קשר דם
ויקטור קרוז, שחקן הפוטבול של הג'איינטס, גילה כי אחד הנרצחים בקונטיקט, ג'ק פינטו, העריץ אותו. הוא יצר קשר עם משפחתו, שהחליטה לקבור את ג'ק כשהוא לבוש במדיו של אלילו. סיפור מרגש מאחורי הטרגדיה
עוד ב-ynet ספורט:
- הגרלת הנבחרת הצעירה של ישראל ביורו
- מסי נשאר בברצלונה לפחות עד 2018
- מסתמן: ביינס לא יגיע למכבי תל אביב
פינטו היה בין 27 הנרצחים בטירוף שהתרחש בניוטאון, קונטיקט. אחד מ-20 ילדים שאיבדו את חייהם בשיגעון. כמעט כמו כל ילד אמריקאי בן 6 פינטו אהב פוטבול. אוהד מסור של ניו יורק ג'איינטס ובעיקר של התופס המצטיין שלה, קרוז, אותו נהג לחקות בסרטוני וידיאו שאי אפשר לפספס היום ביו טיוב.
יום לאחר הרצח היה קרוז בבית מלון באטלנטה, נח לקראת המשחק מול אטלנטה פלקונס ביום ראשון. הכוכב שיחק בטלפון שלו ולא היה יכול לפספס
את כמות האנשים שהעלו לחשבון הטוויטר שלו את השם ג'ק פינטו. "היו 50 ציוצים עם השם שלו, 100, 150, ממש ברצף", הוא סיפר לפרשן ספורט אילוסטרייטד, פיטר קינג, "אנשים ביקשו ממני ליצור קשר עם משפחת פינטו".
קרוז גילה שג'ק היה אחד מקורבנות האסון. אחרי שהבין שהילד העריץ אותו כל כך הוא גם אזר אומץ וחייג למשפחת פינטו. השיחה, עם האב דין והאח בן ה-11 בנג'מין, לא הייתה ארוכה כי כל המשתתפים בה לא היו מסוגלים לעצור את הדמעות.
"אף אחד לא הצליח לדבר", סיפר קרוז בקול חנוק, "זה היה כל כך חשוב להם ואמרתי שאעשה הכל כדי לעזור. כשמשפחה חווה טרגדיה כה גדולה אתה רוצה להצליח לעודד אותם ולהיות מסוגל לשים חיוך על הפנים שלהם בזמן שהם לא מסוגלים לעשות את זה".
לא מדובר, כמו שאפשר להבין, בעוד אוהד ספורט. ג'ק היה רק בן 6, גיל בו גיבורי הספורט הם לפעמים החלק המשמעותי ביותר בחיי הילד. שיחת הטלפון לא היתה עוד מחווה, אלא האירוע העוצמתי ביותר שעבר על המשפחה מאז הרצח - כפי שהגדיר זאת בן משפחה רחוק יותר.
אבל הפעילות של קרוז לא הסתיימה. למחרת, במשחק מול אטלנטה, הוא כתב את שמו של ג'ק פינטו על שתי נעליו. בצד אחד הוא הוסיף "RIP" ובצד השני "הגיבור שלי". הנעליים הפכו לתמונת השבוע בספורט האמריקאי. קרוז גם שלח למשפחה את הכפפות והקסדה שלו מהמשחק, בו, אגב, הג'איינטס הפסידו בגדול.
יש אנשים שלא מבינים מה היא אהדה לספורט, בטח לא אצל ילדים, אבל משפחת פינטו ידעה מה הילד הקטן שלה אהב יותר מכל. אתמול (ב') ג'ק הובא למנוחות. הוא הונח בארון הקבורה לא בחליפה, כפי שנוהגים אמריקאים רבים, אלא עם מדי הניו-יורק ג'איינטס. בגב החלוצה מופיע, כמובן, השם קרוז.
"אין שום מילים שיכולות להסביר את התחושה שלי", מירר קרוז בבכי, "אף אחד לא יכול להבין איך זה שילד מעריץ אותך עד כדי כך שלצערנו מכניסים אותו לארון עם המדים שלך.
השם שלי הולך איתו והשם שלו יילך איתי כל החיים".
בכל תחנת טלוויזיה אמריקאית, בכל עיתון, ביקשו לראיין את קרוז ביומיים האחרונים, אבל הוא, בכל פעם שדיבר על הנושא, בקושי הצליח לסיים את המשפטים שהתחיל. "לא הבנתי עד כמה ילדים יכולים לאהוב מישהו שהם לא מכירים", הוא אמר, "וזה שיעור לכל ספורטאי בעולם".