יש לך סוֹנגבּוּן? על הקאסטות של צפון קוריאה
במשך שנים שרתה רוח רפאים על כל אזרח במדינה הקומוניסטית. היא קבעה היכן ילמד, איפה יעבוד וגם - עם מי יתחתן. לא משנה מיהו ומהו, מה שחשוב הוא מה שסבא שלו עשה בשנות ה-50. עתה, עם חדירת כלכלת השוק יש הזדמנויות חדשות שמעלות שאלה, מה חשוב יותר - כסף או מעמד?
במשך יותר מחצי מאה מערכת קאסטות מטילה צל על חייו של כל אזרח בצפון קוריאה. היא יכולה להכריע אם יחיה במתחמים הסגורים של האליטה המצומצמת או בכפרים הרריים, שבהם החקלאים חובטים בקרקע סלעית בכלים מעשה ידיהם. היא יכולה לקבוע אם בית החולים יקבל אותו כשיחלה, אם יתקבל לאוניברסיטה, וגם במקרים רבים – עם מי יתחתן.
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
שמה של המערכת הוא "סונגבון" (Songbun). ובאופן רשמי, היא לא קיימת בכלל. אך למרות הסודיות כוחן של הקאסטות נותר חזק, אומרים פליטים וחוקרים, דורות לאחר שהוטבע המעמד החברתי לתמיד על כל משפחה, בהתאם ל"טהורות האידיאולוגית" שלה.
כיום המערכת מתחילה להישחק ולהיחלש בשל גורם חדש, שכמעט לא היה קיים עד לאחרונה בצפון קוריאה הקומוניסטית: עושר. כמו כמעט כל השינויים בחברה הנסתרת מעיני שאר העולם, המפנה מתחולל לאט. אולם, בתחרות על מוקדי הכוח בעולם הסגור שיצרה פיונגיאנג, עריקים ומומחים אומרים שהכסף מתחרה עתה בשלטון של הקאסטה העליונה.
"יש רק מקום אחד שבו 'סונגבון' לא משנה, והוא בעסקים", סיפר חייל צפון קוריאני שהפך לאיש עסקים טרם ברח לדרום קוריאה, לאחר תקופת מאסר בצפון. כיום הוא חי בבניין דירות בשכונת פועלים בפאתי סיאול. "'סונגבון' לא משנה דבר לאנשים שרוצים להרוויח כסף".
סונגבון, או: כמה קרוב לצלחת?
המילה "סונגבון" מיתרגמת ל"מרכיב", אבל בפועל פירושה "רקע". המושג החל להתעצב בשנות ה-50 וה-60. הייתה זו תקופה שבה מייסד "הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה", קים איל סונג, חישל את אחת המדינות הדכאניות ביותר בעולם, וחיפש דרכים לתגמל את תומכיו ולבודד את אויביו האפשריים.
לפי היסטוריונים, המערכת שאבה דוגמה במידה מסוימת מהחלוקה החברתית בברית המועצות.
במקרה הקוריאני, היא הפכה את החברה ההיררכית הקודמת על ראשה - שמה את האיכרים בראש ואת האצילים ובעלי הקרקעות בתחתית. הקודקוד נשמר למקורביו של קים: קרובי המשפחה והלוחמים שתמכו בצד שנאבק בכובש היפני.
במהירות רבה נהפך "סונגבון" להיררכיה על בסיס מקצועי. הקאסטה הנמוכה מורכבת מחקלאים וכורים. הקאסטה הגבוהה מלאה בבירוקרטים חזקים. והכי חשוב - ילדים גדלו למעמד החברתי של הוריהם.
"אם היית איכר ללא שום רכוש, אז לפתע הושמת בראש החברה", הסביר בוב קולינס, שהרכיב מחקר מקיף ממסמכים מוברחים, מראיונות עם אנשי ביטחון לשעבר מצפון קוריאה ומשיחות עם אזרחים פשוטים מהצפון. הוא התפרסם השנה אצל "הוועדה לזכויות אדם בצפון קוריאה" הממוקמת בוושינגטון.
בעוד המערכת, באופן תיאורטי, מאפשרת תנודה בין המעמדות השונים, לדברי קולינס, מעמדן של רוב המשפחות כיום משקף את מעמדם של אבותיהן לפני 60 שנה. כמה דורות לאחר תחילת "סונגבון", רבים מהאנשים החזקים ביותר בצפון קוריאה עדיין נודעים בתור "איכרים".
סוד שמכחישים, כוח שמרגישים
ב-20 השנים האחרונות חל שינוי משמעותי, שהואץ מאוד בתקופה האחרונה, שבמסגרתו "סונגבון" - הבורר העליון של החיים בצפון קוריאה - נהפך לחלק נוסף במשהו מסובך הרבה יותר. "ההיררכיה לא יכולה לקרוס, כי פירוש הדבר שכל המערכת תקרוס", אמר קים הי טיי, ראש של ארגון זכויות אדם בסיאול, השומר על רשת של קשרים בצפון קוריאה, "אבל אנשים מאמינים יותר ויותר שכסף חשוב יותר מרקע".
הדיווחים האחרונים מצפון קוריאה:
- נמצאו חלקי טיל מצ' קוריאה: 'יכול להגיע לארה"ב'
למרות כוחו הרב, "סונגבון" הוא נוכחות כמעט שקטה. מעט מאוד אנשים זוכים לראות את מסמכיהם בנושא הזה. מעט משפחות בקאסטה הנמוכה מדברים על כך בכלל, מספרים אזרחים גולים, והן נותרו אילמות בשל הפחד וחוסר ההבנה של מצבן. מלוא ההבנה של "סונגבון" מגיע בדרך כלל כשפונים להירשם לאוניברסיטה או מנסים להתקבל למשרה, ואז מתחילים לקבל את ההקשר של השנים הארוכות של העוולות והעלבונות.
לבסוף, רבים גדלים, מבינים ומקבלים את הכוח ההיררכי, אבל רק לעיתים רחוקות יש להם יותר מאשר הבנה כללית לגבי מקומם בסדר החברתי, כך טוענים חוקרים. המדינה פשוט מכחישה שהמושג הזה קיים. "מדובר בשטויות!", אמר עובד של הממשלה בצפון קוריאה, בעודו מפריע לעיתונאי אמריקני שביקר במדינה, שניסה לשאול אישה על ה"סונגבון" של משפחתה, "אנשים ממציאים שקרים על ארצי!".
מעטים האזרחים הפשוטים שמבינים את המורכבויות הפנימיות והעדינות של החלוקה החברתית במדינה הקומוניסטית, המבדילה בין שלוש קבוצות עיקריות: "ליבה", "לא יציב" ו"עוין". שלוש הקבוצות הללו מחולקות לכארבע תתי-קבוצות נוספות.
שלא תחשבו ש"סונגבון" טוב מספיק לכול. אזרחים מ"רקע" טוב מספיק למשרות בכירות עדיין יכולים לקבל שכר זעום, אך לצדו הם יקבלו הטבות כמו דירה טובה בבירה פיונגיאנג, זרם חשמל סדיר, גישה למרפאות ברמה גבוהה וקבלה קלה יותר לבתי הספר הטובים ביותר לילדיהם. בתרבות שבה להורים יש השפעה עצומה על בחירת בני הזוג לילדים, למועמדים עם "סונגבון" גבוה יש ערך רב.
אבא נלחם בצפון, הנכד עבד במכרה
אולם, בתחתית הסולם החברתי, מספרים אזרחים שערקו, כלואים אזרחים בסיוט בירוקרטי. "משפחתי הייתה בתחתית החבית", סיפר כורה לשעבר שברח לדרום ב-2006 בתקווה שילדיו לא יעבדו במכרה, "מישהו מהמדינה תמיד שם לב למה שאנחנו אומרים, למה שאנחנו עושים. המדינה התייחסה אלינו כאילו היא עושה לנו טובה בכך שהיא מתירה לנו לחיות".
כמו פליטים אחרים מהמשטר הדכאני, הוא סירב להזדהות בשמו, מחשש שקרוביו שעדיין בצפון קוריאה ייענשו. כשהוא היה ילד, הוא קיווה להיות רופא או עו"ד במדינה. הוא היה תלמיד מצטיין, לדבריו.
אולם, כשהאוניברסיטאות דחו אותו פעם אחר פעם, אביו סיפר לו לבסוף את האמת: אביו שלו נולד בדרום קוריאה, שירת בצבאה ונלקח בשבי במלחמת קוריאה. כמו אלפי שבויים אחרים מהדרום, הוא נלקח למחנות עבודה של הצפון, והוכרח לעבוד במכרות פחם.
עם "סונגבון" כזה, האפשרויות שלו היו מצומצמות. הוא מעולם לא היה לעובד ממשלה. קבלה לאוניברסיטה ואפילו השגת משרה לא פוליטית, שתיהן דורשות נתינת שוחד בסכום בלתי סביר. כמו כן, הרשת הגדלה של שווקים קטנים ולא רשמיים, דרך יציאה מהעוני עבור רבים, עדיין לא הגיעה לכפר שלו, המרוחק מאוד מיישובים עירוניים. "לא יכולתי לחיות את חלומותיי בגלל אבי", אמר האיש.
עליית האפשרויות הכלכליות יצרה מערכת יחסים מתוחה בין המעמדות החברתיים הקשיחים לבין העושר. אף שרבים מחבריהם למדינה לא פגשו זר, ראו מהו אינטרנט או הרוויחו יותר מכמה מאות דולרים בחודש, אלה הנמנים עם האליטה הכלכלית המתרחבת טסים עתה לבייג'ינג או לסינגפור לקניות.
כלכלת השוק זכתה לבחינה ראשונה בתקופת השליט הקודם קים ג'ונג איל, בנו של מייסד המדינה הקומוניסטית שעמד בראשה מאמצע שנות ה-90 עד לפני שנה. בתחילת תקופת שלטונו, יבולים דלים וקץ הסיוע הסובייטי הביאו לרעב רחב הקף. בלית ברירה נאלצה הממשלה להסיר הגבלות כלכליות על האזרחים.
בעקבות כך נוצרו שווקים בלתי רשמיים באישור הממשלה, שבהם אנשים רגילים יכולים להקים דוכנים ולמכור אוכל, בגדים או מוצרי צריכה זולים. מאז התקופה ההיא, ידעו השווקים תקופות שבהן אפשרו הבכירים בפיונגיאנג למסחר לפרוח, ותקופות שבהן זכו לפיקוח הדוק. כיום אנשים רבים פועלים בשווקים האלה ב"אזורים אפורים" מבחינת החוק.
החזק נשאר חזק?
למרות המקרים שבהם ההזדמנויות הכלכליות אפשרו לאנשים להתגבר על מוצאם ה"פגום", לא ברור אם הליברליזציה היחסית באמת רוקנה את ההפרדה לקאסטות מתוכנה. רוב העסקאות הגדולות במדינה דורשות תשלומי שוחד, ולכן רבים סבורים שאלה הנהנים מ"סונגבון" טוב, הם גם אלה שזוכים בחוזים ה"שמנים", וגורפים את הרווחים בעולם העסקים. אם הם רוצים לסגור עסקה בשוק השחור, יש להם קשרים לסמוך עליהם.
"מי מקבל את השוחד?", שואל החוקר קולינס מוושינגטון, שסבור שלהפרדה לקאסטות שורשים עמוקים מאוד, "אלה אותם האנשים שבדרגים הגבוהים של 'סונגבון'". כמו כן, ל"סונגבון" לרוב יש מחיר, גם אם אף אחד לא טורח לאמוד אותו במטבע המקומי הלא יציב, ה"וון" (Won).
"קבלה לאוניברסיטה טובה עולה בין חמישה ל-10 'פסיונים'. המחיר עולה ככל שהרקע יורד", אמר קאנג צ'ול הוואן, עריק מוכר מצפון קוריאה, שהשתמש בעגה המקומית לשטרות עשרת אלפים ין מיפן, שעליהם יש שתי ציפורים. הם שווים כ-125 דולר.
בעוד סכומים כאלה אינם בני השגה לרוב האזרחים בצפון קוריאה, שבה התמ"ג לנפש מוערך בכ-1,800 דולר לשנה, הציבור הצרכני הולך וגדל, והוא מחפש אפשרויות חדשות להתקדם – ולא משנה מה אומר ה"סונגבון" שלהם. נכון, משרות רמות דרג בממשלה עדיין שמורות לאלה מרקע מעולה, גם לבני הקאסטות הנמוכות יש דרכים להתקדם. אם הם יכולים להרשות לעצמם.
"יותר יותר אנשים מוצאים דרכים לקנות את דרכם לעבודה", אמר החייל לשעבר ואיש העסקים שערק לדרום. כיום אפשר להרוויח סכומים רציניים בצפון קוריאה. יש מכוניות "מרצדס" לקהילה הזעירה של העשירים באמת, ומכוניות סדאן תוצרת סין לשואפים לעושר. השאפתנים מאוד יכולים לקנות מכוניות צעצוע לילדיהם.
המציאות החדשה לא עדינה יותר
החייל לשעבר החי בדירת שני חדרים קטנטנה בקומה החמישית של בניין רב-קומות בסיאול לא רוצה לדבר על הרקע שלו, אף שברור שהוא היה קרוב יותר לתחתית מלצמרת. הוא סיפר שבנקודה מסוימת הוא השיג עבודה ממשלתית בייבוא חומרי גלם מסין ומכירתם בתוך צפון קוריאה. "אי אפשר להשיג את העבודות שממש בקודקוד, אבל אפשר לקנות משרות בחלק התחתון של העבודות הטובות", הוא גילה.
לדבריו, לפני שנעצר ונשלח לכלא על שניסה להבריח מישהו לסין, הוא הרוויח עד כ-5,000 דולר בחודש – סכום עתק לאדם שגדל בכפר ליד מכרה, בצפון מזרח המדינה מוכה העוני.
מה שברור מסיפורו ומסיפורם של רבים אחרים הוא שגם אם מדובר במערכת שמשתנה, לאור כוחו ההולך וגובר של הכסף, לא ברור אם היא הוגנת יותר מאשר מערכת עם "סונגבון" לבדו. בטוח שהיא לא עדינה יותר.
קשה מאוד להיות עשיר במדינה הזאת לאור השוחד שצריך לתת, הבריונים שאיתם צריך להתמודד, ולאור הסיכון שיספרו עליך לרשויות. האכזריות האידיאולוגית של התקופה הקודמת פינתה את מקומה למשהו אחר - סיבוך שקשה להגדיר, שבו קשה להפריד מעמד חברתי משחיתות ומהאכזריות הדרוויניסטית של כלכלת השוק.
יותר מחמש שנים לאחר שעבר לסיאול, החייל לשעבר שהיה לאיש עסקים טרם נאסר ועדיין חי עם האכזריות הזאת. אפשר לראות זאת בשלושת המנעולים שעל דלתו, ואפשר לשמוע אותה כשעוזבים, ושלושת המנעולים נסגרים במהירות אחריך.
לפנייה לכתב/ת 
