עובד פניציה: "תמיד הצבעתי ביבי, עכשיו לא יודע"
חוסר הוודאות מטלטל, המשפחה דואגת לארוחה הבאה ולשכת האבטלה קרובה מתמיד. אחרי שש שנים בשכר מינימום במפעל הזכוכית, עלול אבי ממן (30) למצוא את עצמו בבית: "כבר עכשיו אני קונה פחות בשר וחטיפים לילדה". הבת נועה: "אני רוצה שאבא יקבל כסף כדי שנוכל לעשות קניות"
אבי ממן (30) מקריית אתא, עובד מפעל פניציה בשש השנים האחרונות, ממשיך לקוות לטוב אף שבסוף החודש הוא עלול למצוא את עצמו מובטל בשל החשש לסגירת המפעל. "יש ימים שבהם אני מגיע לעבודה אופטימי מאוד ויש ימים שבהם אני מיואש כי אני לא יודע מה יהיה", סיפר ל-ynet. "לפעמים התחושות האלה יכולות להתהפך ככה שש פעמים ביום. חוסר הוודאות הזה מטלטל, כי באמת, המפעל הזה הוא כמו בית וכמו משפחה. היחס, הגישה והאהבה אחד לשני".
ממן הוא אחד מ-400 עובדי פניציה שעלולים למצוא את עצמם מחוסרי עבודה. לאחרונה הודיעה ההנהלה שאם לא יימצא פתרון להזרמת גז טבעי למפעל או סבסוד מקור האנרגיה החלופית, היא תיאלץ לכבות את התנור - צעד שמשמעותו סגירה סופית. חובות המפעל עומדים על למעלה מ-320 מיליון שקל, אחרי שמשבר האנרגיה הביא לכך שמחיר המזוט קפץ מ-300 דולר ב-2007 ל-700 דולר כיום. במקביל, טונה זכוכית שנמכרה בעבר ב-370 דולר נמכרת היום ב-240 דולר בלבד.
- בחירות בארה"ב 2012
- לכל הכתבות של CNN ו-ynet
מאבק עובדי פניציה - כתבות נוספות ב-ynet:
- עובדי פניציה הפגינו: "יזרקו אותי כמו כלב לכביש"
- עובדי פניציה מפחדים: "לא יכול לחייך לילדים"
- נלחמים נגד פיטורים מפניציה: "קרב על הבית"
- עובדי פניציה מפחדים: "לא יכול לחייך לילדים"
ממן אינו מהוותיקים בעובדי פניציה, שחלקם מועסקים בו עשרות שנים. את שש השנים שלו במפעל הוא העביר במחלקה
לייצור זכוכית חסינת ירי. הוא משתכר שכר מינימום, אך לדבריו האווירה הטובה מפצה על התגמול הכספי שלא תמיד מספק: "כשאני מגיע לשם זה כמו שאני נכנס הביתה. יש רגעים קשים אבל יש גם אנשים ששווים יותר מאשר עוד כמה שקלים במשכורת. כבר ראיתי את עצמי יוצא משם לפנסיה".
ממן מתגורר בשכירות בדירה בקריית אתא עם אשתו עינב והבת נועה (5), הלומדת בגן חובה. אשתו והוא עובדים, אבל חובות עבר עדיין מעיקים עליהם. לדבריו, גם אם העתיד התעסוקתי שלו היה מובטח, הוא מתקשה להאמין שהיו מצליחים לצאת מהקשיים.
"הרי במדינה הזאת אין שום סיכוי לקנות דירה", הוסיף. "אנחנו חיים בשכירות אחרי שכבר עברנו לדירה קטנה וזולה יותר. במדינה הזו אף אחד לא עוזר לך וככה זה גם במקרה של המפעל. אנחנו לא מבקשים צדקה ונדבות. אנחנו רוצים לעבוד ולהתפרנס בכבוד, אבל שהמדינה תדאג שיהיו תנאים שיאפשרו את העבודה. אנחנו אנשי ליכוד, כל השנים הצבעתי לביבי, אבל הפעם אני לא יודע למי אצביע, או אם בכלל אלך לקלפי".
מפעל "פניציה אמריקה-ישראל", בעל 70 שנות ניסיון, נמצא באזור התעשייה ציפורית שבין צומת המוביל וכפר כנא. החברה עוסקת בייצור זכוכית שטוחה באופן בלעדי לישראל ומעסיקה עובדים מאזור חיפה והעמקים. על רקע החובות שהצטברו, בתחילת אוגוסט פנתה ההנהלה לבית המשפט בבקשה למנות נאמן ובהמשך הורה בית המשפט על הקפאת הליכים למשך 30 יום. כעת עומדים ימי החסד שניתנו למפעל ולעובדיו להסתיים.
כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:
- איראן: בסוף תפרוץ מלחמה עם ישראל
- חופש, שיוויון, אבל מה עם אחווה? צרפת ומוחמד
- עונת הפסטיבלים: עימותים בספרד, בירה בגרמניה
על רקע חוסר הוודאות האופפת אותו ואת עתיד פרנסתו, כבר כעת מתחיל ממן לצמצם בהוצאותיה של המשפחה: "הלכתי היום לקניות ומצאתי את עצמי מחשב כל דבר. קניתי פחות בשר והרבה פחות חטיפים לילדה.
ביותר מקרים אני מוצא את עצמי קונה עוף במקום בשר. באופן שיטתי אני חושב מה יהיה בעוד שבוע או שבועיים. זה לא שיש לי מיליון שקל בבנק. הכסף לא נופל לי מהכיסים אלא כשיש בהם חור".
נועה הבת הייתה עם האב במפעל בקבלת שבת לפני כשבועיים, כאשר העובדים ישבו עם צלחות ריקות. היא כבר יודעת לשיר את סיסמת המאבק - "לא, לא ניתן, שפניציה תיסגר" - ומסבירה: "אם לא תהיה עבודה לאבא לא נוכל לקבל כסף ולעשות קניות. אני מאוד אוהבת שוקולדים ועוגות ואני לא רוצה שלא נוכל לקנות את זה".
ממן ועינב רעייתו אינם מיואשים. לדבריהם, אף שמעולם לא הכירו את לשכת התעסוקה מבפנים, אם לא תהיה ברירה ייאלץ אבי לחתום אבטלה: "בגילי סביר להניח שאמצא תעסוקה אחרת, אבל מה יעשו אנשים שעובדים בפניציה כבר 30-35 שנה? היום הם בני 55-56, לאן הם ילכו? יש לנו במפעל בנאדם שאשתו חולה והוא מגדל ארבעה ילדים. רק על תרופות הוא מוציא יותר מ-1,000 שקל בחודש. איך אדם כזה יסתדר? יילך לגנוב?".
לפנייה לכתב/ת 
