תהיו הרבה יותר כחלונים
בבחירות הללו ראוי שנדרוש מהפוליטיקאים פשוט להיות קצת כחלונים, לצאת לנו מהכיס ולהתערב פחות במשק
כמו עונה עשירית של ריאליטי שקפא על שמריו, מערכת הבחירות הקרובה מעוררת עד כה פיהוק. מכיוון שתהליך השלום רלוונטי פחות ממפלגת הגמלאים ולסטטוס-קוו הדתי נראה שהתרגלנו, הלהיט יהיה הכלכלה הישראלית. לכאורה, נושא רענן וחשוב. אך כאשר מכל עברי המתרס נשמעת רק דעה אחת, לא פלא שהישראלים מתעניינים יותר במרוץ לבית הלבן
מאשר לבית ראש הממשלה.
משמאל: שלי יחימוביץ' והסוציאל-דמוקרטיה. מפלגת העבודה מציעה לחזק את ועדי העובדים, להגדיל את התשלומים לשכבות החלשות ולהעניק יותר שירותים ציבוריים. כמו ה-iPhone5, גם התוכן של יחימוביץ' לא מפתיע אך ארוז ומשווק בהצלחה. רעיונותיה מפא"יניקיים ישנים, כמעט עבשים, של מעורבות המדינה במשק ובחיי הפרט, משווקים באריזה מעוצבת ויוקרתית יותר, ולכן היא מצליחה להציל את מפלגת העבודה, שנחשבה עד לא מכבר לאבודה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
נתניהו, יחימוביץ': מה תעשו בכסף שלנו? / אבי דבוש
כיצד הועם זוהרו של ברק? / צבי לביא
חריג בנוף המקומי
המומים מכחלון? זו הבעיה שלכם
עמירם גיל
ההלם בעקבות פרישתו מעיד על שהתרגלנו לפוליטיקאים שמשרתים את הטייקונים במקום את הציבור. נבחר ציבור שבסך הכול עושה את המוטל עליו כבר נחשב חריג בנוף
מימין: נתניהו המיישם את משנתה של שלי. בניגוד לביבי שר האוצר, נתניהו ראש הממשלה חותם הסכמי-נצח עם ועד עובדי הרכבת, מגדיל קצבאות ומחלק טיפולי שיניים וחינוך חינם לילדים. בנוסף, הממשלה תוחבת את אפה למעורבות ופיקוח בכל תחום, אפילו למחיר הפופקורן בבתי הקולנוע.
רבים חושבים, בטעות, שיוקר המחיה בישראל הוא תוצאה של קפיטליזם. מדינת ישראל - שבה הקרקע נשלטת על-ידי מינהל ממשלתי, רוב האזרחים נתמכים על-ידי קצבאות או הטבות מס, ועדי העובדים חזקים מהשרים והמעסיקים הגדולים במשק הם הממשלה והצבא - איננה מדינה קפיטליסטית. רק השבוע הוחלט להטיל חצי מיליארד שקלים נוספים לבור האינסופי שנקרא רשות השידור, והם מצטרפים לשקלים שנבלעים במנגנוני הבירוקרטיה, בסובסידיות ובתחנות רדיו צבאיות.
סלסילת המטעמים הממשלתית הזו עולה הרבה כסף. את החשבון משלמת קבוצה קטנה והולכת של משפחות עובדות באמצעות מסים כבדים, ישירים ועקיפים. הכסף זורם, בתיווך נאמן של פוליטיקאים המחזיקים בכוח רב מדי, לטייקונים, לקבוצות לחץ פוליטיות מאורגנות היטב, למיעוטים שבהם אחד מההורים לא עובד מטעמים תרבותיים או דתיים. בתווך: בזבזנות במשרדי ממשלה לא יעילים.
לפרק ריכוזיות, לשחרר חסמים
יש פתרון ליוקר המחיה: עלינו לבקש מנבחרינו להיות "כחלונים". המורשת האהובה של השר הפורש הייתה הרפורמה בסלולר, שחסכה מאות ואלפי שקלים לכל משפחה דווקא כי הממשלה הסירה מגבלות מהשוק החופשי ופתחה אותו לתחרות.במערכת הבחירות הזו והפריימריז שיקדמו לה, ראוי שנדרוש מהפוליטיקאים פשוט להיות קצת כחלונים, לצאת לנו מהכיס ולהתערב פחות במשק. היו כחלונים והורידו את המסים החונקים. היו כחלונים ובטלו את המְכסים המופרזים שמייקרים לנו כל ארוחה וארוחה. היו כחלונים ופרקו את הריכוזיות החונקת בבנקים שעבורם איננו אלא כספומטים. היו קצת יותר כחלונים ואפשרו תחרות ללא חסמי כניסה ורגולציות מופרזות, בכל התחומים, בהם הביגוד, שידורי הכבלים ומערכת החינוך.
נכון, למדינה תפקיד חשוב. היא צריכה להבטיח את שלום האזרחים על-ידי ביטחון פנים וחוץ. ברוחו של ז'בוטינסקי, ברור שהיא חייבת לספק קיום בסיסי ונגישות לחינוך ולבריאות גם למי שלא שפר עליו גורלו. עליה להבטיח את זכותם של עובדים להתאגד ולפקח על לימודי ליבה בסיסיים שיאפשרו כניסה של צעירים לחברה הישראלית. אך הסוציאליזם שחונק את כל מי שרוצה ליהנות מפירות עמלו כבר 64 שנים, הכניעה לוועדים סחטנים, המיסוי והמכסים הבלתי אפשריים הם אלה שגורמים לכולנו להילחם במינוס במאבק מייאש יותר מהסכסוך המזרח-תיכוני.
הפתרון לבעיות החברה איננו עוד כספים ושירותים ממשלתיים שיעברו דרך פקידים ופוליטיקאים שהוכיחו שאינם מצליחים להוביל אותנו לרווחה כלכלית. הן הימין והן השמאל זרקו את כספי המעמד העובד כדי "להיטיב עם העם". הפתרון הוא חירות להצליח. פוליטיקאים, צאו לנו מהכיס והיו כחלונים. פתחו את המשק לתחרות, הורידו מסים, הפריטו שירותים ותנו לחיות בארץ הזאת.
הכותב הוא ממקימי פורום "מנוף", החוג הלאומי-ליברלי בליכוד.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
השר משה כחלון בהודעת הפרישה
צילום: אוהד צויגנברג
תנו לחיות פה. ברק הרשקוביץ
מומלצים
