טסים לאומן? רוחניות לא קונים בדיוטי פרי
עם יד על הלב, כמה מתיירי אומן מקפידים לקרוא את התיקון הכללי, וכמה מהם מכירים את ליקוטי מוהר"ן? טרנד הנהירה לקברו של רבי נחמן בראש השנה כלל לא היה מוצא חן בעיניו
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- מדברים גלויות: שנה טובה מאלפרד דרייפוס
- תחזירו לי את ראש השנה/ טלי פרקש
- כל מה שרציתם לדעת לקראת ראש השנה - עמוד מיוחד!
"ליקוטי מה?" שאל שכני. - "מוהר"ן", חזרתי על עצמי, קצת יותר בקול. "מה זה?" תמה ליאור. - "מוהר"ן זה מורנו רבי נחמן, כלומר רבי נחמן מברסלב", הסברתי בסבלנות.
"אה, ההוא, שמעתי עליו. זה הוא שקבור באומן, כן?"
הסיפור של ליאור איננו חריג. אחרי הכל, ראש השנה באומן איבד כבר מזמן את ההקשר המקורי שלו. חשבתם שמדובר במסורת של חסידי ברסלב, שנוסעים להשתטח על קבר רבם? תחשבו שוב. אחוז גדול מהנוסעים שעולים בימים אלה על טיסה מנתב"ג לאוקראינה, לא פתחו מימיהם את ליקוטי מוהר"ן, לא יודעים מה אמר רבי נחמן, חוץ מזה שאין ייאוש וצריך להיות בשמחה, ואף לא אמרו מעולם את התיקון הכללי.
הם לא חסידי ברסלב, וגם אינם מתכוונים לקבל על עצמם הגדרה כזאת. ובכל זאת הם נוסעים בהמוניהם. דתיים, חילונים, חרדים, מסורתיים, סלבריטיז - כולם הולכים לעשות את ראש השנה "בציון הקדוש".
יאללה, נוסעים לחו"ל
למה הם עושים את זה? הסיבה פשוטה ככל שהיא גם פשטנית: נסיעה לחו"ל. יש חופשה בפריז, יש סופשבוע בלונדון, ויש גם ראש השנה באומן. כשאדם מחליט לנפוש ביוון או באיטליה, אין איש מצפה ממנו לכנס מסיבת עיתונאים שבה יסביר מדוע. גם נסיעה לאומן איננה אמורה להיזקק ליותר מדי הסברים. זאת בסך הכל טיסה לאירופה.
רגע לפני שהאומנים-המתמידים עולים על בריקאדות, בדרך להוכיח עד כמה הם רוחניים ורחוקים מכל נהנתנות כרחוק אומן מהקריביים – כדאי להם לעשות חושבים. הם מבקשים אולי להרגיש קדושה, אך כמותם כל מי שמרחיק מעבר לים, מחפש משהו שאין להשיג בבית. זה יכול להיות נוף, שקט או סתם יציאה מהשגרה.
כל מי שנוסע לחו"ל מחליף אווירה, ורואה קצת צבעים אחרים. הוא בסך הכל קופץ לכמה ימים שלא על מנת להשתקע בגולה, חלילה, אלא כדי לנשום קצת אוויר ולחזור. ומי שנוסע לאומן? גם הוא מחפש משהו שאין כאן, לא כדי להישאר שם – בעולמה של חסידות ברסלב או החסידות בכלל – אלא לטעום מעט מהאווירה המיוחדת, ולחזור לשגרה. החוויה שמחפשים תיירי אומן היא קצרה, רגעית וחד-פעמית, כמו חופשה בחו"ל.
סיפור שמתחיל ומסתיים בנתב"ג
הרעיון לחפש התעלות רוחנית מעבר לים מעליב, הן מצד ההתעלות הרוחנית - והן מצד המעבר-לים. מעליב את ארץ ישראל. חסידי ברסלב יודעים לתת לתופעה הזאת הסברים מנומקים, אבל טרם נפתרה התעלומה: כיצד זוכה האדמה האוקראינית להעדפה על פני ארץ הקודש, ועוד בראש השנה. שהרי כל בית כנסת מזדקן בעפולה קדוש יותר מהמתחם הומה האדם באומן.
אבל התופעה הזו מביכה גם את המושג שקוראים לו "התעלות רוחנית": הדרך לבנות את האישיות, ולהתקדם מבחינה רוחנית אמורה להיות מסלול מחושב ולא הרפתקה רגעית. המעמד באומן באמת מרשים, אך לא ברור עד כמה גיחה קצרה וטעימה מהחוויה מקדמת ומעלה את האדם.
לפחות אצל הברסלבים מדובר בחלק מתורה כוללת, שהרי בכל החסידויות נהגו לעשות את ראש השנה אצל האדמו"ר, אבל זאת הייתה נקודת שיא של שנה שלמה, שבמהלכה הם ראו עצמם כחסידיו של אותו האדמו"ר שמסיבות טכניות לא יוצא להם להגיע אליו.
ואולם רוב המצטרפים החדשים לנסיעה לאומן לא ראו ברבי נחמן את מורה הדרך הרוחני שלהם במשך השנה, וגם לא מתכוונים לאמץ את דרכו בשנה הבאה. הם רק רוצים להיפגש עם החוויה. אלא שטבען של חוויות שהן אינן תלויות באוויר. הן נשענות על תהליך של תיקון ובנייה אישית, שמתחיל לפני ראש השנה וממשיך עוד הרבה אחריו. שיעור קבוע, כמו גם עבודה על מידת הגאווה או הכעס, עשויים לגרום לחוויה רוחנית גדולה יותר מאירוע שמתחיל בשדה התעופה, ומסתיים בו בחלוף כמה ימים.
החיפוש אחר רוחניות היא תופעה נפלאה, אך השאלה העיקרית היא מה בדיוק הם מחפשים, ולמה נסיעה לאומן היא הדרך האולטימטיבית למצוא אותה. החיפוש אחר רוחניות-אינסטנט נועד לכישלון. רוחניות לא קונים בחנות מזכרות לתיירים, וגם לא בדיוטי פרי. אם כל מטרת הנסיעה היא "וואו" קצר-מועד, קיים סיכוי טוב שגם רבי נחמן בעצמו היה מעדיף שתישארו בארץ.
לפנייה לכתב/ת 
