אדום אדום: הטלוויזיה התחילה, הרשת תסיים
גם אם לא צפיתם בתחקיר בכלבוטק על המשחטה של חברת תנובה ו"אדום אדום", הפיד בפייסבוק דאג לעדכן אתכם מה קרה, לתבוע, לשפוט ולהוציא לפועל
מתחילת דרכה "כלבוטק" הייתה אימתם של גופים עסקיים רבים, בזכות תחקיריה המזעזעים והדרמטיים. מהקוליפורמים בחומוס ועד פרשת הכרוב הכבוש (כן, היה דבר כזה) - התוכנית התאפיינה בחיפוש, איתור וסיכול ממוקד של עוולות צרכניות, רשלנויות מקצועיות וסכנות שאורבות לישראלי הממוצע בכל פינה כמעט. תרבות ה"סמוך" וה"יהיה בסדר" התגלתה במערומיה, והתוכנית - ובראשה רפי גינת - רכשו לעצמם מוניטין של לוחמי צדק ונושאי קול הציבור המזוע-זע, לא פחות.
הפרשנות של ההמון
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה חדשה, שרק מעצימה את עוצמתם של תחקירים טלוויזיוניים עמוסי ויז'ואלים מזעזעים וצילומים טורדי מנוחה. גם אלו מאיתנו שאינם מחזיקים מקלט טלוויזיה בבית, או אלו שנמנעו מצפייה בתחקיר מסעיר זה או אחר, לא יכולים להימלט ממנו. עד מהרה מתמלאות הרשתות החברתיות בפרשנות (או "קומנטרי"), תגובות בזמן אמת, של חברינו ונעקבינו. צילומים מזעזעים לא מאחרים להגיע, והמהדרין מוסיפים גם קטעי וידאו נבחרים.
כך זה היה גם אמש (ה') עם תחקיר כלבוטק שחשף התאכזרות לבעלי חיים במשחטה של אדום אדום (התמונות קשות לצפיה). המנכ"ל העלה אף הוא כבר בערב השידור תגובה ליוטיוב, ולעמודים של תנובה ואדום אדום בפייסבוק (שהוצפו בתגובות זועמות של גולשים, בעקבות התחקיר). המנכ"ל הודיע באותה תגובה כי מנכ"ל המפעל יפרוש מתפקידו, כי יפטר את העובדים שלא פעלו לפי הנהלים.
בתוך ים של ויז'ואלים קורעי לב, קריינות דרמטית ואפקטי סאונד שרק מעצימים את החוויה (האיומה ממילא), אי-אפשר לפספס את המסגרת בתוכה הסיפור מועבר. הטלוויזיה אלופה בהשטחה של סיטואציות, ומה שהיא מתחילה, הרשת החברתית משלימה. אתמול זו ורדה רז'יאל-ז'קונט (שהתנצלה), היום זו תנובה, בכל יום ניצב אדם אחר בפרונט וכמו בתקופות עברו זוכה לממטרי עגבניות מן הציבור המזועזע והכואב.
האם יש צדק בתקיפה של אנשי הרשת את ורדה רז'יאל-ז'קונט? ייתכן מאוד שכן. כך גם במקרה של תנובה, שבתחומה נעשו דברים מחפירים וקשים, לפי התחקיר האחרון. אך האם נשמרים כאן עקרונות של מידתיות התגובה? האם יש די זמן לנתח את האירועים, לבחון אותם וללמוד אותם? האמנם יכולים גיבורי הפרשה התורנית להתנצל, לחזור בהם, לתקן את דרכיהם? כנראה שלא. על הדרך נסקלים עקרונות יסודיים בחברה מתוקנת: זכות התיקון והחרטה, הזכות למשפט הוגן ולפרקים אף זכות הביטוי והתגובה.
לאחר שהוגשו הראיות, בליווי ממים דרמטיים וצילומי אווירה קשים, כל שנותר ליושבי הבית הגולשים במחשב או בסלולר זה להגיב, לכתוב תגובה, לעשות לייק, לשתף. אנו העדים, המושבעים, החוקרים, כותבי האישום, התובעים, השופטים ובבוא העת- גם המוציאים לפועל, או התליינים.
מי צריך שאלות קשות, כשיש קריינות דרמטית?
התנהלות כזו מביאה לכך שרק דרמות גדולות וסוחפות זוכות להתייחסות. דברים "קטנים", או כאלו שלא זכו לשידור בפריים-טיים או למוזיקת רקע דרמטית, נדחקים ונעלמים. וגם כאשר פרשה ממלאה את הפריים שלנו, מציפה את הפיד, עד מהרה יורד החשק והעומס שוחק עד דק את העניין, דוחק אותו הצידה לטובת הפרשה האיומה הבאה. ורדה הצידה, אדום אדום קדימה, עד הפעם הבאה. התנהגות כזו מסוכנת משום שהיא לא מתירה מקום לתיקון, היא מעבירה את הכוח לידי אלו שאינם מורשים או מוסמכים להחזיק בו, ובעיקר גורמת לכך שאנו חיים מדרמה לדרמה, מצב לא בריא ולא תקין שמזיק לחברה בדיוק כשם שהוא מזיק לפרטים החיים בה.זו התנהגות שהיא מצד אחד כל כך אנושית ובו בזמן כל כך מקוממת, ובה מקבלת הצורה (הרעש, הדרמה, החיפוש אחר המכעיס, המרגיז, המקומם, הכואב) את עיקר הבמה ולעתים דוחקת הצידה את התוכן. מי צריך שאלות קשות, כשיש קריינות דרמטית? למי בכלל אכפת ממילותיה של ההגנה, כשעורכי הדין של התביעה מרעישים ללא הרף ומציגים תמונות מעוררות קבס?
וכך, לא פעם הנאשמים מטולטלים באלימות שלא פעם אינה הולמת את המעשה המקורי, ונשחטים בפני כל. עקרון "עין תחת עין" הנורא חוזר על עצמו, בקלה כמו גם בחמורה, כשהעניין יוצא במהירות מפרופורציות. הדבר חמור כשמדובר באנשים ששגו בתום לב או אפילו נעדרי כל אשמה, קרי זכאים ומואשמים לשווא. אך גם אם סרחו, ופשעו, והתנהגותם הייתה מלאה ברשע, אטימות וגועל, כיצד נשכח עקרון "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" שהוא בבסיס האנושיות של כולנו?
איננו שופטים
בכך לא אשמות הטלוויזיה, וגם לא רשת האינטרנט. האשם טמון בקוד התרבותי הכמעט-גנטי שלנו, בני-האדם, ולכן האחריות להכחדת התנהגות כזו היא עלינו, כצופים וכגולשים. חישבו לפני שיתוף, ערכו חשבון נפש לפני כתיבת תגובה. ויותר מהכל שננו לעצמכם: איננו שופטים, איננו תובעים, כולנו - בסופו של יום - רק בני-אדם.
הרעש הדרמטי שאנו מייצרים רק מרחיק הצידה את הדיון המרכזי בעוולה שנעשתה, ובאקלים כזה לא ניתן לתקן שגיאות אלא רק לערוף ראשים. בפעם הקודמת שהאנושות עבדה בצורה הזו, זה לא הצליח. אין שום סיבה שזה יצליח בקרבות העקובים מדם שמתנהלים באינטרנט.
לפנייה לכתב/ת 
