"יש לנו מספיק אוכל ומים?"; חרדות של סוף העולם

"אמא, את לא מאמינה מה אמרו לנו בבית הספר", הוא נשמע נרעש ודיבר במהירות. "מלא ילדים אמרו שמחר מגיע סוף העולם. אמרו שזה סוף העולם לפי מאיה, וגם המורה אמרה שהיא שמעה על זה".

"מי זאת מאיה?", אני מנסה להבין מה הוא הבין מכל הסיפור.

"אוף, אמא", הוא מתעצבן, "זה לא מי אלא מה. מאיה זה היה שבט שחי פעם. למדנו עליהם בשיעור היסטוריה. הם אמרו שב-21 בדצמבר 2012 יגיע סוף העולם. הם ניבאו שכדור הארץ יהרס ולא יישאר כלום".

הטורים האחרונים של נירית צוק בערוץ הורים :

כך תהפכי לנערה הכי מקובלת בכיתה ב-10 צעדים

הבת שלי דוגמנית? אין סיכוי!

לרגל אחרי הילד בפייסבוק: זה בכלל עוזר?

"איזה כוסית את, באמא שלי"

"נו, והמורה לא אמרה לכם שזה שטויות?", אני שואלת.

לא", הוא עונה לי. "וזה בכלל לא שטויות. חייזרים ינחתו בכדור הארץ ואז תהיה כמו רעידת אדמה נוראית וסופת חול שאף אחד לא יוכל לעמוד מולה. וכל האנשים יתחילו לרוץ ממקום למקום, כמו עכברים מבוהלים, ולא יהיה שום מקום שהם יוכלו להתחבא בו. המכוניות יתהפכו באוויר, בתים יקרסו, הרבה אנשים יפגעו וגם ימותו. אחרי זה כבר לא ישאר כלום".

אני מביטה בו היטב כדי להבין מההבעה שלו האם הוא מתבדח ופשוט משחזר בפני איזה שובר קופות הוליוודי, אבל כל מה שאני מזהה בפנים שלו זה לחץ מטורף. בזמן שאני מנסה להבין איך אני בדיוק אמורה להרגיע אותו, הוא ממשיך: "אנחנו חייבים להכין את הממ"ד שלנו. זה הדבר היחיד שיכול להגן עלינו. יש לנו מספיק אוכל ומים? ומה עם תאורת חירום? אני חייב לעלות לחדר לארוז תיק עם הדברים הכי חשובים שיש לי. מה אני אקח בדיוק? מה יכול לעזור במצב כזה?".

בשלב הזה אני מחליטה שהוא פרק מספיק מתח ומתחילה לפעול. "אתה חייב להירגע", אני פוקדת עליו. "שב פה. תנשום עמוק, אתה ממש חיוור, נסחפת לגמרי".

"כואבת לי הבטן", הוא ממלמל, ומחזיק את הבטן שלו בשתי ידיים. "ממש כואבת לי".

"ברור", אני אומרת. "אתה בלחץ נוראי. בוא נעשה סדר בדברים. נכון שבני שבט המאיה דיברו על סוף העולם, ונכון שהם דיברו על תאריך מסויים, אבל אפילו חוקרי המאיה אומרים שזה שטויות. הם אומרים שבני השבט התכוונו שייגמר מחזור אחד בלוח השנה ויתחיל מחזור אחר. אם תסתכל באינטרנט תוכל לראות שחלק מהם אפילו אומרים שזה תרגיל שיווקי של בני האזור שבו חיו שבט המאיה, שעושים את זה כדי למשוך הרבה תיירים".

"אז לא יקרה כלום?", הוא אומר, "את בטוחה?".

"ברור שאני בטוחה!", אני משיבה, "ואני לא מבינה איך לא הסבירו לכם את זה בבית הספר.

או שאולי הסבירו ואתם כל כך נסחפתם בפחדים שלכם שלא הבנתם עד הסוף".

"איזה קטע", הוא אומר, "אז הכול סתם, אה?".

"בהחלט. הרבה דתות וכתות דיברו ומדברות על סוף העולם. הנושא הזה מעסיק הרבה אנשים, ובמיוחד את הקולנוע הבדיוני, אבל בוא נגיד שזה לא יקרה בקרוב".

"טוב, מזל", הוא אומר, ואז חושב ומוסיף "אבל נראה לי שבכל מקרה אני לא אלך ביום שישי לבית הספר. את יודעת, ליתר ביטחון...".

אני חושבת על הילד נשאר ביום חופש בבית, אחרי שרק השבוע הוא חזר ללימודים מחופשת חנוכה ומזדעקת מיד. "אין מצב! אם אתה לא תלך לבית הספר אז באמת תרגיש מה זה סוף העולם!".

הכותבת היא מייסדת ומנהלת פורטל "עשר פלוס", מגזין אינטרנט חדש וייחודי שעוסק בגיל ההתבגרות