מי שולט בייצור הכסף - המדינה או הבנקים?

בטורים האחרונים (כבר חמישה אני חושב), אני מנסה להבין ולהסביר מהו כסף. בטור הזה ובטור הבא אני רוצה לנסות לברר מי יוצר את הכסף ואיך הוא נוצר.

לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם קראוס :

• כך המדינה גונבת אותנו באופן חוקי לגמרי
• הטרנספורמציה של הכסף: מהזהב אל הכלום
  

השאלה הזו היא שאלה חשובה; יש לה השתמעויות פוליטיות וחברתיות. יכולה, למשל, להישאל השאלה, מי מרוויח מייצור הכסף; הבנקים הפרטיים? המדינה? ה"עם"? מכל תשובה נובעות מסקנות חברתיות וכלכליות שונות.

אבל לפני שנתחיל בואו נזכיר בעצם מהו כסף בימינו: המערכת המוניטרית שמנהלת את הכלכלה העולמית בימינו היא מערכת שנקראת מערכת של "כסף צו" (Fiat Money). זו מערכת שבה יש שטרות ומטבעות (וזה רק מיעוט הכסף) שלא ניתן לקבל תמורתם זהב או סחורה אחרת, ולכן אפשר לומר שהמערכת הזאת החליפה את מערכת "כסף הסחורות" (Commodity Money) מבוססת הזהב, שעליה דיברתי בטורים הראשונים בסדרה הזו.

במערכת שלנו המדינה מגדירה באופן חוקי יחידת כסף, מה שנקרא בלשון משפטית בשם "הילך חוקי", ובמקרה של ישראל, היחידה הזו נקראת "שקל חדש" ו...עכשיו נשאלת השאלה מי מייצר את הכסף הזה ובאיזה תהליך.

כסף חיצוני וכסף פנימי

נהוג לחלק את "ערימת" הכסף שיש במשק לשני סוגים; כסף חיצוני וכסף פנימי. כסף חיצוני הוא כסף שנוצר על ידי הבנק המרכזי של כל מדינה בתהליך מסויים (שעליו נרחיב בטורים הבאים). כאשר אומרים שהנשיא האמריקאי, ברק אובמה, והבנק הפדרלי המרכזי בארה"ב "שופכים כסף" לכלכלת ארצות הברית כדי להילחם במיתון, מתכוונים לכך שהבנק המרכזי (הפד) מייצר את הכסף הזה. זהו כסף חיצוני.

הבנק המרכזי אחראי גם על מטבעות ושטרות. זה מה שנקרא פעם "הדפסת כסף", אבל חשוב לדעת שבימינו השטרות והמטבעות מהווים רק חלק קטן מאוד מכמות הכסף שבמשק. כאשר אומרים במרכאות שהבנק המרכזי "מדפיס כסף" בעצם מדברים על תהליך חשבונאי מסחרי שבו הבנק מייצר סימני כסף (חיצוניים) ומעביר אותם לתוך המשק, אבל, כמו שאמרתי, אכתוב על כך בטורים הבאים.

• שאלת מיליון הדולר: איך מייצרים כסף יש מאין?
• הבנק: גנב גדול או אבי ההתפתחות הכלכלית?
• מה בעצם אנחנו מקבלים בתמורה לעבודה שלנו?
  

אבל רוב הכסף שמפעיל את המשק שלנו הוא כסף שנוצר על ידי בנקים פרטיים בעצמם. הכסף הזה נקרא כסף פנימי. הסברנו על קצה המזלג, באחד הטורים הקודמים איך זה קורה, ונחזור על כך בפירוט.

ובכן, ההסבר הקלאסי, ההסבר שמופיע בספרי הלימוד של הסטודנטים לכלכלה, ליצירת כסף פנימי על ידי הבנקים הוא כזה:

אדם א' נכנס לבנק, מפקיד בו מאה שקלים. עכשיו "שוכבים" להם, במחשב של הבנק 100 שקלים שרשומים על שם א'. והנה, הכל בסדר.

אלא שלבנק יש יכולת פילאית. הוא לוקח חלק מהסכום ששייך לא', ומלווה לב'. בואו נניח שהוא נתן לב' 60 שקלים. ומה קרה עכשיו? לא' עדיין רשומים בבנק 100 שקלים בחשבון שלו, ואילו גם בחשבון של ב' יש כרגע במקום 0 שקלים שהיו שם קודם, 60 שקלים. הנה, נוצרו להם, באורח פלאי, 60 שקלים נוספים. זהו עיקר הסיפור שמלמדים תלמידי כלכלה באוניברסיטאות, אבל הוא שנוי במחלוקת. (למחלוקת נגיע מאוחר יותר).

המשך הסיפור של ספרי הלימוד אומר דבר כזה: לבנק המרכזי; במקרה שלנו בנק ישראל, יש יכולת וכוח חוקי לשלוט בכמות הכסף הפנימי שהבנקים מייצרים. ואיך בנק ישראל יכול לעשות את זה? ובכן, יש לו שני כלים מגובים בחוק: הוא יכול לשלוט ברזרבות שהבנק צריך להשאיר והוא יכול לשלוט בריבית שנוהגת במשק, כלומר במחיר שאותו אדם שרוצה כסף צריך לשלם עבור ההלוואה שהוא לוקח.

רזרבות

נתחיל ברזרבות. א' שלנו מהדוגמה מלמעלה הפקיד בבנק 100 שקלים, וכמוהו הפקידו עוד המוני אנשים את כספם. עכשיו שימו לב. הבנק לוקח את 100 השקלים האלה ורוצה להלוות לאנשים אחרים.

נניח שילווה לי 30 שקלים מתוך המאה וישאיר לעצמו רזרבה של 70, הרי נוצרו במשק עוד 30 שקלים. אבל אם הוא ייקח סיכון וילווה לי 90 שקלים מתוך המאה של א', הרי נוצרו כעת עוד 90 שקלים ויש במשק 190 שקלים.

(צילום: shutterstock)

ולמה אני אומר שהוא מסתכן? ובכן, בהנחה שהוא הלווה לי 90 שקלים, מצבו הוא כדלקמן: לא' יש זכות להוציא ברגע שירצה 100 שקלים, אבל לבנק בפועל יש כרגע רק 10 מהם, כי את ה-90 הוא הלווה. יוצא שאם א' יבקש במפתיע את כל הכסף, הבנק מסתבך.

בואו נסכם. לסכום שהבנק משאיר לעצמו ולא מלווה קוראים רזרבה. ככל שהרזרבה שהבנק שומר לעצמו קטנה יותר, זה אומר שהבנק מייצר יותר כסף, כי הוא מלווה יותר כסף למישהו אחר, אבל הוא מסתכן יותר.  נניח שהבנק ייקח מה-100 שקלים של א' רק עשרה שקלים וילווה אותם, הרי הוא יצר רק עשרה שקלים וכמעט לא הסתכן, כי הרזרבה שלו עומדת על 90 אחוזים.

ואיך כל זה קשור לבנק ישראל? ובכן, הבנק, יכול לקבוע את אחוזי הרזרבות שעל הבנקים לשמור. הבנק יכול, לפי הסיפור של ספרי הלימוד בכלכלה, לחייב את הבנקים הפרטיים לשמור רזרבה ענקית ולייצר אז מעט כסף למשק, או לשמור על רזרבה קטנה ולייצר הרבה כסף.

רזרבות גדולות תורמות אולי ליציבות של הבנקים, אבל מפחיתות את כמות הכסף שעומדת לרשות הציבור, וזה לא תמיד טוב. אנשים שירצו לפתוח עסקים ולהעסיק עובדים, יתקשו לקבל הלוואות והמשק יפעל לאט. לעומת זאת, אם הבנקים מורשים לשמור רזרבה קטנה, יש יותר כסף במשק, אבל היציבות פחות טובה.

כלי נוסף; ריבית

לבנק המרכזי יש כלי חוקי נוסף שבאמצעותו הוא שומר, לפי התיאוריה שמלמדים בספרי הלימוד, על כמות הכסף שהבנקים יוצרים. הכלי הזה הוא השליטה של הבנק בריבית שנוהגת במשק. הנה, נמשיך עם הדוגמה. א' הפקיד 100 שקלים, ולכן רשומים על שמו 100 שקלים. ב' קיבל מהבנק הלוואה של 50 שקלים מכספו של א' ולכן במשק יש עכשיו 150 שקלים. עכשיו, נניח שבנק ישראל מכריז שהוא מעלה את הריבית.

מה קורה? ב' צריך לשלם עכשיו הרבה יותר ריבית לבנק על 50 השקלים שלו, ויכול להיות שכדאי לו להחזיר את ההלוואה לבנק. במצב כזה אולי לא כדאי לו לקנות בכסף הזה דירה להשקעה, כי הריבית שהוא ישלם לבנק גבוהה פתאום. ברגע שב' החזיר את 50 השקלים, שוב יש בבנק רק 100 שקלים של א'. כמות הכסף הצטמצמה והמשק מאט את פעילותו. פחות כדאי לאנשים להשקיע.

עכשיו, נניח שיש מיתון והבנק המרכזי (בנק ישראל) רוצה לעודד אנשים להשקיע ולפתוח עסקים. נגיד הבנק, סטנלי פישר, מכריז על הורדת הריבית. א' שלנו שחזיק כבר שנים 100 שקלים בבנק שם לב שהריבית שהוא מקבל על הסכום שלו מהבנק מגוחכת. מישהו מציע לו להקים עסק בכסף הזה, או להשקיע בעסק, ויאללה. הוא מוציא את הכסף מהבנק.

ג' וד' בסיפור שלנו באים גם הם לבנק ופתאום כדאי להם מאוד "לקנות" מהבנק כסף, כלומר ללוות כסף ולשלם ריבית ולהקים עסק, כי הריבית נמוכה. ככל שג' וד' לווים יותר כסף, יש יותר כסף במשק, ויותר אנשים עושים עסקים ולכן זו דרך להילחם במיתון במשק.

עד כאן הסיפור הקלאסי; הסיפור שאומר שהבנקים המרכזיים בעולם שולטים אקסוגנית (כלומר מבחוץ, מחוץ למערכת הבנקים הפרטיים) על כמות הכסף הפנימי שהבנקים הפרטיים יוצרים, אבל יש קבוצות חוקרים שטוענות שהבנקים המרכזיים מאבדים או אפילו איבדו חלק גדול מהשליטה שלהם על הבנקים הפרטיים ואלה מייצרים כסף לפי...? לפי מה? לא ברור! על כך בטור הבא.

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למנהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. ניתן ליצור איתו קשר דרך אתר הבית שלו: http://www.ushi.co.il/

ולתאם הרצאות פרטיות: http://www.ushi.co.il/index.php/projects