האב, הבן והחזנות: תפילה לכל המשפחה

לקראת הימים הנוראים הופיע השנה החזן אלקנה היון, עוד לא בן 20, בתכנית המסורת היהודית של הערוץ השני בטלוויזיה המסחרית הצרפתית. לצדו עמד חזן אחר, מבוגר יותר, בקיא ורגיל בהופעות מתוקשרות - אהרן היון שמו, חזן בית הכנסת הגדול בפריז ואביהם של אלקנה ושל כותב שורות אלו. לקראת יום כיפור, ערכתי עמם ראיון משפחתי.

• מחפשים עוד דברים מעניינים על יהדות? היכנסו לפייסבוק שלנו
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• כשהמלאכים שרים, זה נשמע כנראה כך
• "לומר קדיש על חיים חפר - למרות הצוואה"
• חפשו את החטאים בפריים: תשליך בתמונות
  

ההופעה המשותפת הראשונה של אהרן ואלקנה הייתה לפני כ-12 שנים בעיר מץ, שם שימש אבי כחזן ראשי באותה עת. אלקנה היה אז בן 7 ולמרות שנהנה לשיר - הוא לא חשב ללכת בדרכו של אבינו. בגיל 15 ההחלטה גמלה ההחלטה בלבו, והוא החל ללמוד את המקצוע באופן מסודר.

"רכוש" הקהילה

אבינו, אהרן היון, החל את הקריירה שלו בפריז לפני 24 שנים. הוא נקלע לבירה הצרפתית באחת השבתות, ופרנסי הקהילה הזמינו אותו לשיר את אחד מקטעי התפילה. הקהל התרשם, והוא מונה להיות החזן השני (ממלא מקומו של החזן הראשי) בבית הכנסת הגדול בעיר - דה לה ויקטואר. לאחר מכן, התקבל כחזן בעיר שטוטגרט שבגרמניה, משם עבר למץ שבצרפת, עשה תחנה קצרה בקנדה, ושב לפריז כדי לסגור מעגל כחזן הראשי במקום שהתחיל.

לא פשוט להיות חזן של קהילה, ובמיוחד בצרפת. "חזן יכול ללמוד שנים חזנות, ולהצליח בלימודיו - אך להיכשל כישלון חרוץ בשטח, אם הוא לא בקיא בניואנסים של הנוסח המקומי", הוא מסביר. "כל קהילה אוהבת דברים מסוימים, ודברים אחרים שהיא מאוד לא אוהבת. חזן חייב ללמוד מה ומי הקהל שלו, אם הוא שר בלי לדעת על אילו אוזניים המנעד הקולי שלו נוחת - הוא אינו חזן ראוי.

"היום בארצות הברית, המתפללים אוהבים לשיר מנגינות יחד עם החזן. יש חזנים שלא הורגלו לכך והם עשויים להתקשות לתפקד בסיטואציה כזו. פה בפריז, הנוסח הוא עניין קדוש - אסור לגעת בו. גם אם יופיע פה הטנור הגדול והמבריק בעולם, אבל ינגן ניגונים שאינם תואמים לנוסח, הוא יספוג דחייה מהקהל".

בית הכנסת הגדול בפריז

אלקנה מסכים: "אני לא אהיה חזן בצרפת, זה קשה מאוד. יש קהילות באירופה שמצפות ממך שתעשה את העבודה ותו לא... כאן בפריז, כמו שאמר אבא, אתה מוכרח לדבוק באותם ניגונים של הנוסח הצרפתי. אני לא אוהד את הגישה הזו, באמריקה יש בעיניי יותר מקום להתפתח".

בינתיים, אלקנה אכן לא ממהר. לדבריו, אשתקד הציעו לו בתי כנסת גדולים בצרפת סכום של כ-4,000 אירו כדי להתחזן בימים הנוראים, אך הוא לא הרגיש מוכן דיו, בטח לא כשהוא מוביל את התפילה לבדו עם מקהלה, וקהל של 2,500 איש מתפללים.

הרווח כולו שלהם

אם הסכום שהוצע נראה מרשים בעיניכם, הרי שמדובר בשכר של חזן מתחיל, או מי שאינו ברשימת הגדולים ביותר. החזנים הנחשבים בעולם עשויים להרוויח בראש השנה וביום הכיפורים סכום שנע בין 20 ל-60 אלף דולר. סכום מקובל לחזן מוביל בנוסחי אשכנז הוא 15 אלף דולר, כשלפי המקובל עליו להתפלל ערבית (כולל "כל נדרי" כמובן), מוסף ו"נעילה". בעולם החזנות הספרדית הסכומים גבוהים עוד יותר. קהילות עשירות באמריקה - דוגמת יוצאי חלב בארצות הברית, מקסיקו וארגנטינה - עשויות לשלם סכומים גבוהים מאוד לחזנים מיוחדים מהארץ.

חזנים "רגילים", הנושאים משרה קבועה במשך השנה כולה מקבלים בימים הנוראים את שכרם הקבוע - שגם הוא לא בהכרח נמוך. לעתים, על-פי ההסכם מול הקהילה, החזן יכול לקבל בונוסים על ניהול טקסים מיוחדים, כמו חתונות ולוויות.

ברוב הקהילות הבינוניות בגודלן ובעושרן, החזן נדרש גם לקרוא בתורה, שכן אין די כסף לממן גם בעל קורא קבוע. הוא הדין גם לגבי משרת "רב" - מקומו של הרב בכל קהילה הוא חיוני ואלמנטרי, ובקהילות עניות הוא זה שממלא את מקומו של החזן בימי החגים ובמועדים מיוחדים.

לא קל להיות חזן

הסכומים, אם כן, עשויים להיות מפתים, אבל לא פשוט להגיע למעמד של חזן מוביל. כמובן שראשית לכל צריך יכולות קוליות גבוהות, המשוכללות לדרגת אמנות. הלימודים קשים ואורכים, ולמעשה נמשכים גם זמן רב לאחר סיומם - שכן לכל קהילה וכל אזור נוסח משלו וניגונים ייחודיים. ועל זאת תוסיפו את העבודה מול הקהילה, שהיא אינה פשוטה כלל.

"מבחינת אופי, החזן צריך ללמוד להיות גמיש", מסביר אבי, אהרן. "נשיאות הקהילה משלמת טוב, אבל בתמורה דורשת הרבה. גם הקהל משלם מיסי קהילה גבוהים והוא מצפה לתמורה בעד האגרה. בלכה למעשה, החזן כמו נשוי לקהילה, הוא שייך לה ותלוי בה לגמרי. אין לחזן חיים פרטיים במובן היהודי של המילה. כל השבתות, החגים, והאירועים

המיוחדים הם בעצם ימים של עבודה ללא הפסקה. לעתים גם נזעקים ללוויה או לחתונה בשעות לא נוחות. החזן הוא אחת הדמויות שמייצגות את הקהילה, הוא ה'פנים' שלה וצריך לשקף אותה בכבוד".

אלקנה: "החזן צריך לדעת היטב מה הוא שר, ואסור לשכוח שמדובר במאמץ פיזי גדול ומאוד מעייף. חייבים להתכונן הרבה לפני כל תפילה, ולפעול בדיוק מושלם עם המקהלה. כמובן שישנם גם הצדדים המקצועיים נטו, כמו לדעת לקרוא תווים כדי לעבוד עם מקהלות מוזיקליות מקצועיות, או כדי להלחין מחדש קטעים בתפילה. בהקשר הזה חייבים להזכיר את החזנים המיתולוגיים יוסל'ה רוזנבלט ומשה קוסביצקי ז"ל, והחזן משה שטרן".

אל מול דמותם של החזנים האגדיים של ראשית המאה ה-20, אלקנה מרגיש קטנות - ולא רק בשמו, אלא בשם כל עולם החזנות. "הם היו שרים יותר מהלב, היום זה יותר אופרה, לפי כללים", הוא מסביר. "היום זה יותר מקצועי, יותר קר - ופחות מהלב, פחות מהרגש".