אין להם ביטחון בשבילנו

ממשלות ישראל לדורותיהן לא טרחו להציג בפני האזרחים משנה סדורה המפרטת את עקרונות הביטחון הלאומי ותפישתו, את יעדי הביטחון הלאומי שיקבעו את עתיד הציבור. מה שמפתיע הוא שהציבור משלים עם מצב זה בלי לשאול שאלות. כך יכולים הפוליטיקאים במערכות הבחירות להסתפק בסיסמאות על מה לא יוותרו ועל מה לא יתגמשו, וחוזרים על המנטרה השחוקה שטבע בן גוריון, ולפיה תפישת הביטחון של ישראל מתבססת על שלוש רגליים: התרעה, הרתעה, והכרעה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

תנו לעם להחליט אם עבריינים ייכנסו לכנסת  / הני זובידה

שפיר, זאת העבודה הפוליטית?  / נסים קלדרון

לאחרונה הוסיפה ועדה בראשות השר מרידור רגל רביעית: "הגנה" או "התגוננות". מה שמרמז על המלצה להצטייד ולהפעיל אמצעים ליירוט טילים מכל הסוגים, מל"טים ומודיעין. אבל אפילו עם הטלאי הזה התפישה הנוכחית היא ארכאית. גם אם צה"ל פועל על פי העקרונות הללו, איבדו מרכיבי תפישת הביטחון הישנה את הרלוונטיות שלהם ואת ישימותם. ראינו איזו "התרעה" סיפקה לנו קהיליית המודיעין על ההפיכה שעומדת להתרחש במצרים או על המשטר בסוריה שאוטוטו נופל. "הרתעה" למשל אינה יעילה כשמדובר בארגון טרור שלוחמיו הם מוסלמים קנאים המוכנים להתאבד; "הכרעה" של צבא סדיר היא עניין די ברור וניתנת למדידה במונחים צבאיים ומדיניים. לא כן כשמדובר במיליציה לא מדינתית כמו חיזבאללה או באזורים חסרי משילות כמו עזה וסיני.

לכן נחוץ היום יותר מתמיד שהקברניטים הפוליטיים יגדירו תפישת ביטחון לאומי חדשה. מערכת הבחירות היא ההזדמנות היחידה להציג דרישה כזו וגם לקוות שהם ייענו לה, כל אחד לפי תפישת עולמו וציבור הבוחרים שהוא ירצה למשוך אחריו. ברור שהתוצר לא יהיה אופטימלי, וגם קלושים הסיכויים שהעקרונות שיציגו הפוליטיקאים ימומשו במלואם אחרי הבחירות. בשיטת הממשל הנוכחית, כל קואליציה תדע למזמז אותם. אבל לפחות יהיה שטר שאפשר יהיה לדרוש מראש הממשלה ושר הביטחון העתידיים לפרוע.

איך תיערך לגל האיסלאמיסטי?

העניין הראשון ברשימה הוא היערכותה של ישראל לגל האיסלאם המיליטנטי השוטף את המזרח התיכון. הגל הזה עלול להיות מסוכן לטווח הארוך אפילו יותר מפצצה בידי האייתוללות, מפני שמדובר באיסלאם קנאי שאינו מוכן להשלים עם קיומה של שום מדינה או תרבות שאינם מוסלמים.

אנו עלולים להיקלע למלחמת התשה ארוכת שנים שיהיה לה מחיר לא רק בדם אלא גם מחיר מוראלי, מדיני וכלכלי. אנו גם מועדים כל העת לתרחישי הידרדרות, מה שיחייב כוננות ומוכנות עליונים ויקרים להחריד של צה"ל. אם לא נדע להתמודד עם הסיטואציה הזו, נוכל רק לחלום על הפניית משאבים מהביטחון לתחום החברתי.

"התמודדות" פירושה לא רק מה שצה"ל וקהיליית המודיעין ידעו לעשות כדי לנצח בלחימה במינימום אבידות ונזק; אלא באותה מידה מה שתעשה ממשלת ישראל כדי שהציבור יוכל לשאת בנטל לאורך זמן מבלי שהמוטיבציה שלו תישחק.

לכן למשל להחלטה בעניין גיוס חרדים יש השלכות ביטחוניות חשובות. היא חיונית לא רק למוראל של המעמד הבינוני החילוני אלא גם ליכולת לקיים מערך ביטחון שוטף יעיל על הגבולות לאורך זמן. כמו כן בתחום המדיני, הסכם אפילו זמני עם אבו מאזן ואנשיו, עשוי לפרק חלק מהמוקשים האיזוריים שעלולים לדרדר אותנו למלחמה עם האיסלאמיסטים. כך גם מאמץ להידברות בעזרת האמריקנים עם מצרים ועם טורקיה של ארדואן.

שאלות בוערות

בנוסף לכך, לכמה סוגיות מרכזיות אחרות בתחום הביטחוני מדיני הפוליטיקאים צריכים למצוא  מענה הולם:

- כיצד נערכים, ומה תהיה מדיניות הביטחון, במקרה שלאיראן יהיה נשק גרעיני? האם נפעל בכוח או נסתפק בהרתעה לא קונבנציונאלית? האם ננסה למנוע התחמשות מדינות ערביות כמו סעודיה בנשק כזה? איך נפעל במקרה של עימות עם חיזבאללה וחמאס?

- איך משחררים את תושבי דרום ישראל מהסיוט המתמשך של חיים בצל הרקטות והפצמ"רים? אם תקיפות חיל אוויר או מבצע נוסף בנוסח "עופרת יצוקה" הם הפיתרון המוצע, מוטב כבר להשאיר את גבעתי, גולני והצנחנים בבית ולרכוש בדחיפות במחיר של מיליארדים עוד כמה סוללות "כיפת ברזל".

- איך מסדירים סופסוף גבול קבע מזרחי למדינת ישראל; גבול שהקהילייה הבינלאומית מכירה בחוקיותו והוא מאפשר להבטיח שהברחות נשק לא יהפכו את יהודה ושומרון למהדורה נוספת של עזה.

אריאל שבשומרון. מדינה דו לאומית?(צילום: AFP)

- איך מונעים את הפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית, מדינה שבה יש סכנה שהיהודים יהפכו למיעוט בעוד כמה דורות, או לחילופין שנהיה מדינת אפרטהייד.

- איך מתמודדים עם הבידוד בזירה הבינלאומית? אותו בידוד שמכרסם כבר היום ביכולתה של מדינת ישראל להפעיל את צה"ל במלוא עוצמתו כדי למלא את חובתו וזכותו להגן על אזרחי ישראל מפני הנשק תלול המסלול שיש בעזה ובלבנון.

- איך משקמים את היחסים עם הממשל האמריקני ואיך מסייעים לארה"ב לשקם את מעמדה האיזורי והבינלאומי שנחלש? הרי ברור שלעוצמתה ומעמדה של ארה"ב בעולם ובאיזור יש השפעה מיידית על מצבנו הביטחוני ועל כושר ההרתעה הכללי של מדינת ישראל. בהקשר זה צריך לזכור שבארה"ב יש כיום נטיה להפנות עורף למזרח התיכון ולהתמקד בביסוס מעמדה במזרח ודרום מזרח אסיה.

הבוחר הישראלי צריך להיות מעוניין לא רק שנתניהו, ברק ויעלון ישיבו לשאלות אלה; חשוב מאוד שגם יאיר לפיד ושלי יחימוביץ' יבהירו לנו את עמדותיהם בעניין זה, במקום לחפש שמות נוצצים של "לשעברים" מתחום הביטחון לקשט בהם את רשימתם. האחריות היא של המנהיג, והוא, גם אם הוא טירון פוליטי, אינו יכול צאת ידי חובה באמירה - "יהיה בסדר, יש לי רמטכ"ל/ מפקד חיל אוויר/ רמס"ד בכוורת".