רומני ונתניהו - התאומים הכלכליים

אזרחי ישראל עומדים בפני שתי מערכות בחירות. האחת כאן בישראל והשנייה מעבר לים. הבחירות בארצות הברית מציבות שני סטים ברורים של ערכים: האחד, אחריות המדינה לאזרחיה והשני, שוק חופשי פרוץ וצמצום אחריות המדינה. נקל להבין מי מדבר על מה ומטריד לחשוב שאת תפישת העולם הכלכלית שלו חולק נתניהו עם חברו למרוץ רומני ושואב אותה ממציאות חברתית-כלכלית הנטועה בשורשים נוכריים שאף שם כבר אינם רלוונטיים.

ארצות הברית מתמודדת עם גירעון עצום. רומני, הנשען על ניסיונו העסקי רב השנים ומתפאר ביכולתו לגרום לעסק לחזור ולהצליח, מדבר על קיצוץ מאסיבי בהוצאות הממשלה, פרט לצבא לשם הוא רק מוסיף תקציבים, ועל הורדת מסים באופן שלא יגביל את בעלי העסקים כדי שאלו יוכלו לפתח מקומות עבודה. רק שחשוב לזכור שארצות הברית אינה עסק, ובוודאי שלא קטן, וגם שלגירעון הובילה הממשל הקודם כשבראשו עמד נשיא רפובליקני. רומני לא מצביע על מקורות ברורים להתמודדות עם הגירעון הנוכחי, אך ברור שעם תוספת התקציב לצבא והירידה הצפויה בהכנסות בשל הורדת שיעורי המס, הנטל ייפול על כתפי מעמד הביניים. נשמע מוכר.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

הכנסת לא זקוקה לפוליתונאים / דן כספי

אנחנו לא משמרות הזה"ב של הפלסטינים / הדס זיו

שני המועמדים רוצים לעודד עסקים כמנוע צמיחה. אובמה מתנגד לתוכניתו של רומני כי לפיה, מי שנמנים עם עסקים "קטנים" הם אנשים כמו דונלד טראמפ שבוודאי אינם זקוקים לתמיכה ממשלתית. בעימות הנשיאותי הראשון ציין אובמה שחברות תעשיית הדלק זוכות להקלות במס שעסקים קטנים באמת לא מקבלים, ה-"corporate welfare" הוא כינה זאת בציניות שהייתה במקומה. אם אדם יכול להרשות לעצמו מטוס פרטי, סביר שגם יוכל לעמוד בתשלום המיסוי עליו.

מדהים לגלות שבארצות הברית ניטש דיון אמיתי סביב הזכות לחינוך ולבריאות. מונח ה"זכאות" באשר לזכויות מטעם המדינה מעורר מחלוקות קשות. במדינה כמו ארצות הברית, המאמינה שכל אדם צריך לרדוף אחר הא/עושר שלו ושאם יתאמץ מספיק יצליח, הזכאות מאיימת ונתפשת כתלות של אוכלוסיות מסוימות באלו שהצליחו. השקעה ממשלתית, אפילו בחינוך ובבריאות, אינה ברורה מאליה. רומני רוצה לחלק שוברים לבתי ספר, כדי לאפשר חופש בחירה. רק שחופש בחירה הוא עקר, אם אינו מלווה במדיניות מכוונת שוויון. ללא תוכניות ממשלתיות, חופש הבחירה יישאר תלוי מעמד אליו אדם נולד.

הוויכוח סוער עוד יותר בנוגע לביטוח הבריאות. למעשה, מדובר בהפקרת הטיפול הרפואי לידי השוק הפרטי, בו רק טובת החברות עומדת לנגד עיניהן ובוודאי שלא רווחת החולים. הנפגעים העיקריים הם כתמיד החלשים, ומעניין שרפובליקנים רבים משתמשים ברטוריקה המתנגדת למעורבות ממשלתית, אך בפועל - רבים מהם נהנים מתוכניות ביטוח בריאות ממלכתי ומסרבים לוותר עליהן.

לייבא תפישת עולם כושלת

בוועידה הרפובליקנית, אמרה קונדוליזה רייס בהתרגשות שאין זה משנה מאיפה באת אלא לאן אתה הולך. רומני, שנתפס באומרו כי 47% מהאמריקנים שיצביעו לאובמה הם כאלו שמנצלים את כספי המדינה ורואים עצמם כקורבנות, מחבק את החזקים בחברה, עליהם הוא נמנה בעצמו. תפישתו מובילה לכך שבהכרח המקום ממנו באת הוא גם זה שאליו תלך.

אנו, בישראל, איננו רוצים לקדם מציאות של גורל ידוע מראש, מציאות בה עקרון יסוד כמו אחריות המדינה לאזרחיה מוטל בספק. מציאות החיים האמריקנית נטועה בהיסטוריה שונה משלנו. נקודת המוצא האמריקנית סולדת ממעורבות המדינה בחיי הפרט ומבטאת פחד מפגיעה בחירות על-ידי הממשל. אנו נוסדנו על הפחד מחוסר במדינה, על סולידריות חברתית ודאגה לכלל. היסטוריה אחרת, מציאות ומרקם חיים אחרים. לא ניתן לייבא מודל ולהעתיקו לסביבת חיים שונה, בייחוד בעודו מתפורר. ייתכן שאובמה לא עמד בציפיות ולא הצליח בתפקידו בארבע השנים האחרונות, יש שיחשבו שאינו אוהד ישראל. דבר אחד ברור, חיבורו האידיאולוגי של נתניהו לרומני מדאיג.

כמו בארה"ב, חשוב שגם אצלנו יהיה ברור למה מצביעים ושנצביע באופן שישרת את הערכים החשובים לנו. מהי האג'נדה הראויה? נדמה שמכנה משותף רחב יסכים שאנו רוצים חברה צודקת ומשגשגת. בין קומוניזם לבין קפיטליזם חזירי - המרחק רב. ממשלת נתניהו לא הצליחה לנטרל את הריכוזיות במשק, לא הצליחה לפעול למען מעמד הביניים והשכבות החלשות, יוקר המחיה מכביד ומשפחות כורעות תחת הנטל ומחירי הדיור לא מאפשרים לצעירים להתבסס. במקום לייבא תפישת עולם כושלת, יש לייצר ולקדם נוסחה ישראלית, עדכנית מאוזנת ואחראית, המשלבת אחריות המדינה לאזרחיה, שוויון בין אחרון האזרחים לראשון בעלי ההון, חברה אזרחית פעילה ומשק דינמי, נטול ריכוזיות, המעודד יזמות על כל גוניה.

תמר שחורי, סגנית נשיא הקונגרס היהודי העולמי

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל opinions@y-i.co.il