צדק חברתי? העם דורש חינוך איכותי

בלתי מספיק. זה הציון שאני נותנת לממשלות ישראל לדורותיהם. למה לתת ציונים? בתור תוצר של המערכת זה מה שאני יודעת לעשות, לתת ציונים ולהכניס כל נושא לעקומת גאוס.

מערכת החינוך נמצאת אי שם בצד הנמוך של העקומה, לא במקום טוב, אם במקרה לא הבנתם, אפילו לא במקום ממוצע. אבל הציון הנכשל לא מפריע למערכת ולשרי החינוך לדורותיהם לאהוב ציונים ומבחנים. שרי החינוך שכיהנו כאן אימצו אל חיקם כל מבחן אפשרי. למבחנים, אגב, יש שמות קסומים: פיז"ה ומיצ"ב, יש גם טאליס ו-PIAAC, ולא נשכח סתם מבחנים דיאגנוסטיים, הכתבות, בחני פתע ומבחני מחצית. מבחנים - וכמה שיותר.

הטורים האחרונים של אפרת בערוץ הורים :

סחוטים מהחופשות? בשנה הבאה יהיה גרוע יותר

חינוך חינם מגיל 3: חוסכים כסף - פוגעים בילדים

יכול להיות שיובל המבולבל צריך ריטלין?  

הציונים שמקבלים ילדי ישראל במבחנים ממלאים דו"חות שלמים וכתבות. בכל פעם שמתפרסם דו"ח השוואתי עולמי או אפילו פנימי, סופקים כולם כפים ומנסים להבין איך הגענו לכאן. איך הפכנו ממדינה מובילה בטכנולוגיה, המתגאה בגנים היהודיים, למדינה המדשדשת במקומות האחרונים בטבלת ה-OECD ולא מצליחה לעקוף אפילו מדינות נחשלות.

אחרי שמנקים כולם את הסיבות ומאשימים מגזרים שלמים בהורדת הציון הממוצע, מתברר שגם בלי עלי התאנה שנקראים "חרדים" או "ערבים" - מצבנו רע. תלמידי ישראל היהודים לא מצליחים להשיג הישגים בסיסיים במתמטיקה, אנגלית ועברית. מהערבים, מהבדואים ומהחרדים בכלל לא מצפים. הם, המגזרים, אמורים להיות מאחור, כך לפני המערכת, ושוויון הזדמנויות או צמצום פערים הם רק סיסמה. אבל זה נושא לטור אחר וכואב לא פחות.

מי שיכול להרשות לעצמו - בורח

המצב הזה הוא תולדה של הזנחה וחוסר התייחסות לנושא החינוך. מערכת החינוך מיושנת, החל מבתי ספר בעלי גגות אסבסט שנמצאים ברשימת המבנים העלולים להתמוטט ברעידת אדמה, וכלה במחשבה שילדים חייבים ללמוד בהוראה פרונטלית ולהיבחן על חומר הלימוד.

זה לא שלא נעשו שינויים, אבל הם נעשו בשני מסלולים מקבילים. הראשון אלו שינויים קוסמטיים: הוספת מחשבים לבתי הספר,

הוספת תוכניות מסויימות וכמובן תוכניות בתשלום ההורים.

המסלול השני הוא "more of the same": המערכת כל כך טובה, חשב מישהו, אז בואו ונוסיף כמה שעות. שעה לגנים העירוניים ועוד שעות באופק חדש לתלמידי היסודי.

בפועל, שום תשתית לא שונתה, המורים נאלצים להישאר יותר שעות בבית הספר כשאף אחד לא חשב לארגן להם פינה נעימה לשבת או להוסיף תקציב לכוס קפה פעם ביום לתקציב הבית ספרי. הילדים נשארים יותר שעות בלי מקום לארוחה חמה ולישיבה נוחה.

אז אם לא טוב כאן, אתם שואלים, למה אף אחד לא עושה משהו? למעשה ב-15 השנים האחרונות עשו רבים - והרבה דברים. השינוי העיקרי שנעשה במערכת החינוך הממלכתית הוא הפיצול. לפני 30 שנים ניתן היה לספור את בתי הספר האלטרנטיביים על כף יד אחת, ואילו היום לא ניתן למנות את הזרמים.

אנתרופוסופי, דמוקרטי, פתוח, מונטסורי, וולדורף, דיאלוגי, אפשר ללמוד חינוך פתוח, למצוא קהילות גדולות של חינוך ביתי. כל אלא הם הבעת אי אמון מובהקת במערכת. הבריחה החוצה של כל מי שיכול להרשות עצמו את זה כלכלית, היא תעודת העניות הגדולה ביותר של ממשלות ישראל לדורותיהם.

לאף אחד מההורים לא היה זמן לצעוק צדק חברתי או מערכת חינוך טובה יותר, ולכן הורים שהבינו שהם רוצים משהו אחר לילדיהם  החליטו שבמקום לשנות ולהישאר במערכת על מנת לחזק אותה מבפנים, הם יצאו החוצה. הם פתחו מערכות אלטרנטיביות, מצאו פתרונות אחרים, שכולם בדרך כלל יקרים יותר, או אפילו יקרים הרבה יותר.

האשמה כולה שלנו

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מתלוננת על המורים, שעובדים ברובם קשה, אלא עלינו ההורים, שאפשרנו למערכת להגיע למצב כזה. אפשרנו למערכת להעסיק חלק מהמורים כעובדי קבלן, אפשרנו למערכת לשכנע אותנו שהיא עושה את עבודתה ובעיקר התייחסנו לבתי הספר כאל ה"בייביסיטר הלאומי". אנחנו יוצאים לעבודה ויש מי ששומר על הילדים שלנו. אני מלינה רק עלינו, שהסכמנו לקבל תירוצים כמו מצב ביטחוני שהביאו את מערכת החינוך למקום שבו היא נמצאת היום.

המטרה: שחינוך יהיה על סדר יומם של כל המתמודדים בבחירות

בואו נאמר את הדברים בבירור: מדובר כאן על סדר עדיפות לאומי אמיתי, על סדר היום הציבורי שלנו שמתייחס בעיקר לאחמדניג'אד שמאיים עלינו. אני לא מזלזלת באיום בטחוני, אבל אני חושבת שהביטחון הוא באמת בעייתי בגלל שהוא מאיים ו"אוכל" כל תקציב קיים ומשאיר את הילדים שלנו עם מערכת חינוך ענייה.

עכשיו ישלפו טבלאות של ה-OECD ויסבירו לי יודעי דבר שישראל משקיעה בכל ילד סכומים גבוהים ממדינות רבות אחרות. אז תחזירו את הטבלאות למקום, כי בהגדרת השקעה הכנסתם את ההשקעה שלי ביחד עם שלכם פנימה. בהשקעה אתם מחשבים גם את החינוך האפור ואת המורים הפרטיים, את התל"ן, התרומה מרצון, את החוגים ובעצם, סליחה? אני לא משלמת מיסים?

המשאב העיקרי של מדינת ישראל הוא לא גז, נפט או יהלומים, אלא המוח האנושי, הידע והערכים. מערכת חינוך טובה היא עתידה של מדינת ישראל והיא זו שתשפיע על הכלכלה, על הצמיחה במשק וכן גם על הביטחון. פיתוח כיפת ברזל, אמל"ח ומודיעין חייב אנשים איכותיים ואיכות מתחילה בחינוך. אנחנו חייבים לדרוש חינוך איכותי ומהפך בתפיסת סדר העדיפות הלאומי.

רוב האנשים מרימים גבה ובטוחים שזה לא יכול להיות. אחרי שנים של ועדות מיוחדות לבחינת מצב החינוך

ומסקנות שנזרקו לפח, אין לדעתם כל סיכוי לשינוי. אבל אני חושבת שיש. למעשה לא רק אני, עוד יותר מאלף הורים שהצטרפו בשבועיים האחרונים לקבוצת המאבק, שפתחנו טלי בריל, אמא לשלושה וסמנכ"ל בחברת דיבור, ואני. הכל נעשה תוך ימים, בלי פרסום או תקציבי שיווק. כולם חושבים שחייבים שינוי!

אין כאן שום אמירה פוליטית או קשר למפלגה מסוימת. להיפך, המטרה שלנו היא שכולם, כל עמדים וכל המפלגות, ידברו חינוך. התוכנית הכללית היא להגיע לפוליטיקאים ולדרוש מהם להתייחס לחינוך הילדים במצע, לא בסיסמאות או באמירות כלליות, אלא בשינוי סדר העדיפויות.

קחו לכם חמש דקות והציצו במצע של המפלגה שלכם ותראו מה היא הבטיחה בשנים האחרונות. מה מזה סיסמה ריקה ומה באמת יושם? לי יש תשובות והן די עצובות, אבל עכשיו אני מתכוונת לפעול. ואתם?

להצטרפות לקבוצה . ואם אתם רוצים לדעת עוד על המאבק של כולנו  

הכותבת היא מנהלת פורום ייעוץ הורים, מנחת הורים ובעלת פינה בתוכניות הבוקר "רולידר מדבר" ו"סדר יום". לדף הפייסבוק