קצרו את התפילה, למען השם

בשנים האחרונות, רבנים ו בעלי טורים מתחרים ביניהם במתקפה נגד עלוני השבת המחולקים בבתי הכנסת ונגד המעיינים בהם בזמן התפילה וקריאת התורה. על פניו הם צודקים כמובן, הרי העלונים נועדו להפיץ יהדות (ולשכנע אתכם לתרום כסף לצדקה), אלא שבפועל הם גורמים למתפללים רבים להחמיץ חלקים ממסלול התפילה. בעיה, לא?

>>> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<<

אלא שרק בורים חושבים שמאז ומעולם התפילות היו ארוכות כל-כך, והתישו רבים כל-כך. קצת היסטוריה: כשמשה רבינו ראה שאחותו חולה, הוא לא קרא את כל ספר תהילים ותרם ח"י שקלי כסף, אלא בירך בקצרה "אל נא רפא נא לה". בתקופת בית המקדש בוודאי שהעם לא

התפלל הרבה יותר מאשר את קריאת שמע + כמה ברכות.

רק אחרי חורבן הבית, כשעם ישראל היה בגלות, חז"ל החליטו שבמקום לסמוך על הכהנים והקורבנות, כל אדם צריך להתפלל. אלא שהתפילה חוברה בלשון הקודש, העם דיבר ארמית (ולכן הקדיש הוא בארמית). בנוסף, בשל עלותו היקרה של קלף מעור פרה, רק ליחידי סגולה היה עותק של התפילה. לכן החליטו החכמים שבמהלך התפילה, "שליח הציבור" יתפלל עבור הקהל, שהיה עונה "אמן" (כלומר, אני מסכים לנאמר), ולאחר התפילה הקצרה העם היה מתפזר במהירות לביתו, בלי המצב האבסורדי שבו גם המתפללים וגם החזן חוזרים למשל על תפילת "שמונה עשרה". קריאת התורה בשבת היתה אף היא קצרה יותר (גם לאחר התרגום לארמית של שליש מהפרשה, שאותו קראו מדי שבת).

למען האמת, רוב היהודים לא למדו או פקדו את בית הכנסת לאורך השבוע וזו הסיבה שבתפילת שחרית קוראים משנה לאחר "ברכת התורה", ושבשבת במנחה קוראים קטע מפרשת השבוע הבאה.

מה קרה לתפילה?

אם להיות לגמרי גלוי לב, מאחר שב-2,000 השנים האחרונות, לרוב האנשים לא היו סלולרי ופייסבוק, הדרך היחידה שלהם לפגוש בני משפחה (ולהתחמק ממטלות הבית), הייתה ללכת לבית הכנסת, שם הם גם כנראה שמעו דבר תורה מעניין. הבעיה היא שהתפילה המשיכה להתארך מאחר שעם האנשים נוספו עוד פיוטים. וכאילו לא די בכך, לאחר המצאת הדפוס, ספרי הקודש החלו להיות נפוצים. אלו שידעו לקרוא יכלו להתפלל בעצמם, ואז בעל התפילה האירופאי, שגילה שהוא בעצם מיותר, התחיל להצדיק את תפקידו והחל "להתחזן" באריכות, כאילו שמדובר בבניין אופרה.

אם לרבנים של היום היה טיפה אומץ - הם היו מקצרים את התפילה ומנסים פתרונות קצת יותר יצירתיים כדי לגרום לילדים לאהוב את בית הכנסת. ולנשים, עם כל הכבוד, בוודאי שאין זכות דיבור בנושא. רובן כלל לא מתפללות בימי חול, וגם אלו שטורחות להגיע בשבת לבית הכנסת מבלות חלק ניכר מהזמן בשיחות על ילדים ומתכונים (במקום ללמוד מהגברים, שמשוחחים בזמן קריאת ההפטרה על צבא, ספורט ומסעדות).

אבל אני ריאלי. התפילה וקריאת התורה לא יקוצרו, רוב הגברים ימשיכו לקרוא עלוני שבת, ורוב הנשים, הרבנים והמתפללים הנודניקים, ימשיכו להעיר הערות ולשאול "בשביל זה אתה בא לבית כנסת?!"

אז מה עושים?

יש, אם כן, שתי אפשרויות: או להגיד את האמת "אני בא לבית כנסת בשל התקווה שהשבת יזרקו סוכריות וגם שיהיה

קידוש, שיכלול יותר מאשר קיגל ירושלמי וליקר בננות". או, האפשרות השנייה, לחשוב ברצינות שהתפילה הארוכה כיום, המלווה בקריאת עלוני שבת, גורמת לילדים שלנו, שהם חסרי סבלנות, עם או בלי הפרעת קשה וריכוז, להתייחס לבית כנסת כאל מטרד, במקום להיות מקום שאליו כמהים לבוא.

אז עד שתקבלו את ההמלצות שלי לתפילה שפויה יותר (הלינק לעליל, אם החמצתם), יש לי בקשה פשוטה - אל תעצבנו לי את עלוני השבת, אל תזיזו אותם ממקומם, אל תחלקו אותם לאחר התפילה, ובעיקר אל תעירו לי - לא על המשקל העודף, ולא על העובדה שאם אני מציץ לפעמים בעלוני שבת. בטח כשהחזן מנסה לעצבן אותי באופן יצירתי, כמו למשל לשיר את "לכה דודי" במנגינת Bad Romance של הרבנית גא גא.

• את הסיפור הזה אסור להחמיץ: בחסידות נדהמו: הגוי של שבת - יהודי
  

• יצחק טסלר הוא עורך ברשת "ידיעות תקשורת".