת ההשקעה בחינוך.
בני ברק: "חיים בכוכב אחר"
שיעור זכאים בתשע"א – 10.89% (שיעור ניגשים – 35.67%)
שיעור זכאים בתש"ע – 9.82% (שיעור ניגשים – 28.47%)
שיעור זכאים בתשס"ט – 11.95% (שיעור ניגשים – 29.95%)
בני ברק מדורגת במקום השני מהסוף מבחינת אחוזי הזכאות בה, אחרי העיר החרדית בית"ר עילית. גם שם מבקשים להדגיש כי בקרב הניגשים לבגרות ההצלחה גבוהה, אך החרדים, שהם הרוב הגדול של התלמידים בעיר, בוחרים לא ללמוד במסלול לבגרות.
"הגיע הזמן לנפץ את בועת המידע חסר כל הבסיס בכל הקשור לתוצאות בחינות הבגרות בבני ברק", אומר מזכיר העירייה אברהם טננבאום. הוא מציג נתונים מרשימים של ניגשים לבגרויות בישיבה התיכונית העירונית (89%) ובאולפנה (77%).
מנגד, חרדים בעיר מבקשים להדגיש את איכות ההשכלה השונה שהם זוכים לה. חיים ולדר, סופר ואיש חינוך חרדי הדגיש: "אנחנו לומדים מה שיהודים לומדים - גמרא, ששווה לכל הבגרויות גם יחד. היא משפרת זיכרון, מפתחת יכולות ניתוח והפשטה, מלמדת להבדיל בין עיקר לטפל. בשביל ידע לא צריך בית ספר כי היום יש אינטרנט. כל חרדי יכול לעשות כל דבר ויהיה מוצלח מאנשים אחרים. אנו פשוט חיים בפלנטה אחרת, החינוך שלנו הוא 100, אבל הוא פשוט שונה. תבקש מהחילונים להיבחן על גמרא והם יקבלו 0".
אהרון וייס, תלמיד ישיבת פונוביץ' בעיר, מסכים: "באותה מידה בדיוק שלימודי מתמטיקה ואנגלית חשובים ובגרות חשובה כך גם לימודי תורה. גם לאינטליגנציה וגם ליהדות. אפשר להסתדר ולמצוא עבודה בעיר ללא בגרות, ויש גם מסלולים מקוצרים למי שרוצה להשלים. אדם שלמד הוא אינטלקטואל, אז בלי בגרות טיפה קשה לו למצוא עבודה, אבל אפשרי. אם ארצה לעסוק נניח בעתיד במחשבים אז אעשה השלמות".
צביקה, תלמיד ישיבה, לא סבור שתעודת הבגרות חשובה: "אי אפשר לחייב אותנו ללמוד בגרות כי למשל ללמוד על אבולוציה זו כפירה. אני מוכן לשלם את המחיר של איכות חיים נמוכה יותר בשביל להיות נפרד מכם, אני לא יודע אנגלית וזה לא מפריע לי כרגע, אם ארצה אלמד, גם ככה רוב הציבור שעשה בגרות לא משתמש בה אחרי זה".
קריית מלאכי: לומדים במקום אחר
שיעור זכאים בתשע"א – 38.43% (שיעור ניגשים – 80.25%)
שיעור זכאים בתש"ע – 47.6% (שיעור ניגשים – 92.45%)
שיעור זכאים בתשס"ט – 44.01% (שיעור ניגשים – 83.22%)
בקריית מלאכי ידעו שתירשם השנה ירידה בשיעור הזכאים לבגרות, אך לא צפו ירידה כה דרסטית, של כ-9%. בעירייה תולים זאת בהתחרדות העיר שמביאה לכך שתלמידים רבים שגרים בעיר לא לומדים בה. נתוני משרד החינוך מתייחסים לזכאות בקרב תלמידי י"ב הגרים בעיר.
"הבעיה שלנו היא שהעיר מתחרדת לאט לאט ושיש לנו 46-48 אחוזים של תלמידים שלומדים מחוץ לקריית מלאכי", מסביר מנהל אגף החינוך בעירייה, שמעון עמר. לדבריו, כמעט שליש מתלמידי התיכון הגרים בעיר יוצאים ממנה כדי ללמוד במוסדות חרדיים והדבר מוריד את שיעור הזכאים. "כשלוקחים את שלושת בתי הספר שנמצאים בשטח הרשות אחוזי הזכאות הם גבוהים בהרבה".
על פי נתוני העירייה, 80.1% מתלמידות י"ב בבית הספר בית חנה (ממלכתי-דתי) זכאיות לתעודת בגרות, בבית הספר אמי"ת (ממלכתי-דתי) 68% זכאים לבגרות ובבית הספר עמל (ממלכתי) רק 48.44% זכאים לבגרות. עמר הסביר כי אחד הגורמים לשיעור הנמוך בעמל הוא עזיבת המנהלת בתחילת השנה, כדי להיות מפקחת במחוז.
"אני לא מנסה לברוח מהנתונים, אלא להתייחס ולטפל רק באלו שלומדים בבתי הספר שברשותנו", אומר עמר, ומתגאה בנתוני הגיוס לצה"ל באותם בתי ספר שלדבריו עומדים על מעל 90%.
לפנייה לכתב/ת 
