ישראל מחכה ללבני

אחרי ההצגה על איחוד הטמאים חשבתי ששני עריצים אינם הולכים יחד אלא אם הם נועדו מפחד. בבוקר האזנתי לתשיעית של בטהובן, הסימפוניה שהיא העולם, הכאב שכתב בטהובן החירש, והבנתי שהיא מסתיימת בשיר על אושר ותקווה. יש להשמיע את הגרסה הישראלית של האוֹדָה על האושר של בטהובן.

הגיע הרגע להרים ראש. למנוע את האסון של שני המסורקים, ליצני הרוע, ליברמן וביבי, דווקא עכשיו כי אולי עכשיו זה אפשרי. ישראל הישנה, הנשלטת על-ידי מדינת השטחים, צריכה לכבות את היהירות ואת המאבק של מפלגות קטנות, וללכת יד אחת (בצירוף, ולא במחיקה) מול הרוע הנשקף לנו אם לא נשיר יחד.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

תושבי הממלכה רוצים אותנו נחמדים בממ"ד / טל אל-על

תהיי הרה ותשתקי / רוני קציר

הדבק יכול להחזיק רק אם ציפי לבני תעמוד בראש קואליציה שתחבר את העם המסכן הזה, שלא תמיד יודע להיות חכם כדי לעמוד מול הרוע הנשקף מברית הבריונים. ציפי באה מהם. אביה היה באצ"ל. היא חזרה ממסע קשה אל עברה. יש בה סקס אפיל פוליטי שאין לאף אחד מהחבר'ה שרצים לבחירות. לשלי אין את זה. היה לה, אבל פספסה. 

שלי מחויבת לרומם את תנועת העבודה, בעלת היסטוריה רבת שנים שהקימה מדינה, כדי שביבי וליברמן לא יסיימו להרסה. יאיר לא יהיה ראש ממשלה בקדנציה הזאת. גם לא מרצ. ציפי לבני היא היחידה שיכולה לעמוד מול מי שאת דרכם הכירה מנעוריה. אין זה הזמן לבחור בעד אלא בעד הנגד, נגד השניים, ורק אחר כך נחשוב בעד מה אנחנו.

המדינה הדו-לאומית של עבדים ואדונים של ביבי וליברמן אינה אופציה אלא כיליון. אם שלי, יאיר ונבגדי מנחם בגין שאינם רוצים להבין שהם אינם עוד בסיפור הז'בוטינסקאי יצטרפו - ציפי יכולה לנצח. הם מכירים את לבני מימיה איתם בתנועת הנוער. הם צריכים להצטרף למחנה גדול מול שני אנשי המדון, שהפחד לאבד את המדינה שכבשו מן המדינה שהייתה שישים ומשהו שנים מאיים עליהם.

יש לנו מגילת עצמאות מפוארת שהשניים האלה בזים לה. צריך לעמוד מולם ולנצח בשביל כולנו. כי אם הנותרים יילכו יחד - לא כאיש אחד, אלא כ"אנחנו" לצורך הצלת המדינה - כן נוכל להינצל.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל opinions@y-i.co.il