הקול היהודי: מתביישים בישראל, גאים ביהדותם
הם מעורבים פוליטית, מפגינים שיעור הצבעה גבוה - וכבר לא דמוקרטים בלבד. יהודה קרצר, בנו של שגריר ארה"ב לשעבר, רוצה לחזק את הקשר של יהדות אמריקה לישראל, אך מבהיר כי ההצבעה היהודית לא קשורה לנושא הישראלי
קרצר, יהודי שומר מצוות, הוא מה שנקרא בעגה האמריקנית "יהודי מקצועי". הוא בוגר מדעי היהדות ב"הרווארד", מרצה, מחבר ספרים ומחקרים על יהדות, אמריקניוּת ומה שביניהם, ומשמש כנשיא מכון שלום הרטמן צפון אמריקה. בישראל הוא נמצא פעם בחודש, בממוצע, ושוקד על החיבור בין יהדות צפון-אמריקה לארץ.
בימים אלה הוא גם מקדיש את זמנו לפעילות פוליטית, במסגרת פסטיבל הדמוקרטיה הגדול בעולם ערב
ואם עוד נדמה למאן דהוא שיהודי ארצות הברית מצביעים לנשיא שנוח לישראל - ממהר קרצר לנפץ את האשליה: "זה תמיד מפתיע ישראלים לגלות שעל אף הדיבורים סביב ישראל בקהילות - ותמיד יש דיבור על ישראל - מרבית האוכלוסייה ממש לא בוחרת נשיא לפי מדיניות החוץ שלו במזרח התיכון. היהודי אמריקאי בוחר את הנשיא שלו לפי המדדים הרגילים: מדיניות כלכלית, או הזדהות עם ערכים חברתיים. ישראל היא לא חלק מהסיפור בכלל. מצד שני, יש הרבה דיבורים במיוחד בקבוצות אוכלוסייה מסוימות כמו ישראלים (כך מגדירים שם את הישראלים לשעבר), שמתייחסים אל אובמה כלא אוהד ישראל ואפילו אנטי-ישראלי, וזה מציק להם. אבל רוב היהודים, ממש לא מרגישים קשורים לנושא הזה".
"יש פיצול בקרב הקהילות"
הניתוח של קרצר מעלה שדברים שרואים מכאן לא רואים משם: "הם באמת לא רואים הבדל בין המתמודדים ביחס לישראל, ומבחינתם ארצות הברית הייתה ונשארה 'הידידה הגדולה'. ויש ביניהם שמרוצים מאוד מהיחס של אובמה לישראל. במקרה הגרוע יותר, פשוט לא אכפת להם, מה שהופך את העבודה שלנו במכון הרטמן לחבר ביניהם לבין ישראל, לחשובה יותר".
היהודי האמריקאי גם אוהב לראות את הנשיא שלו מחובר ליהדותם: חובש כיפה בהדלקת נרות חנוכה, מוקף ביהודים בבית הלבן – ועורך ליל סדר כהלכתו. כמעט. ואף שארצות הברית חרתה על דגלה את הפרדת הדת מהמדינה, ארצות הברית היא מדינה דתית.
"הפרדה בין דת ומדינה משמעה שכלכלית, אין תמיכה בדת – ושאי אפשר לקדם או לבטל דתות", כך קרצר. "בנושא הזה יש חירות מוחלטת. לכן מיחסים את זה בטעות לניטרליות - מה שלא נכון כלל ועיקר: ארצות הברית היא מדינה מאוד דתית - פעם דתית-נוצרית, וכיום יהודית-נוצרית.
"כל הסידור הזה נוח ליהודים עד מאוד. הם אף פעם לא נרדפו באמריקה, ואם לפני 50 שנה הם חיו בנוח עם יהדותם, אבל לא הרגישו בנוח לבטא אותה בפומבי - היום המצב השתנה לחלוטין. ברק אובמה הוא הנשיא הראשון שעשה סדר פסח בבית הלבן, והוא חש מאוד בנוח עם יהודים ויהדות".
איך מסתדרים אצלכם בקהילות כשהחברים מצביעים למועמדים שונים? קאפקייקס עפים באוויר בקידוש של שבת בבוקר?
השאלה אומנם מצליחה לחלץ ממנו צחוק, אך קרצר סבור כי היום, יותר מתמיד, יהודי ארצות הברית לא חוששים למתוח את הגבולות הפוליטיים המוכרים, ולשחק בגלוי במגרשים של שני המועמדים: "זה בהחלט מייצר מתח קהילתי. ליהודים יש היסטוריה מאוד ברורה וארוכה של הצבעה מסורתית למפלגה הדמוקרטית באמריקה. זה די מפתיע, כי הדמוקרטים ייצגו תמיד את הצד הסוציאליסטי והעני, בעוד הרפובליקנים היו העשירים והמשכילים. היה טבעי שיצביעו דווקא להם, אבל התחושה הכללית בקהילות הייתה שהם מייצגים טוב יותר את הערכים היהודיים.
"עכשיו מתרחשים שינויים רבים. פתאום לא מעט יהודים מוצאים את עצמם בצד הרפובליקני. לפעמים יש פיצול בקרב הקהילות, ומתגבשות קבוצות שמרגישות יותר בנוח דווקא שם בשל הערכים מסורתיים והגישה לישראל. אז כן, זה מתחיל להשתנות. אני מאמין שככל שיהודים מרגישים יותר נוח באמריקה, הם מרגישים צורך למתוח יותר את קשת הדעות והעמדות".
מחנכים את יהודי ארה"ב לא התבייש בישראל
קרצר, יהודי שומר מצוות, רואה בערכים יהודיים חשיבות רבה, "ועם זאת, אני לא חושב שיש לזה קשר כלשהו לנושא המדיני או לאמריקה. לכן בחלק גדול מהמקרים, אין קשר בין זהותי כיהודי להצבעה שלי. לגבי אובמה וביבי - אני עדיין חושב שאובמה היה יכול לעשות את זה אחרת, ועם זאת אני ישן טוב בלילה כשהוא בבית הלבן. גם אם אישית לא נוח לי עם היחסים הגרועים ביניהם".
הפרויקט של קרצר וחבריו הוא בגדר ניסיון כמעט הרואי לעשות שינוי בכיוון שאליה צועדת היהדות האמריקאית: התנתקות מישראל ומהישראלים. אך עוד לפני הניתוק, קרצר וחבריו צריכים לטפל בבושה - התחושה הרווחת כיום בקרב יהודי אמריקאי ממוצע, כשהמילה ישראל או ישראלים עולה על השולחן יחד עם "כיבוש".
"זו באמת בעיה קשה", הוא מנסח בזהירות. "בואו ננסה לקחת את הצד הטוב והאופטימי של הבושה. ככה לפחות אמרתי לסטודנט שלי שהעלה את אותה הסוגיה. אם הם מתביישים זה אומר שהם מרגישים מחויבים ואחראים, וזה סימן לאחווה יהודית. אם הם מרגישים שלמה שישראל עושה יש השלכה עליהם לטוב או לרע, זה אומר קשר.
"צעירים יהודים באמת מרגישים בושה - בטח אחרי מה שהם שומעים בקמפוסים. אבל אז רבים מהם באים לישראל ומרגישים אחרת: מתאהבים בעברית שנשמעת מכל כיוון ברחובות. אני אישית לא רוצה שהם ירגישו בושה, אבל זה עדיף על אדישות".
"מסתכלים עליכם שונה בגללנו"
קרצר מגדיר עצמו "כיהודי אמריקאי גאה, וציוני נלהב ומסור". "אני מרגיש גאווה באמריקה ורואה בה את
המולדת שלי", הוא אומר, "וזה לא סותר או מפריע לקשר העמוק שלי עם ישראל. נסי לדמיין את מדיניות החוץ האמריקאית מול ישראל בלי ארגון כמו אייפק. נסי לחשוב האם בלעדיו הממשל היה כל כך פרו-ישראל. חצי מהפעילות החברתית של יהודי ארצות הברית היא שגורמת להסתכלות אוהדת על ישראל. מסתכלים עליכם שונה בגללנו.
"ועם זאת, גם אנחנו מרוויחים מהעניין. לואיס ברנדייס אמר פעם שציונות עושה את היהודים האמריקאים לאמריקאים יותר טובים, וזו אמירה מדויקת. אין שום סיבה שלא נוכל לאחוז את המקל בשני קצותיו, רק שנעשה את זה במשותף אתכם".
לפנייה לכתב/ת 
