פרס נובל לכלכלה: שידוכים הם לא מה שחשבתם
זוכי פרס נובל לכלכלה, רות' ושאפלי, הקימו תחום מחקר מרתק וחשוב הנקרא "תכנון שווקים". על בסיס מודל מתמטי בו משדכים בין אנשים לצרכים אישיים או מקצועיים, הם יצרו מנגנון המאפשר חיבור בין רופאים מתמחים לבתי החולים שיתאימו להם, בין תלמידים לבתי ספר ובין תורמי איברים למטופלים שזקוקים להם
כיצד מתאימים בין שני גורמים המשלימים זה את זה? זה בדיוק מה שעושים אלווין רות' ולויד שאפלי שיחלקו ביניהם את פרס הנובל בכלכלה השנה. השניים הקימו תחום מחקר חשוב ופורח הנקרא "תכנון שווקים". למרות שתחום זה מקורו בתיאוריה כלכלית ובתורת המשחקים זהו אחד התחומים הישומיים ביותר בכלכלה.
לכתבות נוספות בנושא פרס נובל :
זוכי פרס נובל בכלכלה: אלווין רות' ולויד שאפלי
פרס נובל לכלכלה: הכירו את המועמדים המובילים
תחילתו של הסיפור הוא במודל מתמטי מקסים שהציעו דוד גייל ולויד שאפלי בתחילת שנות השישים הנקרא "מודל השידוכים". מודל זה מסביר כיצד ניתן לזווג גברים ונשים על פי העדפותיהם באופן יציב – כלומר באופן שלא יימצאו אף גבר ואישה שיעדיפו זה את זו על פני בני הזוג אליהם שודכו.
אכן, אתרי היכרויות רבים באינטרנט עושים שימוש במודל זה, אך היישומים שלו התרחבו הרבה מעבר לתחום ההיכרויות והשידוכים והוא נחשב כיום לאחד המודלים החשובים ביותר בכלכלה. כבר בשנות השבעים נעשה בו שימוש נרחב לשיבוצם של מתמחים ברפואה ובעריכת דין בבתי חולים ובלשכות שופטים בארצות הברית.
שידוכים בעולם הרפואה
שוק המתמחים ברפואה, ממש כמו שוק השידוכים, הוא שוק דו-צדדי, שבצדו האחד מתמחים ובצדו האחר בתי חולים. כל מתמחה מדרג את בתי החולים על פי העדפותיו וכל בית חולים מדרג מתמחים על פי כישוריהם.
לפני השימוש במנגנון של גייל ושאפלי היה שוק זה פרוץ ובלתי יעיל. תחרות אגרסיבית בין בתי החולים לקבלת המתמחים
המצטיינים גרמה לכך שרבים מהם הקדימו והעניקו הצעות להתמחות לסטודנטים לרפואה כבר בתום שנת הלימודים הראשונה שלהם, בטרם היה בידיהם מידע מספק על כישוריהם. התוצאה הייתה שהשיבוץ שהתקבל היה מאוד לא יציב ורבים מהסטודנטים שהתחייבו לבתי החולים בשלב המוקדם התנערו מההתחייבות שנטלו על עצמם כשהגיעה הצעה מבית חולים טוב יותר.
שוק ההתמחות בעריכת דין אופיין בחוסר יציבות דומה וניסיונות שונים של האגודות המקצועיות להביא ליתר יציבות עלו בתוהו. מרגע שהוחלט לעשות שימוש במנגנון של גייל ושאפלי, חלה תפנית חדה בשוק זה. הפרות ההסכמים כמעט נעלמו, שביעות הרצון של שני צדי השוק עלתה, ויוקרתן של האגודות המקצועיות שריכזו את תהליך השיבוץ גדלה פלאים.
לימים נחקר לעומק המנגנון ושופר משמעותית מבחינת התאמתו היישומית על ידי אלווין רות' מאוניברסיטת סטנפורד. רות' גם יזם את הרחבת השימוש במנגנון. הוא הביא לכך שמועצות מקומיות שונות בארצות הברית משתמשות בו לשיבוצם של תלמידים לבתי ספר בתחום המועצה.
בשנים האחרונות הוא אף יזם שימוש חדש ומהפכני במנגנון שמשמעותו הממשית היא הצלת חיי אדם: בארצות הברית מתבצעות מדי שנה כ-10,000 השתלות כליה מתורמים חיים. קרובי משפחה וחברים קרובים מתגייסים כדי להציל את יקיריהם בהליך ניתוחי לא מסובך המבטיח תוחלת ואיכות חיים מרשימה למי שעמדו על סף המוות, וזאת מבלי לפגוע בבריאותו של התורם.
תיאום בין תורמי איברים
בשנים האחרונות התווספו למאגר התורמים גם תורמים אלטרואיסטים המבקשים לתרום כליה לאדם שאינם מכירים. הליך מוצלח של השתלה מתורם חי דורש רמה גבוהה של התאמה גנטית בין החולה לתורם. השתלות רבות אינן מתבצעות פשוט בשל חוסר ההתאמה בין התורם לחולה.
רות' ועמיתיו הבינו שניתן להציל הרבה יותר אנשים באמצעות מיסוד של החלפת כליות בין תורמים: נניח שרון רוצה לתרום כליה לאחותו רות הזקוקה לה, אך לרוע המזל אין ביניהם התאמה וכמו כן, מאיה רוצה לתרום כליה לבעלה החולה, גיא, אך גם ביניהם אין התאמה. אם הכליה של רון מתאימה לגיא והכליה של מאיה מתאימה לרות, ניתן לבצע החלפה שתציל שתי נפשות שעד כה לא היתה להן תקווה.
רות' הבין גם ש"שוק" ההשתלות, ממש כשוק המתמחים ושוק הנישואים, הוא שוק דו-צדדי שבצדו האחד תורמים ובצדו האחר חולים המייחלים לתרומת כליה, ושניתן לעשות שימוש במנגנון של גייל ושפלי כדי לייצר שרשראות החלפה ארוכות ולהציל באמצעותם את חייהם של אלפי אנשים בכל שנה.
רות' החליט לעשות נפשות לרעיון זה בקרב רופאים, מוסדות רפואה ואנשי ממשל. הדבר לא היה קל כלל ועיקר. באופן מפתיע ביותר התקשו רופאים משכילים וליברלים להבין את ההבדל בין רעיון החלפת התורמים לבין סחר באיברים להשתלה בתמורה לכסף. רבים מהם הביעו התנגדות נחרצת לרעיון בטיעון שאין הוא מוסרי.
כיצד יכול רעיון שמטרתו להציל את חייהם של אלפי בני אדם, שכל המשתתפים בביצועו עושים זאת מרצונם החופשי, ושכסף או טובות הנאה חומריות אחרות כלל אינן מעורבות בו, להיחשב לרעיון בלתי מוסרי?
שרשרת של תורמים מצילה חיים
בנוסף לצורך לשכנע שרעיון ההחלפה אינו נתעב, עמד רות' גם בפני בעיות לוגיסטיות שעיכבו את מימוש הרעיון. כדי לממש כל שרשרת החלפה יש לבצע את כל ניתוחי ההשתלה בעת ובעונה אחת. אם רון ומאיה מסכימים להחליף ביניהם את תרומת הכליה כדי לסייע ליקיריהם לקבל תרומות מתאימות יותר, הם אמורים להיכנס לחדר הניתוח בדיוק באותו זמן.
אם תיכנס מאיה קודם וכלייתה תושתל בגופה של רות בטרם הוצאה הכליה מגופו של רון כדי שתושתל בגופו של גיא, לא תהיה כל דרך משפטית לכפות על רון לעמוד בהסכם וייתכן שהוא יחזור בו מהסכמתו לתרום לאחר שאחותו כבר זכתה בכליה מתאימה. במקרה זה ייוותר גיא ללא כליה ומאיה שרצתה לתרום כליה לבעלה תמצא עצמה תורמת את כלייתה לאדם זר. די במקרה בודד מסוג זה כדי לפגוע אנושות באמינות ההליך ולחסל את הרעיון כליל.
אם מדובר בשני זוגות של תורם וחולה, ביצוע סימולטני של שני הניתוחים אינו מסובך כל כך, אך כאשר מבקשים לממש שרשרת החלפות המונה תשעה או עשרה זוגות הפרוסים בכל רחבי ארצות הברית מניו יורק ועד סן פרנסיסקו, הדבר קשה ביותר.
כדי לפתור את בעיית הסימולטניות נעזר היום מנגנון ההחלפות בתורמים אלטרואיסטים ובשנת 2009 נבנתה השרשרת הארוכה ביותר של החלפות, שכללה 20 חולים, שתוכננה להתבצע באופן סדרתי ולא סימולטני.
השרשרת נפתחת עם תורם אלטרואיסט שביקש לתרום כליה לאדם הזקוק לה ללא כל תנאי. כליה זו תיתרם לחולה א'. התורם של א' יתרום את הכליה לחולה ב', התורם של ב' יתרום לחולה ג' וכן הלאה. במקרה שאחד התורמים יחזור בו מהסכמתו לתרום לאחר שהאדם היקר לו כבר קיבל כליה, תיעצר השרשרת, אך לעולם לא ייווצר מצב שבו תורם שביקש לתרום את הכליה לאדם הקרוב לו ימצא עצמו תורם לאדם זר מבלי שנמצא פתרון לקרובו.
בפועל, איש מהתורמים לא חזר בו מהסכמתו לתרום והשרשרת הושלמה בהצלחה. חייהם של 20 בני אדם ניצלו בזכות אדם אחד שלא התנה את תרומת הכליה שלו בדבר ועוד 19 תורמים שביקשו לסייע לקרוביהם.
לאחר משבר 2008 טענו רבים שהמחקר הכלכלי הזיק יותר מאשר הועיל. פרס הנובל השנה מוכיח שמחקר בכלכלה מיטיב ואפילו מציל חיים. אלווין רות', שהיה המנחה שלי לפוסט דוקטורט, הוא אדם מבריק ורגיש, ידיד אישי שלי ושל חוקרים ישראלים אחרים ומגיע לביקור בארץ מדי שנה.
פרופסור אייל וינטר, המרכז לחקר הרציונליות האוניברסיטה העברית בירושלים. מאמר זה לקוח מתוך ספרו "רגשות רציונליים" שיצא לאחרונה בהוצאת זמורה ביתן
לפנייה לכתב/ת 
