תמונת עולם: מה יהיה הצילום הטוב של 2012?

איך מעלים מודעות לאתרי מורשת וחשיבות שימורם? עורכים תחרות צילום בינלאומית, ועל הדרך גם יוצאים לסיור בכמה מהאתרים וללא תשלום.

זה בדיוק מה שעומד סביב תחרות "ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת" (Wiki Love Monuments) - תחרות בינלאומית לצילום ותיעוד של אתרי מורשת בעולם, שתתקיים זו השנה השנייה ב-33 מדינות ברחבי העולם.

עוד בערוץ התיירות:

• כמה עולה חדר במלון? ישראל במקום ה-8 בעולם
• בשירות פעיל: הכירו את הדייל הזקן בעולם
• ממלכת התמר: טיול מתוק אל צפון ים המלח
  

בשנה שעברה והראשונה לקחו חלק בתחרות 18 מדינות, ובמסגרתה צולמו 167 אלף תמונות של אתרי מורשת ברחבי אירופה. השנה תצטרף ישראל לתחרות והגולשים בישראל במהלך חודש התחרות (14 בספטמבר עד 14 באוקטובר) יוזמנו לעלות לוויקישיתוף תמונות של אתרי המורשת בישראל.

במסגרת המיזם תיערך תחרות נושאת פרסים הפתוחה לציבור הרחב. התמונות הזוכות בתחרות ישלחו לתחרות הבינלאומית, ושם יתמודדו מול תמונות אתרי מורשת לאומיים ואנדרטאות לאומיות מכל העולם, על התואר "התמונה הטובה ביותר" לשנת 2012.

ישראל עשירה ומגוונת באתרים היסטוריים, שלהם חשיבות רבה במורשת היהודית ובהם ניתן לסייר ולצלם ללא תשלום במסגרת התחרות (מספר המקומות מוגבל ונדרשת הרשמה מראש). ריכזנו עבורכם מספר אתרים שכבר הפכו לנכסי צאן ברזל בארץ ישראל, ובהם תוכלו לטייל, לצלם ואולי אף לזכות בתואר "התמונה הטובה ביותר" לשנת 2012. 

צפון הארץ 

חוות כינרת (חצר כנרת): חווה חקלאית שהוקמה ב-1908 ליד ימת כנרת על ידי המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, על פי הצעת מנהלו, ארתור רופין, על מנת להכשיר פועלים חקלאים יהודים לשם התיישבות קבע.

החווה הייתה בית הגידול למפעלי העלייה השנייה: בה החלו הנסיונות להקמת הקבוצה, הקיבוץ והמושב (ממנה יצאו מתיישבי דגניה, קבוצת כנרת, נהלל, עין חרוד ועוד), היא הייתה למוקד התארגנות של פועלי הארץ, ובה הונחו היסודות למספר ארגונים אשר עצבו את פני המדינה שבדרך, כגון ההגנה, המשביר, תנובה וסולל בונה. החווה הוקמה על אדמות דלייקה ואום ג'וני, שנרכשו ב-1905 על ידי פקיד יק"א, חיים מרגליות קלווריסקי.

לאחר קום המדינה מ-1950 ועד ל-1974 שימשה החווה כבסיס צה"ל. לאחר מכן היא שוחזרה, הוכרזה כ"אתר שימור לאומי", ונפתחה במתכונתה הנוכחית ב-2007. כיום המקום משמש כמוזיאון וכמרכז חינוכי ערכי פתוח למבקרים.

חצר כינרת. בית הגידול למפעלי העלייה השנייה (צילום: חצר כנרת)

בית לחם הגלילית: הוקמה על ידי הטמפלרים ב-1906, בתוך יער אלוני תבור, על ידי בניהם של מייסדי המושבה הגרמנית בחיפה. הטמפלרים הקימו במקום מושבה חקלאית מודרנית ומפותחת ובה חיי תרבות מלאים, שעם הקמת הרייך השלישי הפכו בחלקם לבעלי אופי נאצי. בין השאר, פעלה במקום תנועת הנוער הנאצית הנוער ההיטלראי.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עצרו הבריטים את תושבי המושבה שהוגדרו נתיני אויב וגירשו את רובם לאוסטרליה לאחר ריכוזם במחנות מעצר. הספר "פונטנלה" של מאיר שלו מתאר, בין היתר, את הווי חייהם של המתיישבים הטמפלרים ואת מערכת היחסים המורכבת שלהם עם היהודים בסביבה.

כפר ביקרתם? המוזיאון בכפר כמא (צילום: באדיבות המוזיאון הצ'רקסי)

חיפה ועכו

מחנה המעצר בעתלית: שימש הן למעצר מעפילים והן למעצר פעילים במחתרות. במשך השנים נעצרו בו למעלה מ-40 אלף מעפילים.

מחנה המעצר בעתלית (צילום: אלכס ליבק)

מרכז הארץ

המסגד הלבן ברמלה: מבנה אסלאמי קדום, ששורשיו נעוצים בראשית המאה ה-8, בתקופת שלטונם של ח'ליפי בית אומיה. המסגד עבר מספר שינויים במהלך השנים, והבולט שבהם הוא הקמת המינרט הידוע בשם "המגדל הלבן" שנוסף לו בתקופה הממלוכית.

שמו המדויק של המסגד הוא "ג'אמע ארבעין אל מוע'זי", כלומר "מסגד ארבעים הלוחמים" (של מוחמד) שעל פי מסורת מימי הביניים המאוחרים

, נקברו בתחומי המסגד הלבן. המסורת הנוצרית ייחסה למסגד את מקום קבורתם של ארבעים המרטירים מסיווס שבטורקיה.

הראשון שקרא למסגד הלבן בשם זה, היה ההיסטוריון מוקדסי בסוף המאה ה-10, מאז המסגד חרב כמעט לחלוטין ברעידות האדמה של 1033 ו-1068, ושוב במהלך התקופה הצלבנית. המסגד והצריח שוקמו מחדש בתקופה הממלוכית, ואז גם נבנה המגדל הלבן. עם ירידת קרנה של העיר רמלה נעזב המסגד וחרב, ורק המגדל הלבן ומספר חורבות נותרו במקום.

מהאלמנטים הבולטים ביותר ברמלה. המסגד הלבן (צילום: אילן גד)

השטח עליו ניצב המבנה, שהיה מוקף חולות, נרכש בשנת 1934 מערבים מקומיים על ידי יעקב מירנבורג ושמעון יעבץ, בעלי בנק "אַגְרוֹבַּנְק". הם הקימו במקום את המבנה בן שתי הקומות בצורת מצודה שלה מגדל.

המבנה שימש כבית באר ומהקמתו ועד שנת 1948 שימש כמקום לאתר אימונים של ההגנה. במקום נערכו אימוני נשק, שדאות, קשר, עזרה ראשונה, קפא"פ ועוד, ובהם השתתפו אלפי מתאמנים. הבאר והחורשה שימשו כ"סליק" לנשק. במלחמת העצמאות שימשה חוסמסה כנקודת תצפית ואיתות מורס, הליוגרף ודגלים, וכתחנה בדרך הביטחון אשר עברה מתל אביב לירושלים ולנגב.

בשנת 1934 פנה ויצמן, שגר אז באנגליה, אל מנדלסון בבקשה שיתכנן את ביתו בארץ ישראל, לאחר ששמע על תכנונו לבית זלמן שוקן בירושלים. תכנון הבניין היה תהליך ארוך, שבמהלכו נוצרה מערכת יחסים מורכבת בין ויצמן ומנדלסון.

דרישתו של ויצמן הייתה לבית צנוע, וכך גם המחיר שהיה מוכן להשקיע בו; התכנון של מנדלסון נאמד על ידו בסכום עתק של כ-20 אלף לירה שטרלינג, כמעט כפול מהסכום אותו היה מוכן ויצמן להשקיע.

הבית של הנשיא הראשון. בית חיים ויצמן (צילום: מיכאל יעקובסון)

דרום הארץ

מצודת יואב: ידועה גם כמשטרת עיראק סווידאן. זוהי מצודה החולשת על צומת דרכים מרכזי בדרום מדינת ישראל, על כביש 35, ליד שדה יואב. המצודה ידועה בלחימה הקשה שנדרשה לשם כיבושה במהלך מלחמת העצמאות.

לאחר כיבושה של משטרת עיראק סווידאן הוסב שמה ל"מצודת יואב" על שם יצחק דובנו מפקד נגבה, שכינויו בהגנה היה יואב, ונפל בנגבה בהפצצת מטוסים מצריים. עד 1983 שימשה המצודה כבסיס פעיל של צה"ל וכיום משמשת המצודה כמוזיאון למורשת הקרב של חטיבת גבעתי (תש"ח) וחטיבת גבעתי המחודשת.

צריף בן גוריון: הוא צריף המגורים בקיבוץ שדה בוקר, ששימש את דוד בן-גוריון ואשתו פולה בשנים 1953 - 1973, ואשר הפך לאחר מותו למוזיאון העומד לרשות הציבור, במסגרת המכון למורשת בן-גוריון.

בשנת 1952, בדרכו חזרה מתמרון של צה"ל בנגב, ראה בן-גוריון צריף ומספר אוהלים. הוא עצר את הרכב, ירד ושוחח עם תושבי המקום. הם סיפרו לו כי הם קבוצה של צעירים אשר נלחמו על המקום במלחמת העצמאות, והם סבורים כי לא די להלחם עליו אלא יש להתיישב בו.

בן-גוריון התרשם מאוד גם מהעובדה כי התושבים אינם שייכים לתנועה התיישבותית מסוימת ואינם מזוהים מפלגתית. לאחר זמן הגיע בן-גוריון לשדה בוקר וביקש להצטרף אל הקיבוץ, וב-1953 התפטר מתפקידיו כראש ממשלה ושר ביטחון והצטרף עם רעייתו לשדה בוקר.כיום משמש המבנה כמוזיאון.